אב ט"ו אב - יומא דהילולא של רבי בן ציון ידלר (4 צופים)

[אחד יחיד]

היה מגיד מישרים בירושלים.

נפטר בט"ו אב תשכ"ב.

הערך עליו במכלול:

רבי בן ציון ידלר – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אחד יחיד]

מעשה מרגש שאירע עם מגיד המישרים הגה"צ רבי בן ציון ידלר זצוק"ל, כפי שמספר נכדו הרה"ח ר' יהודה גולדברגר שליט"א מביתר עילית:

זקני המגיד הירושלמי זצוק"ל היה נוהג לדרוש דרשת התעוררות מידי יום רביעי לפני תפילת מנחה ב'שטיבלאך' של 'ישועות יעקב' בשכונת מאה שערים. תושבי האזור הגיעו בהמוניהם להאזין לדבריו חוצבי הלהבות. זכורני, כי באחת הפעמים שרר חום ושרב כבד ביותר וכמעט אף אחד לא יצא לרחוב, אם לא למקרה דחוף ביותר. למרות השרב הכבד החליט סבי זצ"ל לצאת לדרשה.

סבתי ע"ה הפצירה בו לבל יצא מביתו למסור את הדרשה מחמת החום הכבד, ומה גם שללא כל ספק איש מבין המשתתפים לא יגיע לדרשה. באותם זמנים לפני שבעים שנה עוד לא היה מושג גם של 'מאווררים', אך סבי זצ"ל ענה כי על 'דרשה קבועה' לא מוותרים בשום אופן, יהיה אשר יהיה! וזאת יש לדעת, כי הוא לא היה אדם בריא כלל. פעם הגיע אחד הרופאים לבדוק את מצב בריאותו ויצא מהתפעלות, איך אדם כה חולה מתפקד וחי? ואף התבטא כי לדעתו הוא 'הימל מענטש' – 'איש אלוקים', כי בגדרי הרפואה אין כל הסבר לתפקודו היומי.

כמובן שהחליט לא לוותר על דרשתו, חבש את המגבעת והלך במסירות נפש ל'ישועות יעקב'. בשעה שש החל לדרוש על בימת בית הכנסת, כשאף אדם לא נכח בבית הכנסת! אך הוא דרש כהרגלו תמיד, בלא להפנות מבטו עם מאן דהוא הגיע או לא.

למרבה הפלא, מחוץ לבית הכנסת עבר בחור ממשפחה חרדית שירד מדרכו ל"ע, והנה הוא שומע דרשה חוצבת להבות אש. הבחור שהסתקרן מי הוא הדרשן, הביט דרך החלון, והנה הוא רואה רב זקן הדורש בהתעוררות עצומה, כשאף אחד אינו נמצא בבית הכנסת! הבחור הרהר, מה קורה לדרשן, האם הוא עיוור? או שמא יצא מדעתו ל"ע, כשהוא דורש עבור כסאות ריקים? הבחור נעמד משתומם מול המחזה ותוך כדי עמידתו בחלון שמע וקלט דיבורים מהגה"צ זצ"ל הזועק מנהמת לבו שיהודי נשאר בכל מצב שהוא יהודי, ואפילו אם הוא שרוי בזמנים קשים שאין לו שייכות עם תורה ומצוות והיצר מתגבר עליו, תמיד עליו לדעת 'כי לא ידח ממנו נידח' וכי יש תקוה לנפש הישראלית בכל מצב!

הבחור נשאר מאובן על מקומו, מאזין בשקיקה לדברי החיזוק כשהוא מרגיש כביכול מדבר אליו ועל מצבו האישי בו שרוי, שהפסיק לשמור תורה ומצוות, רח"ל.

דיבורים טהורים אלו הרעיפו אליו טללי תחיה והתעוררות בנפשו ובמצבו הרוחני הירוד, בתום הדרשה ניגש אליו ואמר: 'הדברים ששמעתי עתה חלחלו לליבי עמוק וגרמו לי לזעזוע רוחני, על כך שבכל מצב יכול האדם לתפוס את עצמו, ועל כן החלטתי על אתר לשמור תורה ומצוות!'

לאחר מכן ביקש הבחור הדרכה ממגיד המישרים זצ"ל, זכה להתקרב אליו לשמשו ולסעדו. יהיו הדברים לעילוי נשמתו הטהורה.

