- הודעות
- 3,423
- פוסט השבוע
- 4
- תודות
- 16,733
- נקודות
- 695
יום השואה.
אומה שלימה מסתגרת בתוך עצמה, מלחכת את פצעיה שלא יגלידו לעולם.
מה התוקף של היום הזה בעינינו? ומי בחכמתו החליט לכנוס ביום אחד, כאב אינסופי על מליוני נשמות? לא ברור.
אבל שאלות טובות ככל שיהיו, לא יכולות לעמוד בפני כאב צורב.
אסור לנו להתעלם מהרגשות של אחינו התועים שרואים דווקא ביום הזה את אחד הימים הקודרים והכואבים בתולדות ישראל.
אבל כמו ריטואל קבוע, שחוזר על עצמו בכל פעם מחדש. בחורי ישיבות יקרים שמנצלים את שלהי בין הזמנים לאגור כוחות לקראת זמן קיץ, פחות ערים לכל הפוליטיקה השחורה... שמסביב.
טרמפים. טבריה. כנרת, גולן. מדלגים מאטרקציה לפארק. 'על האש', שירים, צחוקים, ומסביב זרים לוטשים עליהם עיניים. עיניים רושפות בבוז, בשנאה, עם קורטוב של כאב אמיתי.
אנחנו במדינת ישראל. אבל בגולה.
אנחנו העידית שבעם. אבל מיעוט קטן.
ובעיני הרוב, היום הזה, הוא קודש קודשים. יום כיפור, תשעה באב, חור שחור בהיסטוריה היהודית. שלעולם לא יתאחה.
אז למה ללבות את האש בפארק, לזרות מלח על פצעים שלא הגלידו ולא יגלידו לעולם.
למה לא נחוש שבמו רגלינו המפזזות במרחבי הפארקים, אנחנו גורמים לתבערת השנאה להתלהט בלבבות אחינו. לבוז לנו, לדרכנו, לתורתינו לאלוקינו!
רבותי. בבקשה, אל תשחקו לידיים שלהם. אל תשחקו ברגשות שלהם. אל תצאו לטייל ביום השואה. נקודה.
אומה שלימה מסתגרת בתוך עצמה, מלחכת את פצעיה שלא יגלידו לעולם.
מה התוקף של היום הזה בעינינו? ומי בחכמתו החליט לכנוס ביום אחד, כאב אינסופי על מליוני נשמות? לא ברור.
אבל שאלות טובות ככל שיהיו, לא יכולות לעמוד בפני כאב צורב.
אסור לנו להתעלם מהרגשות של אחינו התועים שרואים דווקא ביום הזה את אחד הימים הקודרים והכואבים בתולדות ישראל.
אבל כמו ריטואל קבוע, שחוזר על עצמו בכל פעם מחדש. בחורי ישיבות יקרים שמנצלים את שלהי בין הזמנים לאגור כוחות לקראת זמן קיץ, פחות ערים לכל הפוליטיקה השחורה... שמסביב.
טרמפים. טבריה. כנרת, גולן. מדלגים מאטרקציה לפארק. 'על האש', שירים, צחוקים, ומסביב זרים לוטשים עליהם עיניים. עיניים רושפות בבוז, בשנאה, עם קורטוב של כאב אמיתי.
אנחנו במדינת ישראל. אבל בגולה.
אנחנו העידית שבעם. אבל מיעוט קטן.
ובעיני הרוב, היום הזה, הוא קודש קודשים. יום כיפור, תשעה באב, חור שחור בהיסטוריה היהודית. שלעולם לא יתאחה.
אז למה ללבות את האש בפארק, לזרות מלח על פצעים שלא הגלידו ולא יגלידו לעולם.
למה לא נחוש שבמו רגלינו המפזזות במרחבי הפארקים, אנחנו גורמים לתבערת השנאה להתלהט בלבבות אחינו. לבוז לנו, לדרכנו, לתורתינו לאלוקינו!
רבותי. בבקשה, אל תשחקו לידיים שלהם. אל תשחקו ברגשות שלהם. אל תצאו לטייל ביום השואה. נקודה.