טעם ומקור הקוואטער, האם הוא מוסמך ? (1 צופה)

[התורה]

מנהג ישראל להוליך את התינוק בן שמונת הימים לברית המילה על ידי אנשים רבים, המכונים 'קוואטער'.

וצריך ביאור מה מקור וסמך, או\ו טעם יש למנהג זה,
וכן מדוע הוא נאמר דייקא במצוה זו יותר מבשאר מצוות ?
אשמח לקבלת תגובות ורעיונות חו"ר הפורום :)

 

[התורה]

מרנא הגרשז"א בעל המנחת שלמה (בהסכמתו לספר אוצר הברית) כתב, שיש להקפיד שאכן האנשים הרבים העוסקים בהבאת התינוק יעסקו כולם בהבאתו וקירובו לברית המילה, ולא שסתם יעבירו מיד ליד ולא יקרבוהו לברית כלל. אך לטעם הנזכר של כבוד המצוה מבואר שגם על ידי הנחה על האדם כמעשה איצטבא בלבד בלי שיקרבו כלום, גם יש בדבר משום כבוד המצוה, ואין צריך דווקא שיקרב הקוואטר את התינוק לברית.​

 

[אבא ביתך]

ראיתי פעם, שמילולית המילה לקוחה מגרמנית gevatter (געפאטער), ומשמעה 'אבא', וכך היה נקרא הסנדק.

 

[אם עובדו כראוי]

מנהג ישראל להוליך את התינוק בן שמונת הימים לברית המילה על ידי אנשים רבים, המכונים 'קוואטער'.

וצריך ביאור מה מקור וסמך, או\ו טעם יש למנהג זה,
וכן מדוע הוא נאמר דייקא במצוה זו יותר מבשאר מצוות ?
אשמח לקבלת תגובות ורעיונות חו"ר הפורום :)

לחץ כדי לכווץ...

כוונתך כנראה 'חייקעס' ולא 'קוואטער' שזה מי שמביא את התינוק מהעזר''נ
והרעיון כפי הנראה להחשיב את המצוה כמו הספר תורה בהקהל שהיה עובר כמה אנשים עד שמגיע לכה''ג

 

[נדיב לב]

אשל אברהם (בוטשאטש) סימן שכח כתב: י"ל שלכך ההכנסה של התינוק ממקום למקום הוא נהוג שמוחזק למצוה גדולה, כי אילו היה קבוע הילד במקומו היה שייך קבוע כמחצה על מחצה, ואולי הוא ממיעוט ילדים שסופן להיות חרשים או שוטים, על יד הטלטול ממקום למקום לשם מצות מילה חל בזה כל דפריש מרובא פריש, שרוב ילדים אינם לא חרשים ולא שוטים, ולזה הוקבע שאין מילה בלי טלטול מאשה לאיש ועל ידי זה בטוחים גם לחלל שבת קודש במילה. וי"ל שזה שאמר הכתוב [שמות ד, כה] ותגע לרגליו, שכיון שרק האב מצווה למול בנו היה עיקר חיוב המילה על ידי פרישה של משה רבינו ע"ה עם הילד לילך לדרך על מנת למול אחר כך, אחר סכנת הדרך. נמצא שמה שנשא משה רבינו ע"ה רגליו תחלה לילך להדרך, זה גרם חיוב מצות המילה שהולכים על ידי זה אחר רוב, והגם שהיה טרוד אז, החיוב חל בתחלת ההליכה ע"כ.

רע"ב על מסכת בכורים פרק ג משנה ג
כל בעלי אומניות שבירושלים עומדים מפניהם - אע"ג דאין בעלי אומניות חייבים לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעושים במלאכתן כדי שלא יתבטלו ממלאכתם, מכל מקום היו חייבים לעמוד מפני מביאי ביקורים דחביבה מצוה בשעתה, ומטעם זה עומדים מפני נושאי המטה שהמת בה ומפני נושאי התינוק לברית מילה:

 

[נדיב לב]

עוד י"ל הנה הביא הרמ"א יו"ד סימן רס"ה סעיף י"א בשם המהרי"ל וז"ל: ונוהגין להדר אחר מצוה זו, להיות סנדק לתפוס התינוק למוהלו (הגהות מיימוני פרק ג' דמילה). ויפה כח הסנדק מכח המוהל להקדימו לקריאת התורה, דכל סנדק הוי כמקטיר קטורת (מהרי"ל בשם ר"פ).

