בין טריפה למסוכנת
מקור ההבדל
חולין ל"ז א' מסוכנת ממאי דשריא כו'. מבואר בגמרא שהיה מקום ללמוד מדרשא דזאת החיה אשר תאכלו שכל מסוכנת היא בכלל טריפה, אלא שלפי זה כל בהמה שמתה היא גם טריפה, כי לפני המיתה המושלמת היא עוברת שלב גסיסה שאין חזור ממנו, ולא נראה שכל נבילה היא גם טריפה, דהא כתיב וחלב נבילה וחלב טריפה [עי' בגמרא], אע"כ דטריפה היא רק זו שיש חסרון בגופה, דאילו סדר יציאת הנפש הרגיל בכל בעלי חיים נקבע זמן איסורו רק במיתה הגמורה. שאין זמן הגסיסה חלוק משלפניו ומשלאחריו, מה שאין כן טריפה זה מצב חדש.
טריפה במאי מיחסרא וכמה מיחסרא
הנה מבואר בסוגיין דטריפה היא זו דמיחסרא, אך יש לדעת דלאו דווקא חסרון, אלא חזינן בפירקין דהוא הדין לייתרון ולנקב שאין בו חסרון ושבר ושינוי מקום באיברים ושינוי צורה ושינוי צבע ושינוי מרקם, ואף לקותא בכוליא טריפה (נ"ה א') כגון מליא מוגלא (רש"י שם). ורמת ההיכר המטריפה לאו דווקא רמה הניכרת וידועה לכל אדם, שהרי נפולה שלא עמדה ולא שהתה מעת לעת טריפה (נ"א ב') ולא מהני לה בדיקה לאכשורה, וכנראה משום שהחסרון אינו ניכר וידוע לכל אדם.
ומאידך שנינו (נ"ח ב') אחוזת הדם והמעושנת והמצוננת ושאכלה הרדופני ושאכלה צואת תרנגולים או ששתת מים הרעים כשרה אכלה סם המות או שהכישה נחש מותרת משום טרפה כו'. והנה בשלמא אכלה או שתת או נָשְׁמָה (-מעושנת) ניחא, שאין זה ניכר בגופה בעין אנושית, בשונה מהלעיטה חלתית שהנזק שלה ניכר לעין באיברים החיוניים (גמ'). הכישה נחש נמי חורי הנשיכה הניכרים לא הם אלה שהורגים אותה, אלא השפעות הארס שהם אינם ניכרות. אך אחוזת הדם ומצוננת מדוע חשיב לא ניכר בגופה. יש לומר דההיכר שניכר בגופה ניכר גם בחולות חולי קל שיש להם רפואה, ומה שאנו יודעים שהיא מסוכנת הוא בצירוף אבחנות שונות שאינם בגדר "חסרון", כגון טמפרטורת הגוף וחולשתו חוסר שיווי משקל חוסר תאבון הקאות שלשולים הבחנה ביציאות שיתוק או תנועות ותגובות שונות.
ספיקות שונות
א. ויש לעיין מה הדין אם אותו חסרון יכול להיות בדרגות שונות, וכשהוא בדרגא קלה עדיין יש לו רפואה, אך כשהוא בדרגא חריפה אין לו רפואה, האם הדרגא החריפה חשיב טריפה. ומסתברא שהיא טריפה, שהרי ריאה כדיותא טריפה (מ"ז ב') ואם היא רק נוטה לשחור כשירה (שמלה חדשה).
ב. ויש לעיין מה הדין כשיש תסמינים ניכרים למחלה אך לא הם אלה שגורמים את המוות, כגון שכל בהמה החולה בחולי סופני מסוים פרסות רגליה משנים את צבעם לצבע מסוים, האם חשיב חולי שיש בו חסרון או לא. והנה באיברים שחסרונם אינו מטריף כגון פרסות הרגלים לכאורה ודאי לא חשיב חסרון, וראיה מהכישה נחש דאינה טריפה למרות שרואים שם נשיכה. אך יש לעיין מה הדין באיברים שחסרונם מטריף אך הרופאים אומרים שאמנם מחלה זו ניכרת באיבר פלוני, כגון בקיבה, אך זה סימן בעלמא, אך גורם המוות במחלה זו הוא לא ניכר לעין והוא מחמת איבר אחר, כגון המוח, שחסר בו חומרים מסוימים או שיש בו חיידקים וכדומה.
ג. עוד יש לעיין מה הדין בשני תסמינים באיברים שחסרונם מטריף, (למשל אחד מהם הכחיל והשני הלבין,) שכל אחד מהם בפני עצמו אינו סימן לחולי סופני אך שניהם ביחד הם כן סימן, האם הויא טריפה, או דילמא וכי להוסיף על הטריפות יש, אלא דיינינן על כל סימן בפני עצמו ולא מינכר. ול"ע.
נערך לאחרונה: