בעניי איני מבין, היכן כתוב שכל צדיק יש לו כח הבטחה שבודאי תתקיים במאה אחוז? אני מכיר מקורות שגם אחר הבטחת צדיק צריך תפילה, כי הבטחת צדיק ודאית פחות מהתקיימות תפילה (מופיע בכמה ספרי חסידות למשל). אבל מנלן למימר שאם החזו"א אמר אז בהכרח שכדבריו יהא? למה לראות בזה יותר מברכה? נכון, יש צדיקים שגזרו ואיתעביד ניסא ברמה של שינוי מציאות וכדו', אבל האם אפשר לסמוך על זה שבכל מקום ובכל מצב יתקיים הדבר?
מדוע זה פוטר מחובת ההשתדלות?
גם הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שהיה ידוע בעשיית המופתים הרבים, אמר על גירוש גוש קטיף במפורש "היה לא תהיה", וסוף דבר - היה ועוד איך היה. האם הרב אליהו הבטיח לשוא? לא, אבל אין זה פוגם באמונת חכמים להבין שלא מובטח לנו שהתפילות וההבטחות שלהם (קרי, איך שהם מייחלים שהמציאות תראה) בהכרח יקרו.
(סתם עוד דוגמא, מובאת שאלה בשו"ת "עין יצחק" לר' יצחק אלחנן זצ"ל (ח"א אבהע"ז סי' כ"ג) בהקשר לאישה שהובטח לה מ"צדיק מפורסם אחד", שבעלה החולה ישוב לאיתנו, וכעבור זמן קצר הוא מת. כמובן, לא נראה שם שהעובדה הזו הפריעה יותר מדי לרי"א, הרי לשונו : "ובבואם הלכו לצדיק מפורסם א' ואמר לה שלא להתגרש כי ישוב לאיתנו והאמינו ונסעו לביתם והי' קירוב ביניהם איזו שבועות ערך חמשה או ששה ובא עליו החולי בלילה א' ולמחרתו שחל"ח").
אינני בא לקנטר חלילה, ואדרבה, אם יש מקורות שכל צדיק יכול להבטיח בכל מצב ולנו החובה להאמין שזה בהכרח יתקיים במאה אחוז - אנא האירו את עיני בהם.