ידיעת האמונה מתוך ראיות (1 צופה)

[חרש המדבר]

האם יש חיוב לדעת את אמיתות התורה מתוך ידיעה לוגית המסתמכת על ראיות, או שמספיק ממה שמאמין באמונה שלימה.

 

[אחד יחיד]

לדעת להאמין - מציאות ד' אמונה או ידיעה | פורום אוצר התורה

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

אמונה או ידיעה

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il

 

[הייליג]

כתוב בספר מגן אבות להחסיד יעבץ שבזמן השמד נשארו באמונה רק אלו שהתחזקו באמונה פשוטה מקבלת אבותינו.

 

[חפץ בחיים]

כתוב בספר מגן אבות להחסיד יעבץ שבזמן השמד נשארו באמונה רק אלו שהתחזקו באמונה פשוטה מקבלת אבותינו.

לחץ כדי לכווץ...

לדעתך הראיות מזיקות?
השאלה של פותהא"ש לא היתה מה עדיף אלא אם צריך להוסיף גם ראיות.

 

[הייליג]

שאלת פותח האשכול הנכבד, אם יש חיוב... ובראשית, כמה נפלא הוא, שיהודי מתעורר לשאלה מצויינת זו, כי הוא דן במצוה שכוללת את המצוות, קשה לכתוב ברבים דעות בענינים עדינים אלו, ובפרט שרבו הדעות בני האולפנות השונות, ובכל זאת אמרתי, כי הדבר נוגע מאד לנפש המסכת דהאי סוגיא, למלל לצד אלוק אמת, וזו דעתי העניה והמוגבלת.

לפעמים הראיות שלא מסופקות היטב, או שאינן נכונות לעיתים, מזיקות ביותר, משום שהטבע האנושי אוהב את הודאי ולא את האימון בלא נודע, כך שמבלי משים אמונתו נשענת על הבנת בני אדם, ולא תמיד ברמה גבוהה, ואם אכן היה הצורך בכך, הרי שכל מי שלא בר הכי, פטור ממצות אמונה, אלא לית דין ולית דיין, שעיקר האמונה הוא בדרך קבלת אבותינו ואמונה במסורה לנו מהר סיני, ההתעסקות של גדולי ישראל בכמה אסכולות קדושות בעניני חקירה היה בגלל הקריטיות של הדורות בגלות, אך כבר הורו זקנים, שעלינו לא להתעסק בזה כלל.

וידוע, שהמשגיח ר' חצקל לוינשטיין זי"ע, לא רצה ללכת לפגוש את הילד הפלא של הרבי מבעלזא [שידע את כל התורה באופן על טבעי, עקב גילו וגם שלא למד] כי אמר, שהוא רוצה את האמונה ולא את ההוכחה. יש שלושה שלבי היכרות עם היהדות: אמונה, הוכחה, הכרה... זאת השלישית, היא הדרגא הגבוהה של אמונה, שנקראת בשפת הספרים השגת אלוקות. ההתבוננות העמוקה במה שהורשינו להתבונן דיה לבלות את כל ימינו עליה, והיא גם מספקת את הידיעה שבאה מתוך הכרה והכירות, כלומר, כשם שאדם מכיר את אביו אף שמעולם לא בדק בדיקת רקמות להוכחה ודאית. כי הוא יודע ומכיר באביו, ההכרה במציאות ה' אינה דומה להכרה זו כמובן, ששם כן שייך בקיעים במקרים מסויים.

ההכרה באלוקות, באה מתוך לימוד התורה הקדושה, אשר מבפנים, מתוך ההר כגיגית האדם מקבל את ההתבהרות וההבנה. הרי החסיד יעבץ כן ראה את זה לשלילה, כמבואר שם, והבני יששכר מצטט אותו כדגל על ראש תורתו... אכן, השכל הוא חמקמק, האדם מטעה את עצמו, גם אם יראו לו אותות ומופתים, הוא ינסה לארגן אותם בשכלו.

