חרם חברתי - התמודדות | חינוך הבנים| דף 2 | פורום אוצר התורה חרם חברתי - התמודדות | חינוך הבנים| דף 2 | פורום אוצר התורה

חרם חברתי - התמודדות (3 צופים)

פורומים הודעות חדשות באוצר
ולגופו של דבר, אין מילים שיכלו לתאר את ההרגשה של הבחור, אין לי אף אחד בעולם, אני בודד, כולם שונאים אותי. אני לא שווה כלום.
הגיע הזמן להתעורר, לשים לב לכל אחד שמרגיש בודד בעולם, לברר אצל הילדים אם יש להם חבר כזה, וכו'.
שלא נאמר אח"כ כשיקרה אסון היל"ת, ידינו לא שפכו את הדם הזה.
 
אגב, חפרתי קצת למצוא נתונים וזה פשוט לא נורמלי.
לא מצאתי מספרים עדכניים, אבל בכל מקום היה מדובר על עשרות ילדים ובני נוער בישראל שעושים מעשים קיצונים בגלל חרמות וכדומה.
חלק מזה זה גם בציבור שלנו.
וגם אלו שלא, כמה מסתובבים בנינו ילדים או בחורים שנפשם שואלת למות? אז הם חיים והולכים ונושמים, אבל בלילה הכרית סופגת את הדמעות בשקט.
איך למען ה' ילדים ובחורים מסתובבים ככה ואין אף אחד שרואה את המבט הכבוי העיניים וחושב לעשות עם זה משהו? איך יתכן שאין מישהו בעולם שהם מרגישים שהם יכולים לפרוק אצלו?
אין לי כ"כ מושג מה צריך לעשות עם זה ברמה מערכתית, אבל לפחות שמי שפה מחנך (או גם הורה) שימו לב לכל ילד, תראו את המבט, תראו עם מי הוא משחק ואם בכלל, תנו יחס, תהיו אלו שהוא יפנה להניח עליכם את הראש, וגם אם הכל טוב עם הילדים שלכם אז שימו אלף עיניים לראות שהם לא משתתפים בחרם על מישהו אחר.
ולדעתי תמיד עדיף ל"הכשל" בתשומת לב עודפת מאשר חוסר.
 
'מפסיקים את החרם – וחברים כל ישראל' – סדרת מאמרים מאת המחנך הרב אפרים וייס, בנושא החרם החברתי והשלכותיו המסוכנות.

מפסיקים את החרם – כי:
* החרם חברתי פוגע בילדים ברמה רגשית עמוקה.
* הילדים חווים עצב, כעס ובדידות בגלל הדחייה.
* חרם כרוני עלול לגרום לילד לחרדות ודיכאון וח"ו לאובדן.
* החרם מחליש את האמון והקשרים בין הילדים.
* כי מה ששנוא עליך-אל תעשה לחברך!

חלק א': חרם חברתי – הגדרה, ביטויים והכאב של הילד הנדחה

חרם חברתי הוא מצב שבו ילד או ילדה מוצאים את עצמם מנותקים מהקבוצה או מהחבורה אליה הם משתייכים, לעיתים באופן זמני ולעיתים באופן ממושך. דחייה חברתית שכזו מובילה לתחושות של בידוד, חוסר שייכות ופגיעה בביטחון העצמי.

לעיתים מדובר במעשים ישירים, ולעיתים במעשים עקיפים ונסתרים, שמקשים על הילד להבין את המצב ולהגיב אליו.

ביטויים גלויים של חרם חברתי כוללים:

אי הכללה במשחקים או בפעילויות קבוצתיות, הערות פוגעניות או קללות, שמועות שמופצות על הילד, ולעיתים אף התקפות מילוליות ישירות או חריפות יותר.

במצבים קיצוניים, הילד עלול להיעדר מהפעילויות, להימנע מבית הספר או מחוגים חברתיים, ולחוות תחושת תסכול וכעס מתמשכים.

הביטויים הגלויים של החרם ניתנים לזיהוי בקלות יחסית על ידי ההורים והמורים, במיוחד כאשר הם מלווים בשינויים בתפקוד או בהתנהגות של הילד.

