ויקרא 'יאוש' בגימטריא 'ויקרא' - סיפור יפה (1 צופה)

[התורה]

אדם אחד שנכשל רח"ל בעבירות חמורות נכנס פעם אצל הרה"ק בעל האוהב ישראל מאפטא זי"ע, (יומא דהילולא קדישא ה' ניסן) ובכה לפניו על שפל מצבו, ואמר לו שהוא כבר מיואש לגמרי מעצמו ואין לו עוד תקוה, כי עבר כבר על כל עבירות שבעולם ונשתרש בחטא ואינו מאמין שיוכל עוד לשוב בתשובה. נענה הרה"ק מאפטא ואמר לו: 'בפסוק (איכה ה כא) 'השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם' מרומז שלא ידח ממנו נדח ויש כח ביד כל אחד ואחד באשר הוא לשוב בתשובה שלימה אליו יתברך, כי הנה קד"ם ראשי תיבות 'קין, דוד, מנשה', שכל אחד מהם עשה תשובה על עבירה חמורה אחרת ונתקבלה תשובתו, קין עשה תשובה על שפיכות דמים, דוד עשה תשובה על גילוי עריות, ומנשה עשה תשובה על עבודה זרה, וזה מורה שאף מי שעבר על עבירות חמורות ביותר אין לו להתייאש כלל וכלל אלא יעשה תשובה ויתרצה לפני בוראו'. ע"כ.
הרי לנו לימוד גדול שאין מקום ליאוש כלל ברוחניות גם אם נתרחק האדם מאוד מאוד, וגם בעניני גשמיות כן הוא, כאשר מסופר על חסיד אחד שנסע להרה"ק מאפטא זי"ע וכשרצה לחזור לביתו הלך לקחת ממנו ברכת פרידה, ובעודו עומד מחוץ לחדר שמע איך שאשה מרת לב בוכה לפני הרה"ק ומספרת לו שנשארה גלמודה בעולם ואין מי שיעזור לה ויתמוך בה, והרה"ק ניחמה בדברי חיזוק ואמר לה כדברים האלה: 'יהודי אף פעם אינו בודד, בכל מקום שהוא נמצא הקדוש ברוך הוא עמו!', הדברים נכנסו בלבו היטב, ולאחר מכן נטל ברכת פרידה מרבו ויצא לדרכו.
באמצע הדרך בעודו עובר בגפו ביער עבות ראה פתאום חבורת גזלנים הקריבה ובאה כנגדו, אימה ופחד נפלו עליו וכמעט שלא פרחה נשמתו מקרבו מרוב חלחלה, פתאום עלו במוחו דברי הרה"ק 'יהודי אף פעם אינו בודד! בכל מקום שהוא נמצא הקדוש ברוך הוא עמו!' והרגשה של חיזוק ובטחון ירדה עליו, הוא נטל בידו את הרצועה של הסוסים והתחיל לנפנף בה כנגד הגזלנים תוך שהוא צועק ומרעים עליהם בקולו: 'הרבי אמר שיהודי אף פעם אינו לבד, ובכל מקום שהוא הקדוש ברוך הוא עמו!', כך חזר וצעק עליהם כמה פעמים עד שנפל עליהם פחד גדול וברחו משם כולם.
נמצא שגם בעניני גשמיות אין לו לאדם להתייאש כלל, שהרי בכל מקום שנמצא הקדוש ברוך הוא עמו.
ויש לרמז זה בפרשתן, דהנה 'יאוש' בגימטריא 'ויקרא', ויש לומר שלכן האות א' שבתיבה היא אלף זעירא, לרמז שכיון שזוכה האדם לקריאה של חיבה של מאת הקדוש ברוך הוא שקורא אליו בכל יום 'שובו בנים שובבים', והוא צופה עליו ונמצא עמו בכל מקום שהוא, נחסר אות אחד ושוב אינו בגימטריא יאוש, ואין לו לבוא לידי יאוש כלל וכלל.
(הגאון רבי מאיר צוויבל שליט"א – גליון המאיר, גליון מחוברים)​