כאן יש פעולה הפוכה להשתמש באותות ובמופתים כדי שיוכל להשיב לעצמו או לאחרים למה הוא מאמין בכלל, ומה הוא שונה מן הנוצרי... שים לב, שתחושה זו, או רצון וסקרנות שכאלו לא באו אחרי עבודת האמונה והתבוננות בנפלאות האלוקות, שהיא דבר טבעי ופשוט, כאשר כל בר דעת יודע שלא יתכן סיבה ללא מסובב, והמוציא מחברו ומפרשן את חידת היקום בכל מיני צורות, כדי לשלול בורא מופשט ונעלה מכל הגדרים, הוא עוסק בלמלאות את החסר שלו עצמו, כדי לספק לעצמו רוגע אמוני המתיישב בשכל.

ברם, אויה, כי כאשר תוכפים עליו צרות קיומיות גשמיות, הוא שוב יחתור למלא חסר וזה בכיוון ההפוך, כדי להבין שכדאי לו לחיות שלא על קידוש השם, כי שכל הוא משרת את הגוף, כאשר זה האחרון לא זוכך כראוי, ולכן אין להביא ראיה מהנשר הגדול שיראתו אותו ית' אין לה אח וריע, ותורתו השלימה המקפת באמונה זכה את האדם, או אז נפנה להיות המורה לנבוכים, וגם אם דעתו בפירוש היתה שזו מצוה לכתחילה וכן סברו הרבה רבוותא, גם אלו לא התנו את האמונה בידיעה שלימה, ולא אמרו שמי שאינו בקי בהם ובפרטיהם הרי הוא נידון כאינו מאמין, וגם לא היו נהוג בכלל ישראל לדבר מזה אלא למי שמילא כרסו ביינה של תורה, ובמציאות, גם אחר כך לא.

כי הגע בנפשך, שאם כן פני הדברים, היו רבותינו עוסקים לייסד ישיבות לעסוק בהן במושכלות, כמו כיתות רוחניות וכו', לא כן הדבר, רבותינו מנחילי מורשה, מחמת קדושתם הנשגבה, הבינו, שמתוך התורה אתה למד על מי שאמר והיה העולם, כל זה תקף הן לגבי אמתת מציאותו והן לגבי אמתת קדושת תורתינו הקדושה, שאם תרצה, הלוא היא עצמה מופת חותך על היותה אלוקית ממש, ודומיא של אותה שיחה של המשגיח רבי ירוחם...

לא החקירות ולא תגליות נפלאות המעידות על כח על טבעי, לא כאלה חלק יעקב מאמינים בני מאמינים, אשר רגלי אבותיהם היו עומדות למרגלות הר סיני, ולמה כולם היו שם, את אשר ישנו פה ואת איננו פה, כי נטע ה' בנו את היכולת להאמין באמונה 'שלמה' גם אם לא נדע דמות אות של מחקר והוכחה, ובפרט לא בעימות עם אנשים שלא גדלו על חשיבה ישרה שלטבע יש מטביע, וישרות זאת נדרשת מכל אדם ישר דרך, שיפצח במסע הגילוי של הנברא מול הבורא, ולא יתעלם מקריאות ערכי הלב שלו, וכשייחשף אל התורה, היא כבר תודיע לו את דרכי ה' ופעולותיו.

ואפשר בצחות, לצרף לזה את דברי ההוא מינא, שאמר לרבא, עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאדנייכו, משום שזה טבען הקדוש של נשמות ישראל, שהנעשה [מתוך אמונה כמובן] קודם לנשמע [פנימיות הענין באמת]. ולכן לא רק שלא צריך לדעת את ההוכחות אלא גם לא רצוי שתשמענה לאזנינו פן על משענתם נסמוך, וזו תוכל להתחלף במשענת המשרתת תדר אחר וזר.​

 

[חרש המדבר]

כוונתי היתה שכ"א מחו"ר הפורום ישליך עצמו לכבשן האש על ג' עבירות חמורות, מתוך הידיעה הברורה שמשה אמת ותורתו אמת (ולענ"ד זהו מההבטחה וגם בך יאמינו לעולם), וא"כ יש לדון האם יש עניין או חובה גמורה בראיות, או שזה רק מזיק.

 

[דבר היושר]

כתוב 'וידעת היום והשבת על לבבך' דבר המוכיח על קיומה של חובת הידיעה עפ"י הכרה שכלית ולא הבאה מקבלה גרידא.

