- הודעות
- 155
- תודות
- 410
- נקודות
- 56
מלאכים? כוחות טומאה וטהרה? טבע מולד באדם?
האם יצר לב האדם רע מנעוריו כפשוטו?
האם יצר לב האדם רע מנעוריו כפשוטו?
- מתחיל חוט מנסה להבין
- תאריך התחלה
- הודעות
- 2,391
- פוסט השבוע
- 1
- תודות
- 8,357
- נקודות
- 525
אולי גם וגם,
כמדומני שיש בספרות המוסרית מושג יצה"ר טבעי ויצה"ר רוחני.
התאוות הם יצה"ר טבעי, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו הוא יצה"ר רוחני.
כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו הינו רוחני ולא טבעי
וה"ה יצ"ט...
לדעת הגר"א יצר הרע מורכב משני חלקים: תאוות, כגון גילוי עריות, וכעס ותוקפנות, כגון רצח.
מלאכים ממש. כן כתב ביאורי החסידות לש״ס ברכות נד., שיצר הרע הוא מלאך כשאר המלאכים שממלא את שליחות הבורא ומסית את האדם כדי שהאדם יתגבר עליו וינצחנו.
באגרת המוסר לר׳ ישראל סלנטר הביא שתי דעות.
א. הדעה הידועה: יצר הרע הוא כוח טומאה (טעמי המנהגים עמוד תקלד: יצר הרע הוא קליפה הנמשכת מזוהמת הנחש), יצר הטוב הוא כוח הקדושה.
ב. יצר הרע הוא התאווה להנאה המיידית והוא מהבלתי מודע, יצר הטוב הוא השכל לראות את הנולד והוא מהמודע.
ור׳ ישראל סלנטר שם כתב ששתי השיטות הללו נכונות. יצרו של אדם פרק ב: יש שני מינים עיקריים של יצר הרע: מלאך, וחומריות.
ר׳ שמואל יפה אשכנזי (הובא בספר אוצר ישראל): מכריע בין הדעה שהם כוחות לדעה שהם מלאכים: הם כוחות לפעול טוב ורע, יצר הטוב הוא כח שכלי ויצר הרע הוא כה חומרי, וכיוון שלכל כה שבארץ יש מלאך הממונה עליו ומשפיע לו מכוחו, לכן יש מלאך שממונה לעזור לאדם בשכלו, ויש מלאך שממונה לעורר באדם את התאווה החומרית.
- הודעות
- 88
- תודות
- 258
- נקודות
- 70
באמת יש לחקור האם יצר הרע הוא ישות נפרדת מהאדם או שכמו שהמובן הפשוט הוא רק כינוי לכוחות החומריים שבאדם, (עומק החקירה הוא האם היצה"ר הוא בריה שתפקידה להחטיא את האדם מהמטרה שאליה הגיע לעולם או שהוא רק כח בלי תפקיד מסוים מעבר לכח רגיל), ויש לפשוט ממעשה דאיוב וכן מהנחש וחווה (ובפרט מדברי הגר"א המפו' בזה על יצה"ר חיצוני ופנימי, ודברי הגרי"ס בביאור העניין) שהוא בריה בפנ"ע.
- הודעות
- 88
- תודות
- 258
- נקודות
- 70
דרך אגב, המקורות לכל הנושא הזה הם:
הרמב"ם במורה ג' י"ח נוקט שזה כוח מכוחות הנפש, והרמב"ן בהקדמה לאיוב חולק וסובר שהוא מלאך.
ועל כל פנים ברור שכשהכריע הגרי"ס ששני השיטות צודקות אין פה שום מחלוקת.
הרמב"ם במורה ג' י"ח נוקט שזה כוח מכוחות הנפש, והרמב"ן בהקדמה לאיוב חולק וסובר שהוא מלאך.
ועל כל פנים ברור שכשהכריע הגרי"ס ששני השיטות צודקות אין פה שום מחלוקת.
מלחמת היצרים: | פורום אוצר התורה
פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.
forum-otzar-hatorah.co.il
- הודעות
- 471
- תודות
- 1,637
- נקודות
- 299
בלת"ק.
