אלול י' אלול - יומא דהילולא של רבי פנחס מקוריץ (1 צופה)

[אחד יחיד]

רבי פנחס שפירא.

נפטר בי' אלול תקנ"א.

הערך עליו במכלול:

רבי פנחס שפירא מקוריץ – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אחד יחיד]

כ"ק מרן אדמו"ר בעל ה'שפע חיים' מצאנז זצ"ל סיפר שפעם שמעו תלמידיו של הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זיע"א, שהוא מסיים את תפילת שמונה עשרה, ומתחנן מכל הלב לקב"ה שיעזור לו שהמשרתת תחזור.

גדולי התלמידים הסתכלו זה על זה, עם מבט מלא משמעות. צמרמורת חלפה בגופם. אואה! הרבי מתפלל שתחזור המשרתת, בטח הוא מתכוון לאיזה עניין גבוה מאוד.

כששאלו את הרבי לאיזה עניין טמיר כוונה בקשתו, השיב להם הרה"ק רבי פנחס: לא לא! היתה לנו משרתת בבית, נערה שהיתה עוזרת לרבנית בכביסות ובעבודות הבית, ולפני זמן מה היה איזשהו כעס ביניהן והיא ברחה, ומאז הרבנית צריכה לעשות הכל לבד, וזה נורא קשה לה. אנחנו כבר לא יכולים להסתדר בלי המשרתת, כי ב"ה יש הרבה אורחים שנכנסים ויוצאים, והרבנית לא יכולה לעשות את כל העבודות האלו לבדה. לכן התפללתי לקב"ה שהמשרתת תחזור".

התלמידים התפלאו, מה? הרבי מתפלל על כאלו עניינים שאין להם חשיבות בעבודת ה'? השיב להם הרבי, זו בדיוק המצווה של תפילה! לבקש מהקב"ה כל צרכיו, אם אנחנו עכשיו צריכים שמשרתת תחזור, זו מצוות עשה מדאורייתא להתפלל ולבקש שהיא תחזור!

 

[אחד יחיד]

אחד מגדולי תלמידי הבעל שם טוב הקדוש, היה רבי פנחס מקוריץ זי"ע. בספרו 'אמרי פנחס' שער ד' הוא כותב: "הגשמים שהם מפסח עד עצרת הם רפואה גדולה לכל התחלואים שאין כמוהו בכל הרפואות, היינו לעמוד ראשו מגולה קצת על הגשם שיורד עליו, גם לפתוח פיו שירדו לתוכו".

גם בספרו "נופת צופים" מופיעה הסגולה המיוחדת לשתיית מי הגשמים בין פסח לעצרת: "הגשמים שמן פסח ועד עצרת הם רפואה גדולה מכל התחלואים, שאין לך רפואה כמוהו בכל התגיות של רפואות, דהיינו לעמוד על הגשם ולגלות קצת את ראשו כדי שירד הגשם על ראשו, וגם לפתוח את פיו בכדי שירד הגשם לתוך פיו מימין".

עוד נכתב ב"נופת צופים" כי מן העצרת ואילך צריך לברור איזה גשמים שהם טובים, דהיינו גשמים היורדים בזמן שהארץ צריכה להם – הם טובים גם כן לרפואה הנ"ל, וכך מובא גם בספר הזוהר (פרשת תזריע דף צ"ד עמוד א') בזמנא דאסגי קוב"ה חסד בעלמא, ב"נ בעי למיהך בשוקא כו' ובו כו' עביד טיבו ע"ש היטב", מסיים רבי פנחס מקוריץ את דבריו.

 

[אחד יחיד]

רבי פנחס מקוריץ נולד בעיר שקלוב שבליטא אך משפחתו מקורה מהעיר שפייאר שרבים מתושביה היהודים נהרגו בזמן המסעות שנערכו בימי הביניים, ומכאן מקור שם משפחתו שפירא. בעודו נער צעיר החל לשקוד בלימוד תנ"ך, תלמוד ופוסקים ורשם לעצמו הערות, חידושים, פילפולים וחילוקים. את לימודי הדקדוק והחשבון למד מתוך עיונו בספרי הפילוסופיה של ימי הביניים.