ביטויים נסתרים של חרם:

ביטויים נסתרים של חרם חברתי, מאידך, הם פחות ברורים, אך אינם פחות מזיקים. הם יכולים לכלול חוסר תשומת לב, קריצות לחברים אחרים, התעלמות מנוכחותו של הילד, או סירוב להשתתף בשיחות ובפעילויות קבוצתיות מבלי לומר מילה.


הסתרת תחושותיו של הילד:

הילד עצמו מסתיר את תחושותיו מחשש להחרפה, מתחושת בושה או מחשש שהסביבה החברתית תתנגד לו אם יביע את רגשותיו. מצב זה יוצר תחושת בידוד פנימית ומעמיק את הפגיעה בביטחון העצמי של הילד.

כאבו של הילד:

הכאב של הילד שנדחה מהחבורה הוא כואב ועמוק. ילד שחווה חרם עלול להרגיש דחוי, לא מובן ואף חסר ערך. הכאב אינו רק רגשי, אלא עלול לבוא לידי ביטוי גם בהיבטים התנהגותיים: בכי תכוף, נסיגה חברתית, שינויי מצב רוח, חוסר רצון ללכת לבית הספר או להשתתף בפעילויות חברתיות, ולעיתים אף כעס או תוקפנות כלפי אחרים או כלפי עצמו. החרם גורם לילד להרגיש שהוא לבד במאבקו, ושאין לו אמצעים להתמודד עם תחושת הבדידות.

זיהוי החרם:

הבנת החרם החברתי מתחילה בזיהויו, גם כאשר הוא נסתר. ההורים והמורים צריכים להיות מודעים לסימנים השונים, להקשיב לילד, ולוודא שהוא מבין שהוא אינו אשם בדחייה.

להתבונן בדינמיקה החברתית בקבוצה: מי מוביל את החרם, מי מצטרף מתוך לחץ חברתי ומי נשאר ניטרלי. הבנה זו מאפשרת להורים ולמורים לפעול באופן שמחזק את הילד הפגוע ומעודד סביבה חברתית בטוחה ומכילה.


חלק ב' – הכרת סוגי החרם

להבין כדי למנוע:

חרם יכול להופיע בהרבה צורות – חלקן ברורות וגלויות, ואחרות שקטות, חמקמקות וכואבות לא פחות. ככל שנבין טוב יותר את סוגי החרם, נוכל לזהות מוקדם יותר, לעצור בזמן – ולהציל לב של ילד.

חרם גלוי:

קבוצה של ילדים מכריזה בפומבי שלא רוצים ילד מסוים: “אל תשחקו איתו”, “אל תשבו איתה”.
הכול נעשה בגלוי, לעיתים עם לעג והשפלה. הילד יודע בדיוק שנדחה – אך גם כל הכיתה יודעת.
הפגיעה ברורה, אך יש בה יתרון אחד: קל לזהות ולהתערב.

חרם סמוי:

הילד מודר בשקט. לא מזמינים אותו לימי הולדת, לא מגיבים להודעותיו, מדלגים עליו בתור.
הוא נשאר לבד, בלי סיבה נראית לעין, ובלבולו גדול:
האם הוא מדמיין? האם הוא באמת לא רצוי?
חרם סמוי הוא הנפוץ ביותר, וקשה במיוחד לגילוי – כי מבחוץ הכול נראה “שקט”.

חרם רגשי:

זהו חרם שקט במיוחד: מתעלמים מהילד, לא מסתכלים עליו, לא מגיבים לדבריו.
אין מילים, אין עלבונות – רק דממה.
אבל זו דממה כואבת: היא מוחקת את קיומו של הילד מהמרחב החברתי.
ילד כזה לומד לפעמים להאמין שהוא “שקוף”, שאין לו קול.