 

[בד קודש]

וידוע, שהמשגיח ר' חצקל לוינשטיין זי"ע, לא רצה ללכת לפגוש את הילד הפלא של הרבי מבעלזא [שידע את כל התורה באופן על טבעי, עקב גילו וגם שלא למד] כי אמר, שהוא רוצה את האמונה ולא את ההוכחה.

לחץ כדי לכווץ...

אינני יודע מהיכן המידע.
אבל כל שיטת ר' חצ'קל כפי שמופיעה בספרי שיחותיו, היא לראות את האמונה בחיתוך ולא להאמין באמונה גרידא.
כן ידוע מאמר החזו"א כי הרב דסלר החדיר את האמונה בראש, ואילו ר' חצ'קל מישש אותה בידיים...

 

[יאשע בער]

אינני יודע מהיכן המידע.
אבל כל שיטת ר' חצ'קל כפי שמופיעה בספרי שיחותיו, היא לראות את האמונה בחיתוך ולא להאמין באמונה גרידא.
כן ידוע מאמר החזו"א כי הרב דסלר החדיר את האמונה בראש, ואילו ר' חצ'קל מישש אותה בידיים...

לחץ כדי לכווץ...

אכן, אך כל זה היה בתורת אמונה ולא ידיעה.

 

[בד קודש]

אכן, אך כל זה היה בתורת אמונה ולא ידיעה.

לחץ כדי לכווץ...

ממש לא.
תעבור על אור יחזקאל.
הכל מלא בזה שהאמונה היא ידיעה ניתנת להוכחה מוחלטת ולא אמונה גרידא.
הכל מלא בזה שאף המסורת היא ידיעה גמורה.
הכל מלא בזה שהדרגות הגבוהות של האמונה הם בידיעה הניתנת להוכחה ולא באמונה.
אלו היו הדרגות של דור המדבר, אלו היו הדרגות בזמן בניין ביהמ"ק ועוד.

 

[יאשע בער]

ממש לא.
תעבור על אור יחזקאל.
הכל מלא בזה שהאמונה היא ידיעה ניתנת להוכחה מוחלטת ולא אמונה גרידא.
הכל מלא בזה שאף המסורת היא ידיעה גמורה.
הכל מלא בזה שהדרגות הגבוהות של האמונה הם בידיעה הניתנת להוכחה ולא באמונה.
אלו היו הדרגות של דור המדבר, אלו היו הדרגות בזמן בניין ביהמ"ק ועוד.

לחץ כדי לכווץ...

אני לא חושב שר' חצק'ל היה בעד ללמוד מו"נ. הוא שואף להגיע לאמונה ברמה של ידיעהאך לא דרך החקירה. לא כן הוא?

 

[בד קודש]

אני לא חושב שר' חצק'ל היה בעד ללמוד מו"נ. הוא שואף להגיע לאמונה ברמה של ידיעהאך לא דרך החקירה. לא כן הוא?

לחץ כדי לכווץ...

דרך הרמב"ם וריש שער הייחוד.
דרך ההבנה שגם המסורת זו ידיעה ולא אמונה באוויר.
העיקר הוא שיהא מידיעה ולא אמונה גרידא.
ודאי שעקרונית הדרך לזה היא ללמוד מו"נ וכל שער הייחוד, אבל בדורינו היתום זה יכול לבלבל מאוד,
ולכך יש מניעה ללמוד את זה.
וזה לא חיסרון או שלילת עיקר החקירה.

 

[נתתי חכמה]

תמה אני מה הנידון?

הלא החסיד בעל חובות הלבבות האריך בהקדמתו שיש לעיין באמונה מצד שכלנו ולא כמו שיאמרו הפתאים מבלי אות ומופת, והאריך להוכיח זה מן השכל מן הכתוב ומן הקבלה, וחובתו בכל עת ומקום, לעולם בלא הפסק, ויעו"ש שכן דעתו, שכך צריך ונכון להיות מעצם המושג מאמין, ולהדיא שם שאין דבריו נכתבו רק לצורך בני דורו ועוד הבלים ושטויות כאלו, אשר רומסים ומשכתבים דעת הראשונים קודשי עליון.
הרמב"ם בהלכות תשובה פרק י הלכה ו כתב, לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעין לו את קונו, כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג.

