זאת תורת העולה עד כה:
א. בפירוש הרמב"ן (במדבר י"ד, י"ז): משה השמיט את "רחום וחנון" כי ידע שהדין מתוח ולא ימחול לעולם אלא ביקש רק אריכות אף, השמיט "אמת" כי מצדה הם חייבים, השמיט "נוצר חסד" וזכות אבות כי הארץ ניתנה לאבות והם מרדו במתנתם, והשמיט "וחטאה" כי חטאו במזיד ופשע ולא בשוגג.
ב. בספר אור החיים (במדבר י"ד, י"ז-י"ח): שם ה' נאמר רק פעם אחת כי הפעם הראשונה היא רחמים קודם החטא וכאן חטאו, והשמיט "אל רחום וחנון" השייכים רק למי שצריך הצלה מכאוב או חסרון טוב, והשמיט "אמת" ו"נוצר חסד" שאינם שייכים לצורך השעה אלא קרא רק ל"ארך אפים" לרשעים ו"רב חסד" להטות כלפי חסד.
ג. בספר הזוהר הקדוש (פרשת שלח לך, קנו:): מידת "אמת" ושאר המידות נסתלקו ולא יכול משה רבינו לאומרן, משום שהמרגלים והעם דיברו שקר וגרמו בעוונם להסתלקות המידות הללו, שכן במידה שאדם מודד בה מודדין לו מן השמיים.
ד. בספר הזוהר הקדוש (אדרא רבא, קמ.): בספר שמות נאמרו י"ג מידות הרחמים העליונות הנמשכות מעתיקא קדישא, ואילו בחטא המרגלים משה רבינו כיוון ותיקן בתפילתו רק את תשע מידות הרחמים התחתונות (תיקוני דיקנא דזעיר אנפין) ולכן לא הזכיר את מידת "ואמת" התלויה בעתיקא.
ה. בספר חזקוני (במדבר י"ד, י"ח): השמיט "א-ל" כדי שלא יראה כוחו הקשה לישראל, השמיט "רחום וחנון" כי זו מידת מתנה והוא לא ביקש עבורם דבר אלא רק סליחה, השמיט "אמת" כי רצה לפנים משורת הדין ושלא יאומת העונש של "אכנו בדבר", השמיט "נוצר חסד" כי פשעו ואין כאן חסד לשמור להם, והשמיט "וחטאה" כי חטאו במזיד.
ו. בפירוש דעת זקנים מבעלי התוספות (במדבר י"ד, י"ח): לא אמר שם ה' השני כי הוא מידת הדין, השמיט "א-ל" שהוא לשון דיין, השמיט "רחום וחנון" כי לא ביקש מתנת חינם אלא מחילה, השמיט "אמת" שלא יתאמתו דברי ה' להכותם בדבר, השמיט "נוצר חסד" כי לא עשו חסד, והשמיט "וחטאה" כי חטאם היה במזיד גמור.
ז. בספר משך חכמה (במדבר י"ד, י"ז): על פי הרא"ש (ר"ה יז.) שתי המידות "ה' ה'" פירושן רחמים קודם החטא ולאחר החטא, ובחטא העגל שהיה עוון עבודה זרה שהMחשבה מצטרפת למעשה נצרך משה לשתי המידות, אך במרגלים לא היה עוון עבודה זרה ולכן לא נזקק למידה של קודם החטא.
ח. בפירוש רבינו בחיי (במדבר י"ד, י"ז): בספר שמות נאמרו המידות מפי הגבורה עצמה כדי ללמד את משה סדר תפילה, ואילו בספר במדבר משה הוא המתפלל ומשמיט את המידות "רחום, חנון, נוצר חסד ונושא חטאה" מכיוון שלא התאימו למצבם של ישראל, והזכיר רק את אלו המתייחסות במפורש לרחמים על חוטאים.
ט. בספר מלבי"ם (במדבר י"ד, י"ז-י"ח): ה' רצה לכלותם לטובת העתיד כבעל כרם העוקר גפנים נשחתות וזו בעצמה מידת רחמים ולכן אין מקום ל"רחום וחנון", "אמת" ו"נוצר חסד", ו"וחטאה" הושמט כי היו מזידים, אך משה הזכיר "ארך אפים" ו"נושא עון" לסבול את החטא לדורות וביקש "סלח נא" מכוח "רב חסד" שאין לו גבול.