(במה, אב תשע"ח)

 

[אחד יחיד]

באחד ממסעותיו הרבים לעורר את עם ה' לתשובה, הזדמן זקני זצ"ל לאחד מקיבוצי 'השומר הצעיר', הידועים בהתרחקותם המוחלטת מחיי תורה ומצוות רח"ל. בני הקיבוץ התפלאו על פשר בואו של ישיש חרדי, הלבוש בלבוש הירושלמי המקורי, ומה רצונו מהם? זקני שראה את פליאתם של אנשי הקיבוץ, החל להסביר להם שהוא רוצה לדרוש להם בענייני אמונה בהשי"ת, וחשיבותם של בני קל חי… בני הקיבוץ לא הבינו מה הוא רוצה מהם, ואף לגלגו לו על כך, אך כך היתה דרכו של זקני – שלא היה נרתע בכל מצב שהוא משום בן אדם בעולם!

"היה שם אף בחור צעיר, שאמר לזקני בתמימות ובעדינות בזה הלשון: 'סבא! חבל על הדיבורים שלך! דיבוריך ייכנסו לאנשים מאוזן אחת ויצאו מהאוזן השניה! חבל על כוחותיך וזמנך שתאבד כאן! אולי תנסה את מזלך בישוב אחר, שם אולי תהיה השפעה לדבריך? כאן – וודאי לא המקום לדיבורים מעין אלו!' זקני השיב לאותו בחור על אתר בחיוך ובחכמה: 'בחור יקר! ניחמתני בני, עד עכשיו הסתפקתי האם יש מישהו שבכלל ירצה להאזין לדברי, ועכשיו אתה מנחם אותי שאכן יאזינו לדברי, ולפחות יכנסו דברי לאוזנם אלא שאח"כ זה יצאו להם מהאוזן השניה, ואם כן אני ממש מרוצה, אשר לפחות לרגע קט זה ייכנס לאוזנם, והיה שווה לי להיטלטל בדרכים עד הנה, בשביל אותו רגע קט שיאזינו לדברי'…

"זקני, בחכמתו, ענה להם שאכן אין הוא רוצה להטריחם בדרשותיו הארוכות בדברי חז"ל וכדומה, אך הוא רוצה להגיד להם בדקות ספורות כמה מילים פשוטות. בני הקיבוץ אכן הסכימו לכך, ואז החל זקני לדרוש בקצרה על המושג הנעלה של 'יהודי', שהוא בן המלך לה', ועליהם לדעת, כי אינם ככל האומות חלילה, אלא הם מיוחדים בכך שהנם יהודים, ומובדלים משאר אומות העולם.

'זה מחייב אתכם לשמור על הייחודיות שלכם בתור יהודים', קרא סבא בחום, 'לכן אני מבקש מכם, התנהגו כיהודים, ושמרו על שמכם המיוחד המתנוסס עליכם לתפארה', כשהוא מסיים את דבריו בהתרגשות ובקול חנוק מדמעות, ואומר להם באידיש 'זייט איד'ן!' (תהיו יהודים!), ובכך סיים את דבריו הקצרים לבני הקיבוץ.

"הסיפור לא נשלם, ולאחר תקופה של מספר שנים, הגיע אותו בחור שאמר בשעתו לזקני 'סבא חבל על דבריך' לירושלים, והחל לברר היכן גר הדרשן הירושלמי הזקן, שמסתובב ברחבי הארץ ומוסר דרשות לציבור? הבחור הגיע לבית זקני, הזכיר לו, כי לפני מספר שנים הוא היה בקיבוץ שלהם, ואמר להם בכאב לב שעליהם לשמור עצמם כיהודים. 'הדברים עשו עלי רושם גדול', סיפר הבחור, 'ועד עכשיו לא נרגעתי מדיבורים אלו שיצאו מעומק הלב, ולכן נפשי בשאלתי מה זה מחייב אותי מעתה?' זקני הסביר לו בארוכה את יסודי הדת והיהדות, וביקש ממנו שקודם כל יתחיל להניח תפילין מידי בוקר, ועוד מספר דברים ביהדות, וכך נהפך אותו בחור לבעל תשובה ויר"ש גמור, ואף הקים ברבות הימים בית נאמן בישראל, וכל זה הודות לדיבורים הקצרים שזקני נשא אז בקיבוץ שלהם"… (נכדו)

 

[אחד יחיד]

בדרשתו הראשונה, שמסר המגיד הגה"צ רבי בן ציון ידלר זצוק"ל בשנת תרס"א ב'ימין משה' הוא פתח בדברי התנא "שנינו במשנה רבי מאיר אומר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו"

"לכאורה" שאל המגיד, "זה פלא הלא אם יתן לי איש מעדנים בכלי מאוס, אמאוס לאכלו! איך אפשר להתעלם מהקנקן כאילו אינו קיים?".

