טעמי ההלכות / לירד לעומק ההלכה - איפה נקודת החילוק? (1 צופה)

[חכמה לחכימין]

הנה ידועים דברי הגמרא לעולם יגמור איניש והדר ליסבר,
ונחלקו הפוסקים (כנראה זה כבר מחלוקת במפרשי הגמרא,
אבל לא למדתי נושא זה משורשו) מה הפשט ליגמר והדר ליסבר,
שיטת הרמב"ם שבתחילת לימודו של אדם - שהוא י' שנים
שבהם לומד כל התורה כולה, ילמוד רק פסקי הלכות בלי טעמים,
ורק אחר שלמד כל התורה ילמד טעמי ההלכות.
מאידך שיטת בעל התניא בשולחן ערוך הרב, דלא כהרמב"ם,
הביא ראיה מדברי רש"י שהלומד בלא טעמי ההלכות נקרא 'בור', ואינו יכול להורות הלכה
ופלפל בזה באריכות בקונטרס אחרון.
לכן כתב שגם בשלב של ידיעת התורה יש צורך בידיעת טעמי ההלכות,
ומה שאמרו ליגמר איניש והדר ליסבר, קאי על עיון מעמיק יותר, אני אביא את לשונו:
כי לא אמרו ליגמר והדר ליסבר אלא לסבור סברות בעומק עיון טעמי ההלכות ולהבין
דבר מתוך דבר ולדמות דבר לדבר להקשות ולתרץ, עד שיגיע וירד לעמק הלכה שזה אין לו לעשות
בתחלת למודו, אלא לאחר שיגמור ללמוד כל ההלכות פסוקות בטעמיהן בדרך קצרה בלי עיון רב
ופלפול להקשות ולתרץ, אבל בלימוד זה לידע הטעמים בדרך קצרה מהתלמוד והפוסקים בלי עיון
רב ופלפול חייב הוא לעסוק בכל יום ויום שליש זמן לימודו . עכ"ל.
הנה בדברי הרב מבואר יסוד גדול, שהיודע ההלכות בלי טעמיהן אינו ת"ח ואדרבה נקרא בור,
היינו שתכלית ידיעת התורה הוא לידע הדינים בטעמיהן,
אבל בכל זאת חילק שאין צורך להגיע לעומק ההלכה בעיון רב ופלפול להקשות ולתרץ.
ונתעוררתי לזה, מה בדיוק נקודת החילוק בין ידיעת טעם הדבר לבין לירד לעומק הדבר,
במילים אחרות איך שייך להטעים דבר, להבינו, להתחבר אליו, כל זה בלי לירד לעומק הדבר,
כמדומני שמבואר כאן בדבריו יסודות גדולים בדרכי העיון, אבל לעת עתה לא הוגדר לי היטיב שורש החילוק בזה,
אדרבה יבואו הלומדים וה'מעמיקים', ויגדירו ענין זה וירווח לן שמעתתא

 

[חכמה לחכימין]

אחדד יותר את השאלה;
עולם התורה מחולק לשתים בגדול, המעמיקים והבקיאים,
אבל כל אחד חושב לעצמו שהוא עומק בדיוק בנקודה המתאימה,
מאידך לא מעמיק יותר מידי, ומאידך מבין טוב מה שלומד,
וכל אחד משני הקבוצות האלו שילמד את השוע הרב יזדהה,
ה'מעמיק' שיראה את דבריו, יאמר הנה הרי מבואר מדבריו להדיא שיש 'דין' לידע כל דבר בטעמו,
אכן בסוף הוא כותב שהעיון העמוק משאירים לאחר ידיעת התורה, אבל שם הוא כבר מתכוין למשהו עמוק עמוק מי ימצאנו כמו הרוגוטשובער..
וה'בקי' שיראה את דבריו יאמר, הנה הרי מבואר בדבריו שמספיק לדעת את טעם הדברים לא יותר אז מה עושים עסק גדול מעיון והעמקה,
והרי הוא כותב בפירוש שרק אחר ידיעת התורה מגיע שלב העיון,
אשר על כן מתבקש לדון על הענין בצורה אובייקטית בלי נגיעות, מהם שני ההגדרות האלו,
ידיעת טעם הדבר, לעומת לירד לעומק ההלכה

 

[אלחנן וינברג]

באופן פשוט, הנקודה היא שיש הבדל בין לדעת את ההלכות הידועות הקיימות ברמה של דימוי מילתא למילתא בסיסית בלבד, שרואה שזה ממש כמעט אותו הדבר. לעומת היכולת להעמיק בדברים ולחדש הגדרה. למשל כשיודעים בונה ומבעיר ואת הפרטים הכתובים בשולחן ערוך זה ידיעה בסיסית ומבינים לבד בקצת מקרים האם גם משחק זה בונה נניח. לעומת זאת לבא ולחדש שגם חשמל זה בונה או מבעיר לשם כך צריכים תפיסה עמוקה ויסודית יותר. וכמובן שיש בזה דרגות של עומק לפנים מעומק, רק החלוקה היא בין התפיסה הבסיסית שבלתי אפשרי בלעדיה לבין העמקה והרחבה.