נשא יְמֵ֣י נִזְר֑וֹ או יְמֵ֥י הַזִּיר֖וֹ? (1 צופה)

[הצעיר שבחבורה]

ג' מקראות רצופים הם בפרשה

האחד - כֹּ֖ל יְמֵ֣י נִזְר֑וֹ מִכֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר יֵעָשֶׂ֜ה מִגֶּ֣פֶן הַיַּ֗יִן מֵחַרְצַנִּ֛ים וְעַד־זָ֖ג לֹ֥א יֹאכֵֽל.
השני - כָּל־יְמֵי֙ נֶ֣דֶר נִזְר֔וֹ תַּ֖עַר לֹא־יַעֲבֹ֣ר עַל־רֹאשׁ֑וֹ
השלישי - כָּל־יְמֵ֥י הַזִּיר֖וֹ לַה' עַל־נֶ֥פֶשׁ מֵ֖ת לֹ֥א יָבֹֽא

מה בין ימי נזרו לימי הזירו? ומדוע שינתה התורה באיסור הטומאה מבאיסור היין והתגלחת?

מבאר המלבי"ם, ימי נזרו, פירושו, הימים שבהם הוא נזיר. ואילו 'ימי הזירו' פירושו, הימים שקיבל על עצמו נזירות.

והנה מצינו בנזירות שמשון, שחלוקה היא בדיניה משאר דיני הנזירות
רמב"ם נזירות ג יג
שמשון לא היה נזיר גמור, שהרי לא נדר בנזיר אלא המלאך הפרישו מן הטומאה, וכיצד היה דינו, היה אסור ביין ואסור בתגלחת ומותר להטמא למתים, ודבר זה הלכה מפי הקבלה.

הרי שנזירות שמשון, אינו אסור להטמא למתים, ומבאר זאת הרמב"ם 'מפני שלא נדר בנזיר אלא המלאך הפרישו מן הטומאה'.

נמצינו למדים, שאין איסור הטומאה נוהג אלא במי שקיבל על עצמו נזירות, ולא במי שהוא נזיר, והרי הדבר מפורש בתורה "כָּל־יְמֵ֥י הַזִּיר֖וֹ לַה'" כל הימים בהם קיבל על עצמו נזירות לה', "עַל־נֶ֥פֶשׁ מֵ֖ת לֹ֥א יָבֹֽא" אסור הוא להטמא למתים.
אבל הימים בהם הוא נזיר ולא קבל על עצמו נזירות, אינו אסור להטמא למתים​