ובשו"ת חתם סופר (ח"א או"ח סימן קנח) הביא מדרש חז"ל שמדה הברית לקרבן וכך הוא כותב: אבל אני מצאתי מפורש יותר והוא ריש פ' וירא ברבה וז"ל, ר' יצחק פתח מזבח אדמה תעשה לי אר"י מה אם זה שבנה מזבח לשמי הריני נגלה עליו ומברכו, אברהם שמל עצמו לשמי על אחת כמה וכמה, ר' לוי פתח שור ואיל לשלמים לזבוח לפני ה', אמר מה אם זה שהקריב שור ואיל לשמי הריני נגלה עליו ומברכו, אברהם שמל עצמו לשמי עאכ"ו עכ"ל. ונראה פשוט דאותו ק"ו בעצמו יאמר אקרא ישימו קטורה באפיך וכליל על מזבחך ברך ה' חילו [דברים ל"ג י'] ומה זה שלא הקטיר אלא קטרת לשמי יברך ה' חילו, זה שנימול לשמי [עאכ"ו] ועיין ביפ"ת שם שייכות המילה לקרבנות, ומה צורך ראיה לזה הלא מקריב נפשו לה' ובמס' גיטין [נ"ז ע"ב] אמרו חז"ל כי עליך הורגנו כל היום זה מילה שניתנה בשמיני, פרש"י דהרבה מתים על ידי זה, נמצא שלפע"ד הוא קל וחומר גמור מדאורייתא שכל שימצא בקרבנות ימצא במילה עכ"פ. ועוד ממקומו הוא מוכרע, שהרי כתיב כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה באפיך וגו' ופירש"י בריתך הוא ברית מילה, ועל יורו משפטיך פירש"י ראויין הם לכך, פירוש על ששמרו בריתך ע"כ בשכר זאת זכו לכל האמור בקרא והיינו קטורת שעי"ז ברך ה' חילו, א"כ הרי קמן בזכות ששמרו ברית מילה במדבר זכו כל השבט לעולם להיות מקטירי קטורת המעשרת, א"כ מיני' ילפינן לכל העוסק במצות מילה שהוא כקטורת ומעשרת אותו עכ"פ, והא דלא מייתי המדרש פסוק זה, משום דאטו כי רוכלא לחשוב והיפ"ת יהיב טעמא במאי פליגי הני אמוראי מר מייתי מהך קרא ומר מהכא ולעולם ק"ו זה אמת ברור הוא ע"כ.

וחזינן שמדמה המדרש ברית לקטורת ולקרבן, והסנדק הוא כמו כהן המקריב ומעלה קטורת, ולכן קוואטר (מעז"נ) או 'חייקה' (קירוב התינוק למקום הברית) זה בחינה של הולכה למקום המזבח.

 

[התורה]

כוונתך כנראה 'חייקעס' ולא 'קוואטער' שזה מי שמביא את התינוק מהעזר''נ
והרעיון כפי הנראה להחשיב את המצוה כמו הספר תורה בהקהל שהיה עובר כמה אנשים עד שמגיע לכה''ג

לחץ כדי לכווץ...

לא, קוואטער.

 

[התורה]

באוצר כל מנהגי ישרון (תרע"ו, עמ' ) כתב, שהוא משום שכבוד המצוה הוא שיעסקו בה אנשים רבים, ולכן גם בהבאת התינוק לברית מילה כבוד המצוה הוא שיעסקו בו אנשים רבים, כמנהג הקוואטר.

 

[אם עובדו כראוי]

לא, קוואטער.

לחץ כדי לכווץ...

שו''ר במכלול


קְוַאטֶער או כפאטיר (מיידיש) מנהג של יהדות אשכנז, כינוי לאדם אשר מגיש את התינוק לסנדק לפני ברית המילה. המנהג כיום מקויים לרוב על ידי בני זוג: האשה מביאה את התינוק מאמו בעזרת הנשים לידי בעלה, המכניסו לבית הכנסת ומוסרו לאביו.

