בהעלותך ירידת השְׂלָיו בפרשת בשלח ובפרשת בהעלותך

[התורה]

אם בשנה הראשונה קיבלו ישראל בשר שְׂלָיו בכל ערב, מדוע התלוננו שוב כעבור שנה על חסרון הבשר?​

מתוך עשר נסיונות שניסו ישראל את הקב"ה במדבר, כמו שנאמר בפרשת שלח (במדבר יד, כב) וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים), היו שני פעמים שבאו בתלונה על הבשר, והקב"ה הביא להם בשר שְׂלָיו. כך מבואר בגמרא (ערכין טו, א-ב), והובא ברש"י בפרשת שלח שם, ששני פעמים היו נסיונות של שליו.

הפעם הראשונה היתה ביום ט"ו באייר, כחודש ימים לאחר צאתם ממצרים, כאמור בפרשת בשלח (שמות טז, א-יד) וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו' וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וגו'.

והפעם הנוספת, כשנה לאחר מכן, בשנה השנית בחודש אייר, כאמור בפרשתנו פרשת בהעלותך (במדבר יא, ד-לד) וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר וגו' וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת ה' וַיָּגָז שַׂלְוִים וגו'.​

תלונות למה?​

השאלה הנשאלת לצורך הבנת הפסוקים: לאחר שהבטיח להם הקב"ה בחודש אייר בשנה הראשונה שבכל יום ירד להם מן בבוקר ושליו בערב, והפסוק מעיד שאכן בערב עלתה השליו, משמע שדבר זה נמשך ברציפות דבר יום ביומו, מדוע כעבור שנה התלוננו שוב?​

לשובע ולא לרזון​

על שאלה זו עמד הרמב"ן בפרשת בשלח (שם פסוק יב) והוא מציע שני מהלכים.

א. הקב"ה בוודאי הבטיח להם בשנה הראשונה שיקבלו בשר בכל יום תמיד, בכל שנות שהותם במדבר, כי מה יתן להם ומה יוסיף להם בשר רק ליום אחד או לשנים, אך בכל זאת הם התלוננו כעבור שנה, כי לא היה להם הבשר לשובע, אלא מעט בשר לאכול, כמו שנאמר (שמות טז, ח) בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ, ועל כך התלוננו בשנה השניה שהם חפצים בבשר לשובע.

זאת היא גם שיטת רש"י במסכת ערכין שם (ד"ה שליו ראשון) שכתב: 'ולאחר זמן מרובה התאוו יותר', וכתבו שם התוספות על דברי רש"י אלו: 'משמע שלא פסק להם השליו'.

הרמב"ן מוסיף עוד, שהיות ובתחילה לא ירד בשר רב לשובע, אלא רק כמות קטנה, אזי לא כולם הצליחו לאסוף שליו, רק הגדולים ולא הצעירים, או שהשליו היה מזדמן רק לחסידים שבהם, ולכן הצעירים ושאר העם שאינם חסידים, התלוננו בשנה השנית התלוננו והתאוו תאוה, ואז נתן להם ממנו לרוב מאד.​

לא בקביעות​

מהלך שני כותב הרמב"ן, שהשליו לא היה יורד באופן קבוע כל יום, אלא לפעמים היה יורד ולפעמים נפסק, בשונה מהמן שלצורך חיותם היה יורד תמיד, ולכן התלוננו כי רצו בשר באופן קבוע.​

רק לילה אחד​

מהלך שלישי מביאים התוספות במסכת ערכין, בשם 'הר"ר יוסף קרא', שהשליו בשנה הראשונה היה רק באופן חד פעמי בלילה ההוא בלבד, ולאחר מכן הוא נפסק לגמרי, ולפיכך התאוו תאווה שנה השנית.

כך כותב גם האברבנאל בפרשת בשלח: 'והבשר שנתן להם אז, היה לאותה שעה בלבד, כי לא אכלו ממנו אלא לבד אותו ערב...ובעבור זה בקברות התאוה שאלו בשר פעם אחרת, לפי שהשליו שנתן להם במקום הזה מיד נפסק, ולא אכלו ממנו כי אם אותו הערב בלבד', עכ"ל, וכן כתב שם בחזקני, וכן כתב החתם סופר בתורת משה (בשלח, ד"ה בין הערביים).​

שליו –פעם אחת!​

מהלך רביעי ומחודש מאד, אנו מוצאים בדברי רבינו יוסף בכור שור (שמות טז, יג). לדבריו לא ירד פעמיים שליו, בשנה הראשונה והשנית, אלא פעם אחת בלבד! וז"ל: 'ויהי בערב ותעל השליו, כמדומה אני שזה שליו של בהעלותך, אלא שאגב שדיבר במן, דיבר בשליו, תדע דאי ראה משה שבא להם שליו פעם אחת והספיקם, האיך יאמר 'הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם', עכ"ל.​

גירסא אחרת​

אלא שבפשטות דבריו צריכים עיון, שלא יסתרו את המפורש בגמרא במסכת ערכין שעשרה פעמים ניסו אבותינו את הקב"ה במדבר 'בשליו ראשון ובשליו שני', הרי מפורש שהתלוננו שני פעמים. וצריך לומר שהיתה לו גירסא אחרת בגמרא, וכגירסת האבות דרבי נתן (נוסחא ב' פרק לח) שגרסו שם רק נסיון אחד בשליו, וגם הרמב"ם בפירושו עמ"ס אבות (ה, ג) הזכיר עשרה נסיונות במדבר, והזכיר רק נסיון אחד של שליו.

יש לציין שמהלך זה שכתב הבכור שור, כתב מעצמו גם בפירוש 'מאיר עין' על המכילתא (בשלח פרשה ג), וכתב שם שמה שאמרו בגמרא 'בשליו ראשון ובשליו שני', אין הכוונה שירד שליו פעמיים, אלא שפעמיים נכתב דבר זה בתורה, כמו שמצינו לשון כזה במסכת מגילה (כה, א) מעשה עגל ראשון ושני, שאין הכוונה שהיו שני מעשי עגל אלא שכתוב תורה שני פעמים, עכ"ד. אם כי יש לדחות דבריו, כי במסכת ערכין מונה הגמרא את מעשה השליו ראשון ושני ברשימת עשר נסיונות, ואם היה זה רק מעשה אחד שוב נשארו רק תשעה נסיונות.

תורה שבכתב​