שאלה במקומה, ובאמת היא גמ' מפורשת בבבא בתרא (טז,א)
"אמר ר"ל הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות הוא שטן דכתיב (איוב ב, ז) ויצא השטן מאת פני ה' הוא יצר הרע כתיב התם (בראשית ו, ה) רק רע כל היום וכתיב הכא (רק את נפשו שמור) [(איוב א, יב) רק אליו אל תשלח ידך] הוא מלאך המות דכתיב ((איוב ב, ו) רק) [אך] את נפשו שמור אלמא בדידיה קיימא"
- הודעות
- 155
- תודות
- 410
- נקודות
- 56
בדיוק את הגמרא הזו אני מנסה לברר מה זה יצר הרע?
- הודעות
- 155
- תודות
- 410
- נקודות
- 56
לא ראיתי באשכול מי שהתייחס לשאלה השניה
זו שאלה מטרידה שאני מהפך בה זמן רב
למה לא?
אומרים שהאבות והמלמדים מכניסים יצר טוב באדם,
כי לו עצמו יש רק יצר הרע עד הבר מצוה.
- הודעות
- 155
- תודות
- 410
- נקודות
- 56
מי אומר?
ובלי מלמדים ואבא אין בילד טיפת טוב?
המציאות מכחישה אותך!
א. שמעתי הרבה פעמים, אין לי מקור ברור,
ב. ראית פעם ילד בלי מלמדים ובלי אבא?
- הודעות
- 221
- תודות
- 555
- נקודות
- 96
ראיתי כמדומה בגרמ"ש שפירא שכתב שמתחילה היה יצר הרע מבחוץ דהיינו שהיה צריך פיתויים חיצוניים כדי לחטוא
ואחר החטא יצר הרע מבפנים שהנטיות לרע קיימות בטבע וצריך להתגבר כדי לא לחטוא. וזהו יצר הרע.
ויש לדברים הרבה מקורות.
ואחר החטא יצר הרע מבפנים שהנטיות לרע קיימות בטבע וצריך להתגבר כדי לא לחטוא. וזהו יצר הרע.
ויש לדברים הרבה מקורות.
- הודעות
- 618
- תודות
- 3,090
- נקודות
- 317
הנושא הוא נושא ארוך כמובן אבל לא אמנע מלכתוב כמה מילים.
ראשית, כל מעשי האדם צריכים להיות מכוונים על פי השכל האלוקי שבו, לדוגמא, אדם שמרחם על זולתו, הרחמים הם תכונה נפשית וחומרית,
והאם היא תהיה טובה או לא, זה תלוי לפי מה שהשכל יכוון, וכמו שאמרו חז"ל 'כל המרחם על אכזרים סופו וכו'.
היינו, הרחמים הם נטיה חומרית ועל האדם לכוון אותם לפי היושר. דווקא לרחמנים ולא לאכזרים.
בבחינה זו כאשר הילד נולד כל מידותיו הם יצר הרע מצד הבחינה שאין בו את כח השכל החיצוני המכוון את האדם,
אלא הוא מרחם באופן טבעי כתוצאה מהתפעלות נפשו בלא קשר לאמיתת הדבר.
ועל זה אמרו חז"ל (ב"ר לד) יצר לב האדם רע מנעוריו, היינו שהוא בעל תכונות טבעיות ומתפעל מכח הרגש עצמו ולא מכח השכל והיושר.
אחרי אלו הדברים נשכיל כי הגדרת היצר טוב, היא, כח השכל, ואינני מדבר על יכולת הניתוח החשבונית, אלא על האישיות השכלית.
וקצת הסבר, ילד עד גיל בר מצוה לא יתעורר מעצמו בדברים שהם נגד טבעו,
לא יהיה בו כח לשאוף לנקודה גבוהה בלא שהמבוגר יעורר בו את זה באופן חיצוני.
אך בחור שמגיע לגיל י"ג [בדרך כלל זה תהליך שמתגלה בפועל בגיל י"ד בערך כמו שאפשר לראות בפועל] מפתח מנוע פנימי אישי, המניע אותו לעשות טוב בלי קשר לתכונותיו [אך ודאי שגם קודם לכן יכול ילד להתעלות באופן עצמאי, אך זה יהיה תלוי בטבעו, ואחר גיל י"ג מתחדש בו טבע חיצוני הכוסף לטוב].
והכח הזה, הכח העצמי של האישיות השכלית, הדורשת מהאדם, זה הוא הנקרא בלשון חז"ל יצר טוב.