בעקבות עלילה שהעלילו עליו נאלץ לעזוב את שקלוב ולנדוד עד למירופול שבאיזור ווהלין באוקראינה, לאחר זמן עבר לעיר פולנאה שם התפרנס מהוראה.
כאשר שמעו של הבעש"ט הגיע לאוזנו, התנגד בכל מאודו לתנועת החסידות אך לאחר שהתוודע לחסידות מקרוב, נעשה לתלמיד מובהק של הבעש"ט. ר' פינחס קבע את מושבו בקוריץ ואלפי אנשים נהרו אליו. משם עבר לאוסטראה ונהג נשיאותו ברמה. (אהלי צדיקים)

 

[אחד יחיד]

הבעש"ט העריץ מאד את רבי פנחס, פעם כשאר חלה רבי פנחס שלח אליו הבעש"ט רופא כדי שיקיז מדמו, [סוג של רפואה בימים ההם] לפני שיצא הרופא לרבי פנחס אמר לו הבעש"ט לרופא המקיז: אם תוכל לכוון בהקזה ראשונה להוציא דם שנחוץ מוטב ואם לאו אל תקיז כי "דמו יקר מאד שהוא משומר עוד מששת ימי בראשית". (אהלי צדיקים)

 

[אחד יחיד]

היה מזהיר את חסידיו להתרחק מהשקר והגאוה, "ממנה נמשכת מרה שחורה". וכן להתפלל בהשכמה "לפני שהעולם מתמלא בדברי שטות והבל וטרם שהפה ידבר דברי הבאי".

ידוע היה בעבודתו על מידת האמת ובהרחקת מדת השקר, ומוסרים בשמו שאמר פעם: "שום דבר לא היה קשה עלי כמו השקר, לקח לי י"ג שנה ונשברו כל אברי וכל עצמותי, אבל יצאתי ממנו, ואפילו תנועה אחת לא תהא אצלי בשקר". (אהלי צדיקים)

 

[אחד יחיד]

פעם בקר רבי פנחס חולה אנוש, שהרופאים התייאשו מחייו. לאחר שבקר אותו רבי פנחס קם ללכת, ואז פנה אליו ואמר: זה לא דרך ארץ שאתה לא מלוה אותי, הרי אני הרבי כאן! היהודי היה רתוק למטה, בלי יכולת לזוז, ורבי פנחס אומר לו שלא יפה שהוא לא מלוה אותו?! אך באותו רגע קם החולה, בריא לחלוטין, ולוה אותו. (גל עיני)

 

[אחד יחיד]

פעם אחת שלח ר' יחיאל מיכל מזלוטשוב את אחד מתלמידי הבעש"ט, תלמיד מאד חשוב, ר' לייב מוכיח מפולנאה, לישוב באיזור קוריץ. רבי לייב היה מוכיח בחסד, תרתי משמע, ואחר הסתלקותו ישב על כסאו בעל התולדות. באותה תקופה היו מגידים שהסתובבו ודרשו, וגם עוררו והוכיחו על עבירות הקהילה. אף שהבעש"ט לא החזיק מסגנון התוכחה הקשה וממש התנגד לכך, גם בין תלמידיו היו כאלו שזה היה המקצוע שלהם. כמובן הוכיחו ברכות ולא בקשיחות, וגם כשהזכירו עוונות בא העניין מרוח אחרת בקרבם, וממילא פעל פעולה אחרת בקרב המוכחים.

רבי יחיאל מיכל ביקש ממנו ללכת לאותו מקום, כי כנראה יצא שם רע על דברים לא טובים שהתרחשו שם. הוא שלח את ר' לייב מוכיח כדי להוכיח את הציבור, שיחזרו בתשובה. כשרבי פנחס מקוריץ שמע על כך, שלח לו מסר שבאזור שלי לא מוכיחים בכלל, גם אתה ידידי האהוב ר' לייב. אני מטיל וטו, וכאן לא מוכיחים, לא חסידים ולא מתנגדים. אם אתה רוצה להוכיח מישהו – תוכיח את הקב"ה למה הוא לא מביא משיח, אבל לא את האנשים! רבי לייב חזר לרבי מיכל מזלוטשוב ומסר את דברי רבי פנחס, ורבי יחיאל מיכל מזלוטשוב הגיב: אני מאד תמה, הרי כל התפילות של כל עם ישראל, לפני שאני עולה לשמים, הכל עובר דרכי, ולמה את התפלות של ידידנו ר' פנחס לא קבלתי אף פעם? ר' לייב מוכיח חזר לרבי פנחס וסיפר לו על התמיהה הזו, ורבי פנחס ענה לו: דע לך שמי שמתפלל במסירות נפש אמיתית על עם ישראל, התפילה עולה ישירות לעצמותו יתברך, בלי שום ממוצע בדרך.