ובמו"נ חלק ג פרק נא כתב, ודע בני וכו' וכשתשלים הטבעיות ותבין האלוהיות, כבר נכנסת עם המלך אל החצר הפנימית, ואתה עמו בבית אחד, וזאת היא מדרגת החכמים, והם חלוקי השלמות, אבל מי שישים כל מחשבתו, אחר שלמותו, באלוהיות וכו' הם אשר באו אל בית המלך, וזאת היא מדרגת הנביאים וכו' ונשוב אל ענין הפרק, והוא להזהיר שישים האדם מחשבתו בשם לבדו אחר שהגיע אל ידיעתו כמו שביארנו, וזאת היא העבודה המיוחדת במשיגי האמתות, וכל אשר יוסיפו לחשוב בו ולעמוד אצלו, תוסיף עבודתם, אבל מי שיחשוב בה' וירבה לזכרו מבלי חכמה, אבל הוא נמשך אחר קצת דמיון לבד, או נמשך אחר אמונה שנמסרה לו מזולתו, הוא אצלי, עם היותו חוץ לבית ורחוק ממנו, בלתי זוכר השם באמת ולא חושב בו. יעו"ש בארוכה.
ועי' בספר קנאת סופרים על סה"מ עשין ג בביאור ענין יסוד היסודות ועמוד החכמות יעו"ש.

והחינוך מצוה כה כתב, ואם יזכה לעלות במעלות החכמה, ולבבו יבין ובעיניו יראה במופת נחתך, שהאמונה הזאת שהאמין, אמת וברור אי אפשר להיות דבר בלתי זה, אז יקיים מצות עשה זו מצוה מן המובחר.

והשל"ה בעשרה מאמרות מאמר ראשון כתב, שורש הדברים הוא שורש השורשים, וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלהים (דברים ד, לט), רצה לומר, ידיעה בלב בהשגה מופתית, נוסף על הקבלה מצד אבותיו, כאשר האריך בעל חובות הלבבות בשער היחוד וכו' על כן חל החיוב להיות בקי במופתים של חובות הלבבות, ויהיו מובנים בלב היטב היטב, וכל שער היחוד יהיה בלב וזיכרון מיוחד, לידע ולהבין כי ה' אחד ושמו אחד.

וביאור מהרש"ל על סמ"ג עשין ב, ומ"מ אף שנשתקע באמונת שמים, אין יוצא בה יד"ח, אלא כששמע וקיבל בלבו הקבלה שהוא המופת על דרך הראיה וכו' וכ"כ בעל הניצחון שאין אדם יוצא באמונה אא"כ למד ספר מדע, ומ"מ קשה לסמוך על המופת בלבד, אם לא שתהא אמונה תקועה בליבו מן התורה ואז מספיק הראיה.

[וע"ע בשומר אמונים דרוש הביטחון פרק ה, ודע אחי כי יש בענין האמונה בחינת ידיעה, הרגשה, הכרה וכו' ויש אמונה בבחינת הכרה, שאדם מכיר בשכלו ידיעת ה', שהוא ע"י לימודו בספרים והתבוננו בהשגת אלוהות, ובפרט בנפלאות שעושה עם עמו ישראל ואתו בפרט].

אמנם ז"פ ואין חולק שלא לכולם מתאים לעיין בעיון השכל ולידע יסודות הדת ע"י חקירה שכלית, אך ברור שזו מצווה גדולה ומובחרת.

 

[יאשע בער]

שוב מצאתי 'אך מנגד, המשגיח הגדול הגר"י לווינשטיין, לא אבה להאמין לסיפור. בהקדמה לחוברת תורנית שיצאה בפסח תשס"ד מצוטט רבי לייב באקשט שאומר משמו – "וכי ייתכן שמלאך ה' שכח לסטור לילד מישראל?". אם המעשה אכן נכון היה, אומר ר' חצקל, הייתה מצווה גדולה לפרסמו בשער בת רבים'. והיינו שאדרבה, לא האמין בסיפור, אך אם הסיפור היה אמיתי היה מצווה לפרסמו. [אגב, הרב יעקב עדס פרסם לאחרונה חוברת שבה מתאר את פגישתו עמו].

