ראש השנה "יאללה, שתכלה השנה וקללותיה!" (1 צופה)

[נדיב לב]

ר' שלמה זלמן אויערבאך שמע פעם יהודי שאומר לרעהו - "יאללה, שתכלה השנה וקללותיה*". (*יעויין מגילה לא:)
אנינות דעתו לא יכלה לשאת זאת. "האסט גיהאט אזא שלעכטא יאהר?" - האם הייתה לך כזו שנה רעה?!
מדהים.

ראיתי מי שביאר שבמישור הפרטי יש לנו להודות ולהלל על רוב הברכות שהיו לנו בשנה החולפת, רק ברובד הציבורי - הכלל ישראלי אנו מבקשים על תום הקללות.
האמנם?

 

[הייליג]

וקללותיה - - -
על עיכוב גאולתינו ופדות נפשנו
וכל יום כו' קללתו מרובה...
וכן, עובר על כל אדם מה שעובר
וצריך שינוי לטובה
וזו אמונה פשוטה של יהודים שזה הזמן הקריטי לשינוי...
אלא שרצה רבינו הגדול שלא ישכח את רחמיו וחסדיו עמנו הוא בצרה כו'.

 

[מנורה בדרום]

ר' שלמה זלמן אויערבאך שמע פעם יהודי שאומר לרעהו - "יאללה, שתכלה השנה וקללותיה*". (*יעויין מגילה לא:)
אנינות דעתו לא יכלה לשאת זאת. "האסט גיהאט אזא שלעכטא יאהר?" - האם הייתה לך כזו שנה רעה?!
מדהים.

ראיתי מי שביאר שבמישור הפרטי יש לנו להודות ולהלל על רוב הברכות שהיו לנו בשנה החולפת, רק ברובד הציבורי - הכלל ישראלי אנו מבקשים על תום הקללות.
האמנם?

לחץ כדי לכווץ...

אולי יש לבאר כונת רבינו הגרש"ז שיש לומר "תכלה שנה וקלליתיה" ויש לומר "יאללה תכלה שנה וקללותיה". ודו"ק...

 

[לעיתים רחוקות]

ר' שלמה זלמן אויערבאך שמע פעם יהודי שאומר לרעהו - "יאללה, שתכלה השנה וקללותיה*". (*יעויין מגילה לא:)
אנינות דעתו לא יכלה לשאת זאת. "האסט גיהאט אזא שלעכטא יאהר?" - האם הייתה לך כזו שנה רעה?!
מדהים.

לחץ כדי לכווץ...

היאללה הפריע לו.

 

[נדיב לב]

מצאתי השנה בספר תורת אמך. (העתקתי לקורא).

מובא בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל בהליכו"ש מועדים ר"ה פ"א ס"ט בארחות הלכה אות ל"ה שמה שמורגל בפי הבריות בסוף השנה להרבות באיחולים איש לרעהו שהשנה השנה שחלפה הבאה תהא טובה מהשנה החולפת ותכלה שנה וקללותיה העיר רבנו שיש להזהר בזה שלא להיות ח"ו כפויי טובתו של מקום ולכן יש גם להודות באותה מרה על כל החסדים והטובות שהיו במשך השנה ולייחל שימשיכו גם הלאה נותחל שנה וברכותיה.

וכמו כן העיר שלא טוב הדבר שעושין חלק ממדפיסי הלוחות לכתוב בסוף הלוח תכלה שנה וקללותיה כי מה טעם יש בכתיבת דבר זה שנה שלימה קודם לכן בזמן הדפסת הלוח ואין זה אלא כפתיחת פה לשטן ח"ו.

וכן שמעתי בשם החת"ס שלא היה אומר בערב התקדש החג לפני תפלת ערבית פיוט אחות קטנה לפי שחותם בסוף כל בית תכלה שנה וקללותיה והוא ככופר בטובתו של מקום.