חזר רבי לייב שוב וספר זאת לר' מיכל, שהכיר אמנם את רבי פנחס זמן רב, אבל לא עד כדי כך. הוא רצה איזה סימן מן השמים אם זה באמת נכון, ומה עושים כשרוצים לשאול משהו? פותחים ספר קדש (כפי שיש נוהגים היום באגרות קדש). הלך רבי מיכל לארון הספרים, הוציא ספר ובא לידו ילקוט שמעוני. פתח רבי מיכל, ושם את האצבע על מאמר חז"ל: "ויעמוד פינחס ויפלל – מכאן שעשה פלילות עם הקב"ה". הושיט את היד והוציא עוד ספר, גמרא, והאצבע נפלה בדיוק על אותו מאמר חז"ל. (גל עיני)

 

[אחד יחיד]

אומרים בשם הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זי"ע, שאל יבקש אדם "גדלות" יותר מדי. ופעם התפלל אחד שיזכה ל"רוח הקודש" – ותפילה עושה מחצה – והשיג רק "רוח"…

 

[אחד יחיד]

מעשה באברך חסיד אחד, שהיה מחסידיו ומקורביו של הסבא קדישא רבי אריה לייב משפולי, והאברך היה חשוך בנים, שישב עם אשתו יותר מעשר שנים ולא זכו לפרי בטן. והיה מיצר על כך מאד, ובכל פעם שהיה נוסע לרבו הצדיק, היה מתחנן לפניו שיתפלל עליו להשם יתברך שיפקדהו בזרע של קיימא. הרב הצדיק היה דוחהו בלך ושוב, באומרו שכבר אמרו חז"ל (ברכות סד.), כל הדוחק את השעה השעה דוחקתו, והנדחה מפני שעה שעה נדחית מפניו. אולם אשתו של האברך היתה טוענת בפניו, מה תועלת יש לי במה שאתה עוזב אותי לבדי בימי החגים ונוסע אל הרבי הצדיק, אם הוא אינו מבטיח לך שנזכה לפרי בטן? וכך המשיכה האשה לבכות בפני האברך, עד כי גמר בדעתו, שהפעם בנסיעתו הקרובה, הוא לא ינוח ולא ישקוט עד שרבו יבטיח לו שיזכה לפרי בטן.

והנה בבואו אל הרבי מצא אותו דבוק ברעיוניו ביחוד ה', והתחיל האברך להפציר בו שיתפלל לה' שיחון אותו בבן זכר, והרבי היה דוחהו כדרכו, באומרו, כעת אני עסוק בכללות ישראל ולא אפנה עצמי אל הפרט! והאברך ממשיך בהפצרותיו ואמר, לא אזוז מכאן עד שהרבי יגזור אומר שאפקד בבן זכר! ויחר אפו של הסבא משפולי, ובקוצפו על האברך שהטרידו הרבה, אמר, "הנני נשבע בשבועת התורה שלא יהיו לך בנים מפני שאתה דוחק את השעה"! הלך האברך לביתו שבור ורצוץ, וכמעט אמר נואש שלא יהיה לו פרי בטן. סיפר לאשתו את הנעשה ובכו הרבה בדמעות שליש, כי אמרו, בודאי שדברי הרבי הצדיק יעשו רושם בשמים, ולא נשארה תקוה שה' יתברך יחון אותם בפרי בטן.

לימים פנה האברך החסיד לרגל מסחרו, יחד עם רעייתו לעיר קוריץ, ויהי איש מצליח, והתעשר מאד, והרב הקדוש רבי פנחס מקוריץ תלמיד רבי ישראל בעל שם טוב, היה חי באותה עיר בעניות גדולה, כי היה שקדן עצום בתורה, ויט שכמו לסבול עול התורה יומם ולילה וביתו ריק מכל. והימים ימי ניסן, וימי חג הפסח קרבים ובאים, ולרש אין כל. לא יין ולא מצה ומרור וכל צרכי החג.

ויוודע הדבר לאברך החסיד, וילך לביתו של הרב הצדיק רבי פנחס, ויראה במו עיניו כי באמת ביתו ריק מכל. שאל את הרבנית, אשתו של רבי פנחס על מצבה, ענתה לו הרבנית, אין בביתי אפילו פרוטה אחת, ומאין יבוא עזרי? אמר לה האברך, אל תדאגי, "עלי כל מחסורכם", רק בבקשה ממך, אל תודיעי לרב הצדיק שום דבר, ותשאירי את הדברים בסוד, ואני מבקש רשות להתארח בביתכם בליל הסדר. ותעש כן הרבנית.