 

[התורה]

מעשה שהיה בגביר אדיר משיקאגא, שהגיע לשנתו הס"ג ויחד עם זאת זכה לסיים את הש"ס, לכבוד המאורע הגדול הזמין את כל צאצאיו, בנים ובני בנים, לחגיגת סיום מפואר.
בימים שקדמו למעמד הגדול התכנסו בניו יחדיו ודנו ביניהם איזה מתנה יקנו לאביהם לכבוד יומו הגדול, הצעות עלו וירדו אך שום רעיון לא נמצא מתאים. כיון שלא מצאו מתנה הולמת החליטו לשאול את אביהם בעצמו באיזה מתנה יחפוץ, אמר להם האב 'הן כסף לא חסר לי ב"ה, והקב"ה חנני די כסף לקנות כל אשר שאלו עיני, אך אם רוצים אתם לגרום לי קורת רוח, בקשה אחת לי מכם שמעו ואספרה:
'בילדותי התגוררנו בניו יארק, הורי שלחו אותי לתלמוד תורה, אך אני מטבעי הייתי פרא אדם, לא למדתי כמעט ורק גרמתי לנזקים אדירים בכל מקום בו נגעתי. בעצת מחנכים לקחונו הורי לרופא מפורסם שיבדוק אותי, הלה הושיבני מולו והחל שואל אותי כל מיני שאלות שונות ומשונות, תוך שהוא רושם את תשובותי, ככלות שעתיים סיים הרופא את הפגישה ופטרנו בהבטחה שישלח את חוות דעתו בעוד כמה ימים.
באותו יום פיטרו את אבי מעבודתו ואיבד את מקור פרנסתו, חבר עשיר משיקאגא ששמע על כך, הזמינו לעבוד אצלו, לא התמהמנו ועוד באותו שבוע עברנו לשיקאגא. הרופא וחוות דעתו נשכחו מלב, אבי רשם אותי בתלמוד תורה חדש, ואני עשיתי לעצמי חשבון הנפש שזוהי הזדמנות חיי, אין אחד שמכיר אותי וביכלתי לפתוח דף חדש, ואכן ממחשבה למעשה התחלתי להשקיע בלימודים ובהתנהגותי, הדבר עלה לי בעמל ויגיעה רבה, אך בסיעתא דשמיא, ובזכות מלמד יקר ששם עינו עלי וסייע לי, הפכתי תוך זמן קצר לאחד מבחירי התלמידים.
ברבות השנים הזדקן ידידו של אבי, והוא נכנס תחתיו לנהל את עסקיו ולאחר פטירתו ירש אבי את כל הונו ונעשה עשיר גדול, ומזה נמשך גם הצלחתי ועשרי הרב. 'ועתה' סיים העשיר את סיפורו, 'אם רצונכם לגרום לי קורת רוח השיגו לי את חוות דעתו של הרופא הלז, כי עז רצוני לדעת מה כתב עלי'. נפטר זה מכבר, וכתביו וחפציו עבר בעלות, אך במאמצים מרובים ובתוספת ממון הרבה, הצליחו להשיג את קובצי כתביו, ולהוציא את הכתב האמור.
בעיצומו של הסיום קם העשיר על מקומו, בידיים רועדות פתח את המכתב, והתחיל להקריא כדלהלן: 'הורים יקרים, שוחחתי עם בנכם במשך שני שעות, ונוכחתי לראות שיצא מדעתו כליל, לצערי אין מנוס מלהכניסו למוסד מיוחד שם יהיה סגור כל חייו וכך לפחות לא יוכל להזיק את אחרים'.
הרים העשיר את המכתב ונופף בו לעין כל, 'ראו נא, אילו היו הורי מקבלים אז את המכתב לידיהם מי יודע מה היה עולה בגורלי והיכן הייתי היום, מה עשה הקב"ה, סובב שאבי יפסיד את עבודתי ויוכרח לעבור למקום אחר, כך נצלתי מגזר דינו האכזרי של הרופא ועלה בידי להשתנות מן הקצה אל הקצה, עד שאני זוכה עתה לעמוד כאן ביום שמחת לבי, לעשות סיום הש"'ס רבתי, ולראות את בניי וצאצאיי מסובים כשתילי זיתים סביב לשולחני'.
רבות אפשר ללמוד מעובדא זו, אך נקודה אחת נציע כאן, והוא שהרבה פעמים מנסה הס"מ להכניס הרהורי יאוש בלבו של אדם, וחושב שכבר אין לו תקוה, זה טבעו, ואינו יכול להשתנות, אך כל זה מקליפת עמלק, אבל האמת היא שאין דבר העומד בפני הרצון, ואדם מקדש עצמו מעט, מקדשין אותו הרבה מלמעלה, וזוכה לסייעתא דשמיא.
(גל' המאיר פר' ויקרא - משיעורי הג"ר מאיר צוויבל שליט"א, גליון מחוברים)​