ובאמת לא מצאתי זה בכתביו ואדרבה בדרשות חת"ס דף רפ"ס ראיתי שכתב הנה עתה תכלה שנה וקללותיה שנת כל ראש תקנ"א לחלי בעו"ה כאשר ידענו מרוב חלינו בעו"ה אשר עברה עלינו ותחל עלינו שנה וברכותיה שנת רופא חולי כל בשר תקנ"ב לפ"ק והיא שנת שמיטה לרמז לנו כי לא במקרה ומזל קרה לנו בל מה שעבר עלינו כי זה כל פרי השמיטה ע"ש ובדרשת הכת"ס ערב יוה"כ שנת תר"א כתב תכלה שנה וקללותיה ויתחדש שנה טובה שנת חיי ורננה שנת ת"ר ויהיה לנו לכפרה עונינו אשר סבלנו ואשר באה עלינו ע"ש.

ואמנם באמת כן הוא לשון חז"ל במגילה ל"א ב' דמה"ט קורין תוכחה קודם ראש השנה וקודם עצרת וכנראה דאין שנה שאין בה תרוייהו רק שכל יחיד מבקש שיזכה לברכות ולא לקללות ושיחולו על ישראל ברכות ועל אוה"ע הקללות וכנראה שלא היה ניחא להגרש"ז שנה כותבים כן ושלא מודים כראוי על העבר ולא אומרים.

ופ"א אמרתי למרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל לקראת סוף השנה תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה וא"ל למה אתה אומר זה עכשיו הלא יש עוד כמה ימים ורק סמוך לסוף השנה י"ל כן וכן ראיתי שכתב בשו"ת אור לציון ח"ד פ"ב דיני ערב ראש השנה ס"ד וטוב לומר אחות קטנה לפני השקיעה כדי לומר תכלה שנה וקללותיה לפני כניסת היום והמילים תחל שנה וברכותיה טוב לאומרם לאחר השקיעה אמנם ממה שאמרו כן בגמ הנ"ל לגבי קריאת התוכחה בסוף השנה מבואר דאף סמוך לסופה י"ל כן. וראיתי בשו"ת חוט המשולש ח"ג סימן כ"ב במוצאי מנוחה זכור ברית כר שחותם בברכת ותכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה וכן במכתב מרן הגח"ע מיום ג' דסליחות תרצ"ג ונדפס באגרות ומאמרים חפץ חיים סימן קי"ז שמסים המכתב תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה ואולי הגראי"ל זצ"ל נתכוין על איחולי תחל שנה וברכותיה שזה יש לומר בתחילת השנה ועי' בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ק יו"ד סימן ע"ה שמתחיל התשובה תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה וכן בשו"ת יהודה יעלה ח"א או''ח סימן ע"ה וסימן ק"ע ויו"ד סימנים ק"נ ר"ז ורמ"ס פתח תכלה שנה וקלקלותיה תחל השנה וברכותיה לראש צדיק.

 

[נדיב לב]

מצאתי השנה בספר תורת אמך. (העתקתי לקורא).

לחץ כדי לכווץ...

כמו"כ מצאתי בספר 'אלול וימים נוראים'.

זמן הודאה על כל חסדי השם ובפרט על השנה שסיים שמעתי פעם מאחד הערה נוראה אנחנו רגילים בתחילת אלול לשנס מתניים ולהתחיל לדאוג לשנה החדשה ולבקש ולהתחנן על ענינה ושוכחים שגם שנה שעברה עשינו אותו דבר והיה לנו הרבה ס"ד בכל מהלך השנה ומתעלמים מכל זה כאילו לא היה וכי זה ראוי וכי זה כבוד וכי זה הכרת הטוב אלא שאלול שהוא סוף שנה הוא זמן שבו א' מודים על השנה הנפלאה ועל כל הברכות והס"ד שהיה באותו זמן מלבד זה אנו מתחנננים ומבקשים כידוע ומלבד שכך הצורה הראיה מצד עצמה מסתבר שכך גם תפילתו תענה יותר ועי ברכות דף לד דאמר רבי חנינא ראשונות דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו אמצעיות דומה לעבד שמבקש פרס מרבו אחרונות דומה לעבד שקבל פרס מרבו ונפטר והולך לו ואצלינו השנה כענין זה תפילה אחת ארוכה תחילת השנה אנו מתחזקים ומתעוררים ומתקרבים כעבד שמרצה לרבו ובפרט שאלול הוא זמן אהבה וכנ"ל ואחייב ברייה ועשרת ימי תשובה מבקשים ומתחננים על נפשנו ואחייב באלול הבאה אנו גם מודים כעבד שנפטר מרבו שמודה והולך כלשון הגמ'