כשהגיע ערב פסח, היה הרב הצדיק בצער גדול, בראותו כי אין לו שום דבר מצרכי החג, הלך במר נפשו לבית המדרש ושם את מעייניו בתורה הקדושה, ובטח בה' שלא יעזוב את חסידיו. וכל הזמן ההוא היה רבי פנחס תמה לעצמו, כיצד הרבנית נותנת לו מנוחה, ומשאירה אותו באהבת התורה, אך לא שאל אותה מאומה, כי בתורת ה' חפצו.

והנה האברך החסיד שהיה מופלג בעושר, הכין מצה ומרור ויין לו ולרעייתו ולבני משפחת הצדיק, והובילם אל בית הצדיק בערב חג הפסח. גם הביא לכבוד הצדיק בגדים נאים לו ולרעייתו, והחליף את כל כלי הבית וכלי המטה למיטות נאות ומצעות של משי ורקמה. והדליק נרות גדולים ויפים להרבות אורה בביתו של רבי פנחס. ויהי בלילה, הוא ליל שימורים, כשבא רבי פנחס אל ביתו, הופתע מאד לראות כי כל ביתו נתמלא אורה, ועל השלחן יין ומצות ומרורים וכל צרכי הפסח. שאל את הרבנית מאין כל אלה? סיפרה לו הרבנית כל מה שעשה האברך החסיד, והראתה לו גם את המטה והבגדים היפים אשר הביא לכבוד החג.

מיד בא האורח האברך החסיד, ובאין אומר ודברים, התחיל רבי פנחס בעריכת הסדר, ואמר את הקידוש, ושתו כולם יחד בהסיבה, והגיעו לאמירת ההגדה, ולסיפור יציאת מצרים, והאברך החסיד החריש ולא דיבר מאומה, רק היה מקשיב ושומע איך הרב הצדיק כשהוא שמח וטוב לב, מספר ביציאת מצרים ועל הנסים שעשה ה' יתברך לעם ישראל. כשהגיעו לסעודה, אחר אכילת המצה והמרור, הוציאה הרבנית מאכלי בשר לכבוד החג, וכטוב לבו של רבי פנחס, אמר לאברך, הנה חרדת עלינו אל כל החרדה הגדולה הזאת, כל כך כיבדת אותנו ושימחת אותנו, אמור לי, מה שאלתך ממני ותעש! סיפר לו האברך על מצוקתו כי הוא חשוך בנים, ולצערו בפנותו אל הסבא קדישא משפולי, והפציר בו מאד, חרה אפו עליו, ונשבע לו שלא יהיו לו בנים. ויתחנן לפני רבי פנחס לבטל את הגזרה שגזר הסבא משפולי, ולהתפלל לה' שיפקדהו בפרי בטן. כשמוע רבי פנחס את הדברים, קם ונשבע לאמור, "אם יש לי זכות בשמים, אני נשבע בשבועת התורה שעוד השנה תזכה להפקד מאשתך בבן זכר"!

כאשר אמר כן רבי פנחס, נעשה רעש גדול בשמים, כי לפניהם עמדו שתי שבועות, זו נגד זו, שבועתו של רבי פנחס מקוריץ, מול שבועתו של הסבא משפולי, ולבסוף בדקו בספרן של צדיקים, ומצאו כי רבי פנחס מקוריץ, כל ימי חייו, לא נשבע אפילו על דבר שהוא אמת, ולכן פסקו לקיים את שבועתו, ובאותה השנה נפקד אותו אברך ואשתו בבן זכר.

את כל הסיפור הנ"ל סיפר הרב הקדוש רבי ישראל מרוז'ין, והובא בספר דרך הנשר (עמוד נא). (הלכה יומית)

 

[אחד יחיד]

סיפר הרב נחום כהן שליט"א ששמע מפי הרב שמעון אליהו שלזינגר זצ"ל: יום אחד התלווה הרב שלזינגר אל הצדיק רבי שלומק'ה מזוועהיל. והנה, ניגש אליו לפתע יהודי ומספר לו, בבכי רב, שהוא חשוך-ילדים מזה זמן רב.

"אשתי הגיעה למצב כזה שהורתה לי לבקש ברכה מהרבי, ואמרה שאין לי מה לבוא הביתה בלי הבטחה מהרבי שיוולדו לנו ילדים. אני מבקש שהרבי ירחם עליי, ויבטיח לי זרע של קיימא", בכה היהודי.

האדמו"ר הרהר לעצמו כמה דקות, ואחר כך אמר: "תראה, אתה מבקש ממני שאבטיח לך. אני מוכן, אבל בתנאי שגם אתה תבטיח לי כמה דברים".