חרם מתגלגל:

החרם מתחיל בילד אחד שמחליט להרחיק, ואחרים מצטרפים “רק כדי לא להסתבך”.
כך מתגלגלת תופעה שבה ילדים טובים משתפים פעולה עם עוול – רק מתוך פחד לא להיות שונים.
זהו סוג חרם שמלמד, עד כמה חשוב לחנך לאומץ חברתי וליכולת לומר “לא”- לבריונות.

חרם קבוצתי הוא:

מצב שבו קבוצת ילדים פועלת יחד כדי להוציא ילד מסוים מהמעגל החברתי.
מדובר לעיתים בלחץ חברתי, שמופעל על כל חברי הקבוצה להצטרף, או לפחות לא להתנגד.

חרם פרטני הוא:

דחייה שמתבצעת על ידי ילד אחד או מעטים, אך יכולה להיות ממוקדת מאוד.
החרם הפרטני נוטה להיות אישי יותר, ולפעמים מבוסס על חוויות קודמות או על רגשות שליליים כלפי הילד הפגוע.

סיכום

חרם חברתי איננו תופעה אחת, אלא מערך רחב של צורות פגיעה – מהשקטות ועד הגלויות.
ההבנה הזאת מחייבת אותנו, מבוגרים וילדים כאחד, להיות ערים, לשים לב, ולפעול לפני שהשקט נהפך לבכי.

הבנת ההבדלים:

הבנת ההבדלים בין סוגי החרם מאפשרת להורים ולמורים לבחור את האסטרטגיה המתאימה לטיפול בבעיה.
 
גם אני עברתי פעם משהו דומה לתקופה די צרה.
אם כי, במבט למרחוק, אולי הבטחון העצמי שלי נפגע קצת, אבל פתחתי קשר עמוק וישיר עם הרבש"ע, מה שלא הכי מצוי אצל קאלטע ליטוואקעס', כך שיכול להיות שרק הרווחתי. את החבר הכי טוב שלי.
 
חד מבתראי אמר:
גם אני עברתי פעם משהו דומה לתקופה די צרה.
אם כי, במבט למרחוק, אולי הבטחון העצמי שלי נפגע קצת, אבל פתחתי קשר עמוק וישיר עם הרבש"ע, מה שלא הכי מצוי אצל קאלטע ליטוואקעס', כך שיכול להיות שרק הרווחתי. את החבר הכי טוב שלי.
לחץ כדי להרחיב...
לחץ כדי לכווץ...
לגמרי. אשריך שהפכת את העז למתוק - מה'צד הנפגע'.

ובכל זאת אדגיש: שאנו מדברים כאן, כמה אנו צריכים להיות מודע למעשנו - מ'צד הפוגע'.
 
אז יש לי רעיון, לפוגעים לתקן את מה שעוללו, ולנפגעים למנוע (במובן מסויים) את הסבל מאחרים.
הוסכם עלי, שהבעיה הקשה של החרם היא התחושה ש:
אני לא שווה שום דבר, איני תורם לחברה, אני לא מעניין אף אחד, ולא אחסר לאף אחד אם אלך.
לעומת זאת התחושה שאדם מקבל כשנותנים לו 'לייק' היא:
אני שווה, יש לי מה לתרום, אני בן אדם מעניין, צריך אותי, ויש לי מה לומר.
אז קדימה תגבירו את האור, ותתחילו ל'לייק'!
(כמובן, הכל בהשראת המשתמש הנפלא @אחד יחיד)
 
מנחם1 אמר:
'מפסיקים את החרם – וחברים כל ישראל' – סדרת מאמרים מאת המחנך הרב אפרים וייס, בנושא החרם החברתי והשלכותיו המסוכנות.
לחץ כדי להרחיב...
לחץ כדי לכווץ...

חלק ג'- איך החרם -מתנהל בפועל:

  1. הניצנים הראשונים – תחילת ההדרה:
לעיתים הכול מתחיל בפגיעה קטנה: אי־הבנה במשחק, מילה לא נכונה, קנאה, תחרות, או תחושת עליונות.
ילד אחד- לרוב חזק יותר חברתית – מגדיר את חברו כ"שונה" או "בעייתי".
אלו הם ניצני ההדרה.
אם המבוגרים סביב אינם שמים לב, היא מתחילה לנבוט.