 

[התורה]

אשמח אם תוכלו לפרסם את הסיפור הבא:
הנני בא בזה לקיים את נדרי, מתוך חובת הלבבות והכרת הטוב, ולפרסם ברבים השגחה פרטית עצומה וישועה גלויה שחוויתי ממש בימים אלו. רצוני להודות לה' יתברך, ולעורר את לבבות אחי ורעי לדעת ולהאמין ש"אין ייאוש בעולם כלל", וכי גם במקום שבו שערי הטבע נראים נעולים על מסגר ובריח, כוחם של צדיקים בוקע רקיעים.
אני גר באחת מערי הפריפריה. כל עוסק עצמאי המייגע עצמו על המחיה ועל הכלכלה, מכיר היטב את המועקה ופיק הברכיים המלווים כל מגע מול רשויות המס. אולם אצלי, בתקופה האחרונה, המצב הפך לסבוך שבעתיים. מצאתי את עצמי ניצב, כאדם קטן וחסר אונים, מול סבך בירוקרטי כפול ומאיים. חומות בצורות של אטימות ונהלים יבשים עמדו כצר, ואיימו לגזול את פת לחמנו – כספים משמעותיים וקריטיים שהגיעו לנו בדין וביושר, אך עוכבו במערכת ללא רחם.
הכל התחיל לפני כחצי שנה. "מענק עבודה" (מס הכנסה שלילי) בסכום ניכר מאוד שהיה אמור להוות אוויר לנשימה עבורנו, עוכב ונחסם אצל הרשויות. ניסיתי לפעול בכל דרך אפשרית: טלפונים, פניות, הסברים. אך הרגשתי שאני מדבר אל עצים ואבנים. המערכת הציגה אטימות נוראה, וכל ניסיון להסביר את צדקתנו נתקל בקיר אטום של "אלו הנהלים". הייאוש החל לחלחל, והמועקה גברה מיום ליום.
בצר לי, כשהרגשתי שכל הדלתות הגשמיות נטרקו, נזכרתי באורו וכוחו העצום של פועל הישועות, הרה"ק רבי חיים זאנביל ב"ר משה מריבניץ זיע"א. החלטתי להניח את ההשתדלות הטבעית בצד ולהיאחז בכוח שלמעלה מהטבע. קמתי ועשיתי מעשה: הלכתי וטבלתי במקווה טהרה בכוונה מיוחדת לזכות נשמתו הטהורה של הצדיק. לאחר מכן, הדלקתי נר לעילוי נשמתו, התיישבתי בקרן זווית ולמדתי פרק משניות. באותם רגעי התעוררות, מתוך לב נשבר, הבטחתי וקיבלתי על עצמי שאם איוושע מהסבך הזה – אפרסם את הנס ברבים למען ידעו כולם שיש מנהיג לבירה.
מיד לאחר מכן, כהשתדלות אחרונה, שלחתי תלונה למשרד מבקר המדינה. כל מי שמכיר את המערכת יודע שבדרך הטבע, הליכים כאלו נגררים חודשים ארוכים, אם לא שנים. אך בזכות הצדיק ראיתי פלאות גלויות: בתוך ימים ספורים בלבד, באופן חסר תקדים וללא כל הסבר הגיוני, המערכת הנוקשה פשוט "התקפלה"! המענק כולו, עד השקל האחרון, אושר ושולם לחשבוננו במהירות מסחררת.