אך כוונת רבי מאיר על המשנה הקודמת "הלומד מן הקטנים למה הוא דומה לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו, והלומד מן הזקנים למח הוא דומה, לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן".

על זה בא רבי מאיר לבאר שדווקא מן הקטנים שמחדשים מדעת עצמם זחו נקרא יין מגתו, אבל בזמן שהקטנים אומרים מדעת זקנים, בוודאי צריכים ללמוד מהם שזהו יין ישן וזהו שאמר רבי מאיר יש קנקן חדש מלא ישן – שהם עדיין קטנים אבל התורה שלהם הוא מדעת זקנים".

"רבותי" קרא רבי בן ציון, "אל תפחדו מלשמוע ממני דברי תורה הגם שאני נחשב בין הקטנים צעיר בשנים, מודיע אני לכם שהתורה שאגיד לכם היא כולה מדעת הזקנים, רובם מאבי מורי זצ"ל ועוד מספרי מוסר ב'מסילת ישרים' 'נפש החיים' וכו', רק אני המסדר לפי המקום ולפי הזמן, ובי נתקיים דברי רבי מאיר קנקן חדש מלא ישן".

 

[אחד יחיד]

היה זה בשנת תרנ"ה, אברך צעיר מיקרי קרתא דירושלים נחלה מאוד. הרופא שהוזעק לביתו קבע כי רק בבית החולים באלכסנדריה שבמצרים, ימצא החולה מזור למחלתו, שם הוא יעבור ניתוח מסובך שבחסדי שמיים אמור להבריא אותו. אך כאן צצה לה בעיית ה'ממון', הנסיעה, הניתוח והאשפוז עולים הון רב, ולאברך הצעיר ולמשפחתו אין כל, בקושי הם מתפרנסים כדי פת לחמם.

באותם ימים קם בירושלים ארגון חדש שבו היו חברים אברכים מכובדים והם נטלו על עצמם את הטיפול בחולה. הם באו לביתו, נשאו אותו על אלונקה בכרכרה שהם שכרו לצורך הענין, רכשו מכספם כרטיסי הפלגה למצריים, ולא עזבו את החולה לבדו עד שעבר את הניתוח בהצלחה, החלים וחזר לביתו בריא ושלם.

ספור מסירות נפשם של חברי הארגון, התפרסם בירושלים, וכולם התענינו אודות הארגון וחבריו, תקנותיו ופעולותיו. עד מהרה התברר כי הארגון מונה אנשים יראים ושלמים ששמו להם למטרה 'עזרה הדדית' לכל חברי הארגון. כל אחד וצרתו בעיתו, שאר חברי הארגון יעשו ככל שביכולתם במסירות ובהקרבה אין קץ לעזור לו לצאת מן המיצר.

המגיד הירושלמי הגאון רבי בן ציון ידלר זצ"ל ששמע אף הוא על הצלת החולה ועל מסירותו של הארגון החדש, רצה להצטרף לשורותיו ולקחת חלק במעשי החסד שלהם, אך בטרם שעשה כך פנה להתייעץ עם השרף מבריסק הגאון רבי יהושע ליב דיסקין זצ"ל.

'מה דעת רבינו על הארגון החדש?' שאל רבי בן ציון. המהרי"ל דיסקין הרים את עיניו מהספר בו היה שוקע ושאל אותו: 'לשם מה עליך לדעת את דעתי?'

'רציתי לדעת האם להצטרף לשורותיו' ענה רבי בן ציון, 'ולמה לך להצטרף אליהם?' שאל אותו המהרי"ל.

'משום שלדעתי מקיימים בכך מצות 'ואהבת לרעך כמוך' בהידור רב!' הסביר לו רבי בן ציון את שיקוליו.

