אב ט"ו אב - יומא דהילולא של רבי אשר מסטולין (1 צופה)

[אחד יחיד]

רבי אשר פרלוב, היה אדמו"ר בחסידות קרלין.

נפטר בט"ו אב תרל"ג, בגיל 46 בלבד.

הערך עליו במכלול:

רבי אשר מסטולין (השני) – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אחד יחיד]

נולד בב' תמוז ה'תקפ"ז.

נשא לאשה את בתו של ר' אלימלך שפירא מגרודזיסק (בעל "אמרי אלימלך" ו"דברי אלימלך").

קבל על חסידים שמגיעים אל הרבי ומגלים לפניו רק את הטוב ומעלימים את הרע, היות וכתוב "וראה הכהן את הנגע" יש להראות לכהן – לצדיק, רק את הנגעים.

לאחר פטירת אביו, הנהיג את עדת חסידי קארלין לפרק זמן קצר מאוד. בעת ששרתה מגיפה בדרוהוביטש מסר נפשו עבור כלל ישראל ואמר בניגון התפילה של יום הכיפורים 'תכנת כל אלה לכבוד אהרן כלי כפרה לישראל שמתו' (כלומר, שבמותו יהיה כפרה על העיר) ובשנת ה'תרל"ג השיב את נשמתו ליוצרה.

 

[אחד יחיד]

"ראו את הערבה, העולה פרוטות, אך כאשר מקיימים בה מצווה בשמחה, אין שיעור לגודל מעלתה לפני ה' יתברך. כל שכן כשלומדים דף גמרא מתוך שמחה" (רבי אשר השני מסטולין)

 

[אחד יחיד]

בעת שנסתלק הרה"ק רבי אהרן מקרלין (בעל "בית-אהרן") היה בנו רבי אשר (הנקרא "הרבי הצעיר" — "דער יונגער רבי") אברך צעיר, הוא נתכהן לרבי וממלא מקום אביו.

עתיד מזהיר צפוי היה לו, גדלותו, קדושתו ופרישותו העילאית היו לשם דבר.

ברם, ימי נשיאותו לא ארכו. כחלוף שנה וחודשיים בלבד, נסתלק גם הוא בעת ששהה בעיר דרוהוביטש.

מגיפת כולרה הפילה חללים רבים בעיר זו, ורבי אשר נסע לשם כדי להיות קרבן לאחיו בני ישראל. אכן, במותו נעצרה המגיפה! (הרב יאיר וינשטוק)

 

[אחד יחיד]

בשולחן הטהור חמישה עשר באב שנת תשל"ב לרגל יומא דהילולא של הרה"ק רבי אשר [השני] מסטאלין זיע"א שח כ"ק מרן אדמו"ר ה"ברכת משה" זיע"א מלעלוב מגדולתו וקדושתו של בעל ההילולא, וכה אמר בזה"ל:

"זיין הנהגה איז געווען מאדנע, ער האט אפילו געזאגט צום אלטער רעבין, טאטאלע! דו לערנסט און דאווענסט, און איך גארנישט". זיי דערציילן, אז דער אלטער רבי איז שוין געווען אמאל גרייט צו קידוש, און ער איז נאך געווען אין מקוה. דער אלטער רבי האט געוואלט ער זאל אויפהויבן דעם כוס צו קידוש, האט מען איהם געדארפט רופן פון מקוה". (=הנהגתו היתה בדרך פלאית. הוא אמר אפילו לפני האדמו"ר הזקן [ה"ה אביו הרה"ק בעל "בית אהרן" מקארלין" זיע"א], אבא! אתה לומד ומתפלל, ואני כלום לא. הם מספרים [כנראה כוונתו לחסידי קארלין] , שהאדמו"ר הזקן כבר היה מוכן פעם ל'קידוש', והוא [היינו בנו הרה"ק רבי אשר] עוד היה במקוה. האדמו"ר הזקן רצה שהוא ירים לו את הכוס לקידוש, והיו צריכים לקרוא לו מהמקוה.

והפטיר רבינו ה"ברכת משה" לאחר מעשה זה והתבטא: "זיין עבודה איז געווען מיט מקוואות. זיין עבודה איז נישט געווען פון א בשר ודם. די דוקטורים האבן געזאגט אז זיי וייסן נישט ויא אזוי ער צוגייט נישט אויס פון אזוי פיל זיין אין די וואסער". (=עבודת קדשו היתה במקוואות. עבודתו לא היתה של בשר ודם. הרופאים אמרו שהם אינם יודעים כיצד הוא לא נמס משהייתו הרבה במים). (הרב אהרן גלבשטיין)