אטימולוגיה
מקור המילה היא מגרמנית gevatter, שמשמעותה סנדק.

הרב שמואל פנחס גלברד הביא בספרו מספר הצעות אטימולוגיות יהודיות מאוחרות שניתנו למילה זו:[1]

הואיל והוא בא בשליחות האב להביא את הילד למילה ו"שלוחו של אדם כמותו" (ברכות לד) לכן הוא נקרא "כאבא" – כפאטר בלעז [...]
י"א שמקור השם מלשון קטורת. מאחר שהוקשה מילה לקטורת, לכן נקרא מגיש התינוק למילה קוטר, כפי שאמרו (כריתות ו) מה לשון קטורת דבר שקוטר ועולה. ומ"קוטר" בוא"ו אחד השתנה ל"קווטר" בשני וא"וין.

— אוצר טעמי המנהגים, שער א: ברית מילה
תפקיד הקוואטער
התפקיד נחשב לתפקיד מכובד מכיוון שהקוואטער נחשב לנוטל חלק פעיל במצוות ברית מילה, שאותה זוכה יהודי לקיים רק פעם אחת בחיים, והיא מוזכרת בפוסקי ההלכה. אם כי נפסק כי אין הקוואטער נחשב לאחד מעורכי ברית המילה, כדוגמת סנדק ואבי הבן, ואין פטורים מלומר תחנון בבית המדרש שבו הוא מתפלל באותו יום.

בציבור הדתי מקובל כי מצווה זו היא סגולה לזרע של קיימא, ונהוג לכבד בכך זוג חשוך ילדים, במקרה שיש אחד כזה מהחברים או מהמשפחה. לפעמים גם מכבדים בתפקיד זה זוג מכובד מהמשפחה, כמו הסבא והסבתא.

הלכות שונות
מכיוון שהאשה מוסרת את התינוק ליד הבעל נוצרים לעיתים חששות הלכתיים, הנובעים מאיסורי הלכות נידה, האוסרים על הבעל והאשה לקבל חפצים זה מזה כאשר האשה נידה, כחלק מדיני ההרחקה. יש שרצו להתיר את הדבר מדין החי נושא את עצמו, ולמרות שכלל זה נאמר לעניין שבת, יש מהפוסקים שהביאו אותו לעניין הלכות אחרות.

כך גם נפסק בפרי חדש[2] ובספר "ברכת יוסף" בשם הרשב"ץ[3]. שמותר לנידה להעביר תינוק מידה ליד הבעל או ההפך, מכיוון שהחי נושא את עצמו. לפי זה יש שכתבו אודות קוואטער, שאסור להעשות על ידי זוג שהאשה היא נידה מכיוון שלפי המנהג האשה מוסרת את התינוק ליד הבעל ועל פי הלכות נידה אסורים שניהם למסור חפצים זה ליד זה, ויש שתמהו על כך, שהרי דין החי נושא את עצמו נאמר רק לעניין שבת, ויישבו שניתן לסמוך על כך לכל הפחות לעניין דין הרחקה בנידה שהוא איסור מדרבנן[4].

בתינוק קטן שאינו יכול לשאת את עצמו (כמו תינוק כזה בן שמונה ימים) לא נאמרה ההלכה שהחי נושא את עצמו[5], ולכן שם וודאי אסור להעבירו מיד הבעל לאשה וההפך, לפי כל הדעות.

יש נוהגים שאישה מעוברת לא תשמש כ'קוואטער'.[6]

חייקה
יש מקומות בקהילות האשכנזים, שנוהגים לכבד אנשים נוספים בקוואטער, על ידי שמעבירים את התינוק מיד ליד עד שמגיע לאביו. וקורים לכיבוד זה 'חייקה'. יש שהביאו מקור למנהג זה ממה ששנינו במצוות הקהל (סוטה דף מא, א) "חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנה לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנה לסגן, והסגן נותנה לכהן גדול, וכ"ג נותנה למלך, והמלך עומד ומקבל וקורא יושב" כדי להראות את החביבות לתורה. כך גם בברית להראות את חביבותנו למצוות הברית מכבדים הרבה אנשים. ויש שלא אהבו את המנהג[7].