המהרי"ל דיסקין יישר את מבטו הנוקב לעבר רבי בן ציון ואמר לו: 'ההיפך הוא הנכון! אגודה זו רחוקה ממצות 'ואהבת לרעך כמוך', עפ"י ערכי האגודה, הם עוזרים רק למי שחבר בה, החברות בה היא מעין תעודת ביטוח, שמור לי ואשמור לך, האחד עוזר לחבירו רק משום שבבוא העת כאשר הוא יצטרך עזרה, יעזרו הם לו, 'אהבת הזולת' אין כאן, אבל יש כאן 'אנוכיות' שהיא מנוגדת בתכלית למצות 'ואהבת לרעך כמוך', חלילה לך להיות חבר באגודה זו'.

 

[אחד יחיד]

היתה לי הזכות לצעוד ברחובה של עיר כמלווהו של מגיד המישרים הנודע רבי בן ציון ידלר זצ"ל. זקני (רבי יעקב יוסף הרמן זצ"ל) ביקש ממני שאלך ללוות את רבי בן ציון ממקום אחד למשנהו, ואני עשיתי כדבריו.

בעודנו צועדים, פנה אלי יהודי אחד שבדיוק חלף שם, ושאל אותי אם אני יכול להדריך אותו כיצד להגיע למקום כלשהו. בשמחה רבה הסברתי לו שיפנה כאן לימין ולאחר מכן לשמאל, ויצעד שני רחובות ושם אחרי הבניין הגבוה הוא ימצא את המקום שהוא מחפש.

הלה הודה לי ופנה לדרכו לפי ההדרכה המפורטת שנתתי לו, ולתומי חשבתי שבזה הסתיים העניין.

אבל לרבי בן ציון ידלר היתה השקפה מאוד מיוחדת על כל דבר…

"ר' משה אהרן", אמר לי רבי בן ציון, "גיבענטש זיינט איהר", תהיו ברוכים, "יש אנשים שהולכים ברחוב וכל הרחוב מלא בעבירות ובדברים שהם נכשלים בהם. ראיות מחשבות, דיבורים אסורים, מחלוקת לשון הרע, רכילות, כעס, ליצנות, הם נכשלים עוד ועוד. ואילו אתה, כשאתה הולך ברחוב הרחוב מלא עבורך במצוות. אתה מלווה יהודי מבוגר, מדריך יהודי אחר בדרכו ועושה עמו חסד, אתה מרוויח מצוות!!!".

לכאורה אלו דברים של מה בכך, אבל לא, רבי בן ציון היה אומר שאין דבר כזה 'מצוה קטנה', כל מצוה היא גדולה ועצומה ושכרה הרבה מאוד. הוא היה אומר שכדאי לה לאם יהודיה לסבול את כל הצער הכרוך בהולדת ילד וגידולו והטיפול בו והדאגה עבורו וההתמודדות אתו במשך שנים, כדי שהילד הזה יאמר פעם אחת 'ברוך הוא וברוך שמו', וקל וחומר אם יאמר 'אמן'. אפילו בשביל פעם אחת, שווה להשקיע שנים של עבודה ומאמץ וכאב ונדודי שינה וטרחה אינסופית. כשיהודי מייקר כך כל אמירה של 'ברוך הוא וברוך שמו', כל החיים שלו נראים אחרת!!! (רבי משה אהרן שטרן)

 

[אחד יחיד]

נולד בירושלים, בשנת תרל"ב (1872), לאביו הרב יצחק זאב גולדברג , ממיאדיל פלך וילנה (ונקרא על שם עירו יאדלר) בן הרב יהודה דוד מלאשקוביץ (לפני דורות אחדים עוד היתה בידי משפחת אביו מגילת יוחסין, שלפיה מוצאה משבט אפרים) ולאמו מלכה בת הרב יצחק קרוסניק מגרודנה.

הצטיין מילדותו בשקידתו ובידיעתו הרבה בש''ס ובפוסקים ונתגלה כשרונו בדרשנות באגדה ובתוכחת מוסר. בכל פעם שאביו סיים מסכת בש"ס עם קהל שומעי שעוריו בקביעות בבית-המדרש "מנחם ציון" שבחצר ה"חורבה", היה הוא, הנער, דורש את ה"הדרן" וזכה לתהלות מפי גדולי הרבנים שהיו באים לחגיגת הסיום.