 

[דבר היושר]

כאן ביארתי מקצת מן הענין, אולם עדיין הנושאים ארוכים.

 

[פְּסֶבְדּוֹנִים]

וראה את ביאור הרבי מליובאוויטש בזה:
(בעיקר מעמוד 261)

 

[נתתי חכמה]

האמת שלא מצאתי אפילו ראשון אחד שכתב שאין לחקור ולידע האמונה בידיעה ברורה ע"י חקירת השכל וההיגיון

ובהקדמת פתחי לב לשער היחוד, אין בנמצא אף לא ראשון אחד כנ"ל [רק כל מיני צדיקים אשר אמנם מכובדים המה בעיני כולם, אך אין אני מכיר אך לא חרדי ליטאי אחד קלאסי אשר יקבל דבריהם בהלכה למעשה, ובפרט שדעת הראשונים ברורה בנושא].

ויש שטענו שדעת הגר"א הייתה נגד העיון בנושא, אולם הלא דבריו על ש"ע יו"ד סי' קעט סקי"ג, היו על הרמב"ם שנגרר אחר הפילוסופיה נגד פשטות התורה, וע"ע הקדמת יש"ש לחולין.
ודבריו באבן שלמה פרק יא אות ד, שבזכות המתרחקים מאותן העוסקים בלימוד פילוסופיה וכו', אין ברור כוונתו - ע"ש שמצוין שבמהדו"ק נוסף שם אם אינה מסכמת לחוקי התורה.
ובהקדמה לפאת השולחן לתלמידו ר' ישראל משקלוב הביא, שהגר"א למד כל הפילוסופיה לתכליתה, והוציא ממנה שני דברים טובים והשאר צריך להשליכו, הרי לנו שאין איסור בדבר רק לידע מה אמת ומה לא כמובן, עוד מבואר שמדובר על ענין ספציפי ומוגדר שהיא חכמת הפילוסופיה, ולא מדובר על עצם הענין של לחקור ולעיין בנושא בצורה מסודרת ומעמיקה.

 

[הייליג]

אומר בענווה, כי עדיין אני צריך להשתלם בדברי מרנא ר' חצקל זי"ע, אך יש חילוק בין אמונה בחוש, לבין אמונה על ידי חקירה. ר"ח היה עוסק תמיד להכניס בשכל ובחוש את האמונה, אבל בודאי לא אחז שמי שמאמין ללא חקירה אינו יכול לזכות לאמונה בחוש. אין לי כח להאריך כעת, אבל אמונה בחוש היא סוג של אמונה אחרת לגמרי, ובעי עבודה טפי. לגבי החובת הלבבות ודאי שסבר כדעת בעלי החקירה, אך אחרים - לא, וכבר פסקו זקנים.

פעם מצאו את ר"ח לפני התפילה עם שני ספסלים, וראו איך שהוא ממחיש בחוש איך היה מעברם של בני ישראל בתוך הים ביבשה.​

 

[הייליג]

"וכי ייתכן שמלאך ה' שכח לסטור לילד מישראל?"

לחץ כדי לכווץ...

מעיקרא דדינא פירכא, מי הוא שתלה את הדבר הזה בזה... בודאי סתר לו, ובודאי שכח... אלא שדקלם כל אותיותיה של תורה, וזה היה הפלא. שכח את העיון ואת ההסברים... וגם מהר"א לא נקש לו על הפה כמלאך, אלא הוציא גמרא ולמד עמו עמוד אחד בבבא מציעא, ואמר לו שלא ידבר מזה עוד, והיה כאחד האדם.

 

[הייליג]

האמונה היא ידיעה ניתנת להוכחה מוחלטת

לחץ כדי לכווץ...

ברור שכך!
השאלה היא, האם שזו חובה לילך לשם, או שמא לא טוב לכולם...
זה שהיא לא מתבססת על אמונתם של בני אדם - זה חידוש בכלל?