כעת ע"ד מצאתי בהליכות שלמה מנהגי ר"ה פ"א בזמן שנתקן שהחיינו דעת לנבון נקל שזה הזדמנות להודות על כל החסדים שגמלהו ד' וכוי מבואר שם מעשה נפלא וא"כ זה הזמן הראוי לזה ועי ספר קדוש ונורא שמו עי קא' קד' שבזמן התקדש החג מתברר שבקשתנו שנה שעברה התקבלה במלואה היתכך שלא נודה לו מעומקא דלבא על חסדיו ורחמיו אתנו ביום הדין שעבר עי"ש עוד המשך הודאה בשם ר"י הוטנר שמודה במקצת הוא כופר כיון שבמה שלא מודה הוא כופר ולפי"ז זה הבנה אחת שבאותו זמן שמודה שהחיינו כבר צריך להודות על השנה דאל"כ הוא כופר בטובתו של מקום וראיה לזה מביכורים שמודים על כל הטובות ב יש להוסיף ע"פ רש"י מו"ק כד שבאותו זמן שכבר מודה על הפרי ומתפעל ממנו באותו זמן אם יודה על שאר ענינין זה יהיה הודאה אמיתית כמו שבצער מעניות מצטער יותר מאבילות כ"כ להפך כשיש לו התפעלות ושמחה מודה באמת על שאר שמחותיו קונטרס מו"ק כד וכן בחנוכה בפיוט מעוז צור ענינו להודות על כל הטובות שעשה ד' עמנו הוא מענין זה ופשוט ארמי אובד אבי מבואר ענין שכשמודים כבר מודים על כל הטובה

מגילה לא. תכלה שנה וקללותיה מבואר שזה פשטות החיים שלנו בגלות ומה ששמעתי שהגרש"ז התלונן שכותבים כן על הלוח שנה מראש אולי התלונה היתה על זה שלא מזכירים הטובה וכשיטתו הנ"ל שאנו מתעלים מהודאה ורק צועקים לעתיד ודו"ק.

וראיה לענין הודאה מהשפ"א שבסוף השנה עושים חשבון מה יצא מהשנה וזה כענין הודאה בסוף השנה שזה סיכום השנה וז"ל שפת אמת דברים פרשת נצבים שמעתי מפי מו"ז ז"ל שנקבעה פ' נצבים בסוף השנה כמ"ש ז"ל כשיצאו מפרנס לפרנס עשה אותם מצבה כמו כן בכל שנה יש הנהגה מיוחדת וצריכין בסוף השנה לקבוע מה שנתחדש בזו השנה כדי לצאת מסדר לסדר השנה הבאה עכ"ד ז"ל ובאמת צריכין להתחזק בשבת אחרונה שבסוף השנה כמאמרם ז"ל אלו שמרו ישראל שבת אחת כראוי מיד נגאלין ויכולה השבת שתרחם עכ"ל וזה מעין הענין שבסוף שנה הוא גם חשבון נפש.

 

[נדיב לב]

אולי יש לבאר כונת רבינו הגרש"ז שיש לומר "תכלה שנה וקלליתיה" ויש לומר "יאללה תכלה שנה וקללותיה". ודו"ק...

לחץ כדי לכווץ...

היאללה הפריע לו.

לחץ כדי לכווץ...