נשא לאשה את הניה בת ר' מרדכי הכהן גלויברמן. גדולי הרבנים, ששמעו את דרשותיו בהזדמנויות אלה, המריצוהו להתמסר לדרשנות. דרש בכמה בתיבנסיות בירושלים וברשיונו של הרב נפתלי הירץ הלוי דרש בבתי-כנסיות ביפו ואח"כ גם במושבות יהודה. בשבת פרשת זכור בשנת תרס"ב כיבד אותו הרב הראשי ר' שמואל סלנט לדרוש בבית-הכנסת הגדול "בית יעקב" שבחורבת ר' יהודה חסיד ואח"כ מינה אותו ל"מגיד מישרים" בירושלים. זאת היתה משרה בלי משכורת, ועיקר מובנו של המינוי היה, שהוא רשאי לדרוש בבתי-כנסיות שבעיר.

 

[אחד יחיד]

התמסר ביחוד לעורר את הקהל לקיום מצוות התלויות בארץ (בעיקר: הפרשת תרומות ומעשרות). בהשפעת דרשותיו החלו אברי המושבות להשגיח על הפרשת תרומות ומעשרות ורבני הערים סדרו השגחה שתוצרת החקלאות היהודית, המובאת לשווקי הערים, תהא מתוקנת וכשרה מבחינה זו, ומטעם ראשי הרבנים האשכנזים והספרדים הוטל עליו לארגן את כשרות היבול בכל הישובים החקלאיים בארץ. לרגל שליחותו זו היה נוסע מכפר לכפר ברכיבה על חמור ששכר מערבי יחד עם בעליו שיחמר אחריו, וכך היה נודד במשך כל ימי השבוע, ולפעמים הוכרח להשאר ללון בכפר ערבי. שכר בעד דרשותיו לא היה מקבל ואפילו לא אוכל, כי את אכלו היה מביא אתו משלו, רק כוס טה היה מסכים לקבל, ובזמנים שהסוכר היה בצמצום היה מביא אתו אף סוכר משלו.

 

[אחד יחיד]

בתרע"ג ארגן את מסע הרבנים במושבות השומרון, העמק והגליל לחיזוק הדת בכלל וקיום מצוות התלויות בארץ בפרט. במסע השתתפו הרב הראשי ר' א. י. הכהן קוק מיפו, הרבנים יוסף חיים זוננפלד , יונתן בנימין הורביץ ויעקב משה חרל"פ מירושלים והוא עצמו ואליהם הצטרפו רבני הערים שבכל אזור ואזור. המסע עשה רושם רב והרבנים הצליחו לפעול לטובת הדת. (בזכרון יעקב השפיעו להעביר בביתהכנסת את הבימה מאצל ארון הקודש, כפי שבנוה פקידי הבארון לפי מנהג הרפורמה שהיה מקובל בצרפת, לאמצע בית-הכנסת בהתאם למסורת). בכל המקומות, ואף בקיבוצים, נתקבלו ברוב כבוד ופאר.

 

[אחד יחיד]

באחד ממסעותיו בעמק יזרעאל לחיזוק הדת, בשנת תש"ו, הפילתו מכונית קטנה ושברה את ירכו הימנית. שכב כשלשה חדשים בגבס, ומשהבריא חזר לעבודתו הקדושה.

בשנת תר"ע הוציא לאור חוברת "המעשר והתרומה". עומד להוציא לאור ספר "שיח יצחק" המכיל רוב דרשותיו.

 

[אחד יחיד]

נקרא 'בן ציון' על מנת ששמה של ירושלים עיר הקודש יהא תמיד שגור בפי אביו.

בילדותו חלה במחלת עיניים נדירה וכאשר צעד ללמוד ב'חדר' מישש את קירות הבתים בדרך על מנת לזהות את הדרך או נעזר בחבריו. בדרך נס ראייתו חזרה ושקד על לימוד גמרא ותוספות אולם כששוב סבל בראייתו חזר ושינן בעל-פה את אשר למד.

 

[אחד יחיד]

מונה מטעם בית הדין של ירושלים על הערוב.

פעם אחת, כאשר הערוב נקרע עם כניסת השבת עבר בכל בתי הכנסת של ירושלים והכריז שאין לטלטל ורק לאחר חצות שב לביתו לסעודת השבת.