קרח טלית שכולה תכלת לפי טענת קרח, מדוע אינה חייבת בתכלת מדין "מין כנף" (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויקח קרח (טז א)

פירש רש"י "באו ועמדו לפני משה, אמרו לו טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה, אמר להם חייבת. התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה". וקשה, הרי ודאי גם קרח לפי טענתו לא היה פוטר אלא מן התכלת, אבל חוטי לבן צריך להטיל, וכן כתבו מהרש"א בחידושי אגדות בבא בתרא עד. ד"ה פסקי ובזית רענן לבעל מגן אברהם על הילקוט שמעוני כאן, והנה שיטת רש"י במנחות מא: ד"ה מיתיבי, שחוטי הלבן צריכים להיות מאותו צבע של בגד הארבע כנפות, מדין "מין כנף", ואם כן אדרבה לפי סברתם יהיו כל החוטים צריכים להיות תכלת ואיך עלה על דעת קרח לפוטרם.

ותירץ הגאון רבי שאול אלתר שליט"א, דאיכא נפקא מינה, שמצד "מין כנף" יכולים להטיל חוטים הצבועים בקלא אילן, שהוא כמו צבע התכלת אלא שאינו נעשה מחלזון, אבל לתכלת הוא פסול. [אכן לכאורה זה תלוי בב' הפירושים ברש"י במנחות מא: האם קלא אילן נחשב מין כנף של תכלת מצד צבעו, עי"ש]. וכעין זה יש לתרץ, שבצביעת התכלת ישנם דינים כיצד לצבוע, כגון שצריך צביעה לשמה, ואם כן נפקא מינה שמדין "מין כנף" אין שום דינים במעשה הצביעה.
​

◆ ◆ ◆​

עוד יש לומר דאדרבה, הדין האמיתי בטלית של תכלת מבואר במנחות מא: בברייתא, שצריך שני חוטי תכלת ושני חוטי לבן, ואע"ג דבעלמא חוטי הלבן צריכים להיות ממין צבע הבגד לשיטת רש"י הנ"ל, מ"מ בבגד של תכלת ליכא להך דינא משום דבעינן שיהיו ב' מינין, ולכן על כרחך הלבן יהיה מצבע אחר ולא מתכלת, עי' בגמ' ורש"י שם. וכל זה משום שחייבת בתכלת, לכן איכא דין ב' מינים, וצריך ב' חוטי תכלת וב' חוטי לבן, אבל לסברת קרח שטלית שכולה תכלת פטורה מן התכלת ואיכא רק דין של "לבן", ממילא כל הד' חוטים צריכים להיות תכלת מצד דבעינן שיהיו בצבע של מין הכנף וכנ"ל, ושני מינין לא בעינן, דזה שייך רק היכא דאיכא דין תכלת. נמצא הדבר להיפך, דאם איכא דין תכלת בטלית שכולה תכלת, צריך להטיל ב' חוטי תכלת וב' חוטי לבן, ואם לאו, הכל של תכלת.

ובאמת מצינו בתרגום יונתן כאן וז"ל, וקמו בחוצפא ואורו הילכתא באנפוי דמשה על עיסק תיכלא, משה אמר אנא שמעית מן פום קודשא יהא שמיה מברך דציציית יהון מן חיוור וחוטא חד דתיכלא יהי ביה, קרח וחברוי עבדו גוליין וציצייתהון כולהון דתיכלא מה דלא פקיד ה', עכ"ל. ולכאורה הוא דלא כמדרש חז"ל שהביא רש"י דקרח רצה לפטור מן התכלת, ולהתרגום יונתן אדרבה עשה כל החוטים של תכלת. אך לפי מה שנתבאר הן הן הדברים כמין חומר, דכיון שסבר לפטור מן התכלת, ממילא חייב בכל הד' חוטין שיהיו מין כנף שהוא של תכלת, והוא סייעתא גדולה לדברינו הנ"ל.​