 

[התורה]

שו''ר במכלול

לחץ כדי לכווץ...

מה אתה בא להביא משם ?

 

[אם עובדו כראוי]

מה אתה בא להביא משם ?

לחץ כדי לכווץ...

חייקה
יש מקומות בקהילות האשכנזים, שנוהגים לכבד אנשים נוספים בקוואטער, על ידי שמעבירים את התינוק מיד ליד עד שמגיע לאביו. וקורים לכיבוד זה 'חייקה'. יש שהביאו מקור למנהג זה ממה ששנינו במצוות הקהל (סוטה דף מא, א) "חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנה לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנה לסגן, והסגן נותנה לכהן גדול, וכ"ג נותנה למלך, והמלך עומד ומקבל וקורא יושב" כדי להראות את החביבות לתורה. כך גם בברית להראות את חביבותנו למצוות הברית מכבדים הרבה אנשים. ויש שלא אהבו את המנהג[7].

ציטוט

 

[התורה]

מדוע זה בברית יותר משאר מצוות ?

 

[נדיב לב]

מדוע זה בברית יותר משאר מצוות ?

לחץ כדי לכווץ...

מלבד מה שנכתב לעיל דומיא דקרבן.
נראה לומר שהמעלה בברית, היא בעצם הברית שהקב"ה כורת עם עם ישראל. וזה מעלה מיוחדת שאין בשאר מצוות. ועיין נדרים לא:

 

[התורה]

ויש מהאחרונים שנתנו טעם אחר למנהג הקוואטר, וביארו שהוא משום ברוב עם הדרת מלך, שישתתפו אנשים רבים בקיום המצוה של הבאת התינוק למול, ולא משום כבוד המצוה אלא משום קיום המצוה על ידי המביאים (שו"ת משנה הלכות חי"ב סי' קע"ז, ועוד).

 

[הצעיר שבחבורה]

מנהג ישראל להוליך את התינוק בן שמונת הימים לברית המילה על ידי אנשים רבים, המכונים 'קוואטער'.

לחץ כדי לכווץ...

עיקר ה'קוואטער' חשיבות מרובה יש לו.
והרי האישה לובשת בגדי שבת בתשעת הימים, בשל היותה 'קוואטער'.

 

[תורה תמימה]

ערוך השולחן יו"ד סי' רסה סעיף לה וז"ל: שכשמביאים התינוק לבית המילה באות נשים עם התינוק ועומדות על פתח החדר שמוהלין בו ואשה מחזקת התינוק בכר או כסת ובעלה לוקח מידה או בחור ובתולה והוא מוליכו למקום הכסא של אליהו וקורין לזה קוואט"ר ויראה לי שזהו מלשון קטרת דאמרינן בכריתות [ו' ב] מה לשון קטרת דבר שקוטר ועולה ופירש"י קוטר שמתמר ועולה כמקל ע"ש וכיון שנתבאר שהמילה היא כקטרת לכן נקרא זה שמקרב התינוק אל המילה שמקרבו להקטרת וע"פ שינוי הלשונות נתחלף בין קוטר בחד וי"ו לקוואט"ר בשני ווי"ן ודע שהמנהג אצלינו שמהקוואט"ר מקבל אחד ומוסר לאחר ואחר לאחר עד שמוסרין להמניחו על הכסא של אליהו ואח"כ בא אביו או שמכבד לאחר במקומו ומוסרו להסנדק ואני חושש בזה ממה שאמרו חז"ל בעירובין [צ"ז ב] על המשנה דתינוק שילדתו אמו בשדה מוסרו לחבירו וחבירו לחבירו אפילו הן מאה ואומר שם אף על גב דקשה ליה ידא להתינוק במה שמוסרים זל"ז אפילו הכי משום שבת א"א בעניין אחר ע"ש וכיון דקשה ליה להתינוק למה נעשה כן אך קשה לבטל המנהג שכולם רוצין לזכות באחיזה של מצוה ושומר וכו':