וכעת לענין האם היצר הרע הוא מלאך או חומריות, ראשית כל אומר, כי היות היצר הרע מתגלה בשורשו כמלאך, אן לזה שום סתירה ששליחות מתגלה בטבע היותר בסיסי בכל אדם, לגרור את נפשו הבהמית לילך בלא דעת, ולהיות מתפעלת גם כאשר הדבר לא נכון. [לדוגמא לרחם על אכזרים].
כי הטבע האמיתי של הבריאה אמור להיות שהכח החומרי מונהג בטבעו אחר הדעת האמיתית.
ורק קלקול החומר אחר חטא אדם הראשון גרם כי החומר ילך נפרד מהחלק הרוחני שבבריאה. [זה דברים ארוכים שאין כאן מקומם].
ואותו כח עצמו, הכח הפנימי שבחומר, הגורם לו להיות בעל כח פעולה עצמאי, להיות יוצא מהגבול הראוי לו על פי הדעת,
זה עצמו כח המלאכות הרעה שנמסכת בבריאה.
ואגב למי שמחפש מקור, ישנם דברים נפלאים שכתב ר' אברהם בן הרמב"ם על דברי חז"ל (ברכות פ"ק) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע,
וכמדומני שזה נדפס בעין יעקב שם, ושם הוא מסביר את היצר הרע ככח החומר לעומת היצר טוב שהוא כח השכל. עיי"ש ותרוו נחת.
ראשית, כל מעשי האדם צריכים להיות מכוונים על פי השכל האלוקי שבו, לדוגמא, אדם שמרחם על זולתו, הרחמים הם תכונה נפשית וחומרית,
והאם היא תהיה טובה או לא, זה תלוי לפי מה שהשכל יכוון, וכמו שאמרו חז"ל 'כל המרחם על אכזרים סופו וכו'.
היינו, הרחמים הם נטיה חומרית ועל האדם לכוון אותם לפי היושר. דווקא לרחמנים ולא לאכזרים.
בבחינה זו כאשר הילד נולד כל מידותיו הם יצר הרע מצד הבחינה שאין בו את כח השכל החיצוני המכוון את האדם,
אלא הוא מרחם באופן טבעי כתוצאה מהתפעלות נפשו בלא קשר לאמיתת הדבר.
ועל זה אמרו חז"ל (ב"ר לד) יצר לב האדם רע מנעוריו, היינו שהוא בעל תכונות טבעיות ומתפעל מכח הרגש עצמו ולא מכח השכל והיושר.
אחרי אלו הדברים נשכיל כי הגדרת היצר טוב, היא, כח השכל, ואינני מדבר על יכולת הניתוח החשבונית, אלא על האישיות השכלית.
וקצת הסבר, ילד עד גיל בר מצוה לא יתעורר מעצמו בדברים שהם נגד טבעו,
לא יהיה בו כח לשאוף לנקודה גבוהה בלא שהמבוגר יעורר בו את זה באופן חיצוני.
אך בחור שמגיע לגיל י"ג [בדרך כלל זה תהליך שמתגלה בפועל בגיל י"ד בערך כמו שאפשר לראות בפועל] מפתח מנוע פנימי אישי, המניע אותו לעשות טוב בלי קשר לתכונותיו [אך ודאי שגם קודם לכן יכול ילד להתעלות באופן עצמאי, אך זה יהיה תלוי בטבעו, ואחר גיל י"ג מתחדש בו טבע חיצוני הכוסף לטוב].
והכח הזה, הכח העצמי של האישיות השכלית, הדורשת מהאדם, זה הוא הנקרא בלשון חז"ל יצר טוב.
וכעת לענין האם היצר הרע הוא מלאך או חומריות, ראשית כל אומר, כי היות היצר הרע מתגלה בשורשו כמלאך, אן לזה שום סתירה ששליחות מתגלה בטבע היותר בסיסי בכל אדם, לגרור את נפשו הבהמית לילך בלא דעת, ולהיות מתפעלת גם כאשר הדבר לא נכון. [לדוגמא לרחם על אכזרים].
כי הטבע האמיתי של הבריאה אמור להיות שהכח החומרי מונהג בטבעו אחר הדעת האמיתית.
ורק קלקול החומר אחר חטא אדם הראשון גרם כי החומר ילך נפרד מהחלק הרוחני שבבריאה. [זה דברים ארוכים שאין כאן מקומם].
ואותו כח עצמו, הכח הפנימי שבחומר, הגורם לו להיות בעל כח פעולה עצמאי, להיות יוצא מהגבול הראוי לו על פי הדעת,
זה עצמו כח המלאכות הרעה שנמסכת בבריאה.