זה וזה נתכוונו לדבר אחד. וזה וזה כמדומני שלא הכירו את הגרשז"א (עכ"פ מסיפורים). אדם שהיה נוסע כל יום לקול תורה במונית הלוך ושוב מן הסתם פיתח סבילות לענייני הסלנג והדיבור... ויש לדחות...:)

 

[נדיב לב]

וקללותיה - - -
על עיכוב גאולתינו ופדות נפשנו
וכל יום כו' קללתו מרובה...
וכן, עובר על כל אדם מה שעובר
וצריך שינוי לטובה
וזו אמונה פשוטה של יהודים שזה הזמן הקריטי לשינוי...
אלא שרצה רבינו הגדול שלא ישכח את רחמיו וחסדיו עמנו הוא בצרה כו'.

לחץ כדי לכווץ...

לא זכיתי לרדת לסוף דעתו הזכה והטהורה של ידידי היקר ואהוב שמשנתו על אף רוחבה היא בחינת - קב ונקי. ואדרבה אשמח שיגלה לי את מצפוני לבו הטהור.

 

[הצעיר שבחבורה]

וכמו כן העיר שלא טוב הדבר שעושין חלק ממדפיסי הלוחות לכתוב בסוף הלוח תכלה שנה וקללותיה כי מה טעם יש בכתיבת דבר זה שנה שלימה קודם לכן בזמן הדפסת הלוח ואין זה אלא כפתיחת פה לשטן ח"ו.

לחץ כדי לכווץ...

ראיתי פעם בספר והגדת של הגר"י גלינסקי ביאור בענין זה במתק שפתיים כדרכו, ואיני זוכרו כעת

 

[נדיב לב]

ראש השנה - מי בחרב... אין ביטוח !!! | ענייני דיומא

מי אמר שאותם אנשים חיו בלי שום פחד בראש השנה תשפ"ו. אולי הם חששו מאוד מאוד שיקרה להם כמו שקרה לכך וכך אנשים מר"ה תשפ"ה עד ר"ה תשפ"ו? ובלי קשר, מדוע מי שליקט את הרשומות האלו מתוך הבנה שיש בהם מסר חיובי ראה לנכון ללקט רק את השמות של בני הציבור החרדי והדתי? וכי המסר לא מועבר אותו דבר בדיוק גם...

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[אימתי]

ראיתי מי שביאר שבמישור הפרטי יש לנו להודות ולהלל על רוב הברכות שהיו לנו בשנה החולפת, רק ברובד הציבורי - הכלל ישראלי אנו מבקשים על תום הקללות.
האמנם?

לחץ כדי לכווץ...

וכי למה שברובד הכללי, יהיה מותר לנו להיות כפויי טובה?
ולבקש אפשר גם על הרובד הפרטי.
אולי הנטיה של העולם להדגיש את הרע - סתם בגלל שקיימת כזאת נטייה לראות את החסר, אנשים לא מסוגלים לפעמים לומר שהיה טוב וכיף, תופעה מוכרת, ויש לה הסברים רחבים,
והדבר השני - שהעולם מרגיש שאת גורליות היום אנשים פחות אוחזים, ואפשר יותר לעורר אותם דרך הדברים הלא טובים שהיו במהלך השנה החולפת, יותר מאשר דרך הדברים הטובים שהיו,
מעניין באופן אישי לנסות להתעורר לגורליות היום דרך הדברים הטובים.

 

[נדיב לב]

וכי למה שברובד הכללי, יהיה מותר לנו להיות כפויי טובה?
ולבקש אפשר גם על הרובד הפרטי.
אולי הנטיה של העולם להדגיש את הרע - סתם בגלל שקיימת כזאת נטייה לראות את החסר, אנשים לא מסוגלים לפעמים לומר שהיה טוב וכיף, תופעה מוכרת, ויש לה הסברים רחבים,
והדבר השני - שהעולם מרגיש שאת גורליות היום אנשים פחות אוחזים, ואפשר יותר לעורר אותם דרך הדברים הלא טובים שהיו במהלך השנה החולפת, יותר מאשר דרך הדברים הטובים שהיו,
מעניין באופן אישי לנסות להתעורר לגורליות היום דרך הדברים הטובים.

לחץ כדי לכווץ...

"הגשמיות של השני זה הרוחניות שלך". מכיר את המשפט הזה של ר' ישראל? אני חושב שזה מטיב להסביר.