 

[תורה תמימה]

ומנהג הקוואטער מובא במהרי"ל ותוכן הדברים כך: אמר מהר"י סגל דכתב מהר"ם, האשה שהיא בעלת ברית (כלומר, אשת הסנדק) ליטול הילד מהיולדת להוליכו לבית הכנסת להימול, תוליכנו עד פתח הכנסת ולא תיכנס אל תוכה להיות גם כן סנדק לשם להימול הילד על ברכיה משום פריצות, וכו', ואמר דיש אנשים כשנעשו סנדיקין ואין נשותיהן עמהם, הולכים בעצמם ומביאים הילד מן היולדת, וכו'. וכנראה שמכאן נשתרבב המנהג לכבד במצוה זו.

ובעצם הביטוי "קוואטער" מצינו בלקט יושר (תלמיד בעל תרומת הדשן) ומשם מתברר, שבשם זה היה נקרא לפנים בישראל הסנדק בעצמו, ורק במרוצת השנים הוגבל השם לאשה המביאו ולאיש המקבל אותו מידיה, והמביאו לחדר הברית. וז"ל הלקט יושר (עמ' נב ד"ה והיה): זימנא חדא היה מילה, והנשים היו מתעכבות לבוא לבית הכנסת, ועשיר שבעיר היה בעל ברית שקורין קומפראי ובארצי "קבאטר" וכו'.

ועוד שם (בד"ה מי) וז"ל: המנהג כשתלד אשתו בן הראשון, הרשות בידה לקרות לו שם ולאשתו הרשות בידה ליתן הקבעטריט למי שהוא רוצה, אבל אם אביו הוא עצמו רוצה להיות קבאטר, פירוש שתופס את הנער בשעת המילה, מי יכול למחות. ובחיד"א כתוב שזה דבר מצוה.

 

[תורה תמימה]

ראיתי פעם, שמילולית המילה לקוחה מגרמנית gevatter (געפאטער), ומשמעה 'אבא', וכך היה נקרא הסנדק.

לחץ כדי לכווץ...

במשמעות המילה 'קוואטער' נכתבו פירושים שונים. יש אומרים שפירושו: שושבין; יש אומרים שפירושו: קטורת (מפני שהוא מקרבו לסנדק שהוא כמקטיר קטורת).יש אומרים שפירושו: חיתולים (מפני שהוא קונה את החיתולים שבהם מביאים את התינוק למילה). יש אומרים שפירושו: דלת (משום שהוא עומד בפתח ובדלת ומכניס את התינוק). עי"ע בספר מילה שלמה, פרק יד, הערה 9.

 

[חדושא]

העולם אומר שזו סגולה לילדים. אבל הגר"ח קנייבסקי אמר שאינו יודע מקורו.
ספר תא שמע גרליץ מה ששמע מהגר"ח

אבל בשם הגרש"ז אוירבאך זצ"ל אומרים שטעם מקור הסגולה לפי מה שכתב הגר"א בשו"ע שלא ראינו סנדק שמתעשר וזאת משום שאכן ראוי הסנדק לעשירות, אלא שיש באפשרותו להמיר את זכות העשירות בזכייה אחרת, כגון בעשירות בדעת, בחיים ארוכים או בזרע של קיימא (ועל פי מאמר חז"ל שעני ומי שאין לו בנים חשובים כמת), וכיון שמובא בקדמונים שקוואטר הוא מעין סנדקאות לכן מקבלים זכות של עשירות שניתן להחליפה בזרע של קיימא.

 

[חדושא]

מנהג ישראל להוליך את התינוק בן שמונת הימים לברית המילה על ידי אנשים רבים, המכונים 'קוואטער'.

וצריך ביאור מה מקור וסמך, או\ו טעם יש למנהג זה,
וכן מדוע הוא נאמר דייקא במצוה זו יותר מבשאר מצוות ?
אשמח לקבלת תגובות ורעיונות חו"ר הפורום :)

לחץ כדי לכווץ...

לענ"ד המציאו את המנהג הזה כדי לפייס מי שלא קיבל סנדקאות וצ"ע.