  1. שלב הלחישה -בניית דעת קהל:
מכאן עוברים לדיבורים מאחורי הגב, לעיתים במסווה של "סתם צחוק": “אל תשחקו איתו, הוא מעצבן”, “הוא משקר”, “היא מוזרה”.
זהו שלב שבו נבנית תדמית שלילית סביב הילד -דימוי, שאחר כך קשה לשנות.

  1. שלב ההתגבשות -קבלת הסכמה קבוצתית:
בשלב זה מתארגנת קבוצה של "תומכים" או פשוט שותקים.
לא כולם יוזמים – חלקם נגררים, חלקם מפחדים להתנגד.
אבל שתיקתם פועלת כהסכמה.
כך החרם נהפך כביכול לנורמלי – “ככה זה”.

  1. שלב הבידוד– ביצוע החרם בפועל:
הילד מתחיל לחוש בפועל שהוא לא שייך:
  • לא מדברים איתו בהפסקה,
  • לא מזמינים אותו לפעילויות,
  • מתעלמים ממנו כשהוא מתקרב.
זהו שלב קשה מאוד רגשית – הוא חווה ניכור, השפלה ובדידות, אך גם בלבול: “מה עשיתי רע?”– הוא שואל.

  1. שלב ההסלמה – חיזוק המעמד של ה"מנהיג:"
בשלב הזה, הילד היוזם מקבל כוח, ה"לחץ החברתי" מתעצם.
כל ניסיון של הילד המוחרם להתקרב זוכה לצחוק, לגלוג או דחייה קבוצתית.
ילדים שרוצים להיות חברים – חוששים.
הם פוחדים: “שלא יעשו עלינו חרם גם…”

  1. שלב ההמשכיות – הפיכת החרם לשגרה
אם איש אינו עוצר את התהליך, החרם נעשה חלק מהנוף.
הילד נעשה "בלתי נראה".
כאן עלולות להתפתח אצל הילד תחושות קשות של חוסר ערך, חרדה, דיכאון וכו'.

איך זה נגמר -או נפתר?:

ישנם שלושה כיוונים עיקריים:
  • התערבות מבוגרים נכונה – שיחה חכמה שמחזירה אמפתיה ואחריות.
  • החלפת מסגרת חברתית – כשהילד עובר כיתה או בית ספר.
  • התפוררות טבעית – לעיתים כשמופיעה דמות חדשה או שינוי במעמדות, אבל הפצע הפנימי עדיין נשאר.
לסיכום:

חרם חברתי אינו נוצר ביום אחד, ולא נגרם על ידי ילד אחד בלבד.
זהו תהליך קבוצתי, שמזין את עצמו דרך: פחד, שתיקה, צחוק, חוסר התערבות – והיעדר חינוך לאמפתיה-(להזדהות).
אבל כשהמבוגרים מבינים את מבנה התהליך –ניתן לעצור אותו, ולבנות מחדש חברה של רגישות, ערבות הדדית ואחריות.
 
עליך להתחבר או להירשם כדי להגיב כאן.
הודעות חדשות באוצר

חברים מקוונים לאחרונה

סַך הַכֹּל חברים מחוברים: 142

משתמשים שצופים באשכול הזה

סה"כ: 1 (חברים: 0, אורחים: 1)

נושאים דומים

ש
חרם חברתי, וכן ה"חבר" שהרס לי את החיים, האם זה אכן כך?
תגובות
8
צפיות
180
אוֹצֶר המפתחות
א
ג
עקב שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא
תגובות
0
צפיות
138
גרינפלד
ג
א
דעת הגר"א שצריך לבטל את חרם דרבינו גרשום
תגובות
5
צפיות
388
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
א
ג
קדושים החרם הוא השבועה
תגובות
0
צפיות
250
גרינפלד
ג
ח
  • תוכן מומלץ
  • AMS: Article AMS: Article
נס להתנוסס - התמודדות יומיומית של הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים
2
תגובות
26
צפיות
3K
איש האשכולות
א
חזור
חלק עליון
⬆ למעלה