ואגב למי שמחפש מקור, ישנם דברים נפלאים שכתב ר' אברהם בן הרמב"ם על דברי חז"ל (ברכות פ"ק) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע,
וכמדומני שזה נדפס בעין יעקב שם, ושם הוא מסביר את היצר הרע ככח החומר לעומת היצר טוב שהוא כח השכל. עיי"ש ותרוו נחת.
חברים מקוונים לאחרונה
- AVRAHAM
- MMH
- א אלף
- א. ל.
- אארי במסתרים
- אבקש
- אברך 11
- אברך מעמיק
- אברך משי
- אברך קלאסי
- אדרת
- אהרון. כהן. חיים. סופר. מומחה.
- אוֹצֶר המפתחות
- אוצר הדורות
- אור זרוע לצדיק
- אחד התלמידים
- אחד מארץ
- איישר חילי
- אילת השחר
- איסר האטלקי
- איש אמת
- איש חסיד היה
- איש פשוט מאוד
- איש תורה
- איתי טנא
- אך טוב וחסד
- אל'יהו
- אלי אילני
- אליהו נחמן
- אם היו
- אמרי פי
- אנשיל
- אספן עתיקות
- ארצישראל
- אשרינו מה טוב חלקנו
- בדליג
- בור סוד
- בינה לעתים
- בית תפילה
- בלוגר
- בליש
- בן אליהו
- בן יוסף
- בן עזאי
- בן פטורא
- בן תורה
- בעל דבר
- בעל החלומות
- בצלצלי שמע
- גברא זוטרא
- גוב האריות
- גלרשטיין
- גפטון
- דובר ארמית
- דוד בן ישי
- דוד המלך
- דעת
- דרשני
- האיש השרוי בשמחה
- החושב
- החפץ חיים
- היא אוצרו
- היגיון התורה
- הלכה בפרשה
- המכיר את מקומו
- הנעלם שבמשה
- הנשר
- העמל
- הצעיר שבחבורה
- הרב מרודוש
- השר מקוצי
- והב בסופה
- ולא כלום
- ונחנו מה
- זאת קומתך
- זושא
- חזקי
- חידודא
- חיים ארוכים
- חיל
- חכמתא
- חסידישער יונגרמאן
- טביה
- טענו בחיטים והודה לו בחיטים
- טרידא
- י הירשזאהן
- יהודי פנימי
- יהודי פשוט ממש
- יואל אלחנן
- יואל שילה
- יונתןקבסה
- יושב אהל
- ימה של תורה
- ימינו תחבקיני
- יצחק א
- יצחק ב.
- יצחקוב
- ירא שמים
- ירושלמי יונגרמאן
- יש לחקור
- יש קונה עולמו
- ישי נוי
- ישעיהו מנחלת דן
- ישראל אדלר
- ישראל מאיר מליק
- ישרע'ס
- כה עשו חכמינו
- כללים
- כמוצא שלל רב
- כתבי תורה
- לי נראה
- מאגר התורני אוצ' התורה
- מביט
- מה ידידות
- מוישי שטיין
- מוליך ומביא
- מיט א שמייכל
- מילין יקירין
- מילתא בטעמא
- מיני
- מלפני אוריאל
- ממזרח שמש
- מנגו
- מנוח
- מעצב
- מרכבות פרעה
- מרכז
- משה אוהב תורה
- משה ד.
- משה נ
- משה6
- משתדל לעשות רצון ה'
- מתקרב
- נאמן
- נאמן האוצר
- נהנה מקושיא טובה
- נהר מעדן
- נוח לבריות
- נוסקה
- נחום
- נחמד-לפי
- נחמן ל.
- נפשי חמדה
- עבד ה'
- עבדא דקב"ה
- עוזי ומגני
- עמך
- ענף עץ
- פארענצ'עס
- פותח שערים
- פלוריש
- פנחס נחום
- פנחס ע
- צמא דעת
- צריך ביאור
- קהלת בניהו
- קטן
- קטנטן
- קלמן
- קרית מלך
- קרנש
- ראם
- רב בת״ת
- רוצה לדעת תורה קדושה
- רחמים
- רפאל ממודיעין
- ש.פ.ה
- שואף גבוה
- שוכן אהל
- שומע כעונה
- שלום23
- שמואל הקטן
- שמעון הגלילי
- תשב"ר
- תתאה גבר