***
אך בזאת לא תמה המסכת, ונראה היה שמשמים רוצים לנסות את אמונתי פעם נוספת. החזית השנייה הייתה מלחיצה ומאיימת אף יותר מהראשונה: זומנתי לדיון גורלי בוועדת ערר מול סוללת עורכי דין ממולחים של רשות המיסים, בנוגע למענק מלחמה משמעותי שהגיע לעסק שלנו.
הבעיה הייתה קשה: בעקבות טעות טכנית שנעשתה בתום לב מוחלט, התיק שלנו במע"מ נסגר. רשות המיסים, מצידה, נאחזה ב"טופס היבש" כמוצאת שלל רב, והשתמשה בסגירת התיק כעילה לשלול מאיתנו את הפיצוי כולו. היינו אמורים להגיע למשפט כשאנו בנחיתות מוחלטת מול חוקים יבשים ומשפטנים מנוסים.
ביום הדיון בבוקר, כשהשעות נקפו וליבי הולם בחוזקה מרוב פחד ודאגה, ידעתי ששום עו"ד לא יעזור פה – רק כוח עליון יוכל להתיר את הפלונטר המסובך הזה. קמתי שוב ועשיתי מעשה: טבלתי לעילוי נשמתו במקווה, הדלקתי נר ולמדתי פרק משניות. חידשתי את קבלתי מלב נשבר ודומע, אך כעת הוא היה גם מלא תקווה ואמונה: "ריבונו של עולם," התחננתי, "בזכות הצדיק הזה, אם אזכה לישועה גם במערכה הקשה הזו ואנצח את הדין – אפרסם את הנס הכפול ברבים בעלון להכרת הטוב!".
ומה אגיד לכם, אחיי היקרים? "קרוב ה' לכל קוראיו"! נכנסתי אל חדר הוועדה מול השופט ונציגי המדינה. מי שמכיר מעמדים משפטיים אלו יודע עד כמה האווירה שם מנוכרת, קרירה ונוקשה. שורת הדין שולטת שם בכיפה, ואין מקום לרגשות.
אך הפעם, ממש ברגע שנכנסתי, חשתי בחוש כיצד מישהו מנהל את העניינים מלמעלה, ושומר עליי. עורכי הדין של הרשות אמנם נותרו בצורים בעמדתם הנוקשה, אך באורח פלא של ממש, השופט לא קיבל את דבריהם. הוא פנה אלינו בסבלנות ובמאור פנים נדיר שאינו אופייני למעמדים אלו. הוא הקשיב לדברינו קשב רב, ולתדהמת כולם, דחה את דרישת הרשות וקיבל לחלוטין את טענתנו.
מילותיו של השופט יהדהדו באוזניי עוד זמן רב: "האמת והמהות של התיק, חזקות מהטופס היבש". הוא פסק לטובתנו על אתר, בו במקום, ואישר את הענקת הכספים בסך אלפי שקלים!
יצאתי מחדר הדיונים כשאני המום, ודמעות רותחות של הודאה זולגות מעיניי. ראיתי בחוש, עין בעין, כיצד שתי חומות ברזל אימתניות של בירוקרטיה הפכו למישור חלק.
אני מקיים את נדרי בשמחה ומפרסם לכל: יש בעל הבית לבירה! כוחם של צדיקים, וכוחו של הריבניצער זיע"א, מסוגל לפעול ישועות למעלה מדרך הטבע, להפוך דין לרחמים, ולפתוח את כל השערים – גם באותם מקומות שנראים אבודים לחלוטין!
(נשלח על ידי בעל המעשה הרב יונתן ג. - במיוחד למערכת, גליון מחוברים)