כמובן שהיהודי נתן את הסכמתו לעיסקה, ועוד בטרם שמע מה הן דרישותיו של הרבי, אמר 'הן'. ואז אמר לו הרבי:

שמעתי עליך שהינך 'ראש המדברים' במקווה, וסביבך מתרכזים רוב היהודים שם. אני רוצה לבקש ממך שבלכתך למקווה, אל תדבר. ושנית, שמעתי שהדיבורים שלך אינם מסתיימים במקווה, אלא גם כאשר אתה מגיע להתפלל בבית הכנסת, אינך מהשומרים על שתיקה מוחלטת… ונחשב כאחד הדוברים הראשיים. אם תבטיח לי שתפסיק לדבר במקווה ובבית הכנסת, אני מבטיח לך בן זכר".

כמובן שהיהודי קיבל על עצמו את הדבר. אלה שהיו רגילים לפגשו במקומות הנ"ל לא ידעו מה קרה לו… הם התרגלו לראותו מדבר ומדבר, והנה לפתע הוא שותק כדג. אבל, כבר אמרנו, מה לא עושים בשביל לזכות לזרע של קיימא?… ולכן, למרות שהסתכלו עליו כעל מי שירד מדעתו, המשיך לשתוק.

ויהי לתקופת השנה התקיימה הבטחתו של הרבי ונולד לו בן זכר. הרבי מזוועהיל התכבד בסנדקאות, ולאחר מכן שאל האב המאושר את הרבי: איזו 'מידה כנגד מידה' יש בשתיקה ולידת בן זכר?

והרבי השיב בדברים מחודשים:

מובא בשם רבי פנחס מקוריץ שהקב"ה קוצב לכל אחד את מידת ההנאות שייהנה כאן בעולם הזה. בזמן שהינך מדבר במקווה ובבית הכנסת את דיבורי החול, הינך ממלא את קצבת ההנאה שהקב"ה הקציב לך, ולא נשארת לך יותר זכות ליהנות מההנאה שבלידת ילד. כאשר הפסקת לדבר, ואז לא נהנית יותר מכך, אפשר היה לספק לך את הנאת הלידה.

(מתוך קול ברמה – גליון 284)

 

[אחד יחיד]

רבי פנחס מקוריץ זצ"ל נענה פעם ואמר על הכתוב "בלתי לה' לבדו", 'עד שזכיתי להגיע מבחינה זו של "בלתי לה'" עד לבחינת "לבדו" ממש עבדתי את ה' כמה וכמה שנים' (ונקב סכום רב של שנים).

 

[אחד יחיד]

פעם אחת בקשו ממנו שיתפלל על גשם והוא יצא לרחוב העיר והתפלל ומיד ירד גשם שוטף, ששטף גם אותו עד שהוא התרטב נורא והתלמידים היו צריכים מיד לבוא וכאילו להציל אותו משטף הגשם ולנגב אותו. אחר כך שאל את התלמידים – למה עשיתי ככה? הרי יכולתי להתפלל בבית, וגם מיד היה יורד גשם, ולא הייתי מתרטב – למה רציתי דווקא לצאת החוצה? ענה ואמר שאם הייתי מתפלל בבית לא היו רואים את התגובה המידית, את הקשר המידי בין התפלה לבין הפעולה, ורציתי דווקא להראות להם את זה כדי שיבינו שככה יבוא משיח, כמו שאומר הפסוק "פתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים".

 

[אחד יחיד]

פעם אחת אמר רבי פינחס מקוריץ – כל כך הרבה למדתי את הספר חובת הלבבות, עד שאני נעשיתי חובת הלבבות.

 

[אחד יחיד]

רבי אברהם אבא, היה אביו של רבי פנחס. הוא היה מקפיד מאוד שלא לדבר בשעת התפילה, והנה יום אחד מגיע אליו גוי באמצע התפילה, ורוצה למכור לו במחיר מוזל, חתיכת מתכת שאינו יודע האם היא זהב או ברזל. רבי אברהם, סימן לאותו גוי שאינו יכול לדבר עכשיו, ושיבוא לאחר התפילה. אותו גוי הלך ומכר את המתכת לחבירו של רבי אברהם. המתכת התגלתה כזהב טהור, והחבר התעשר עושר רב. בשמים נעשה רעש גדול על כך שרבי אברהם הפסיד עושר רב על כך. בשמים נמנו וגמרו שרבי אברהם יקבל בן שהוא זהב טהור, ונולד לו הבן הקדוש רבי פנחס מקוריץ זי"ע.

מזקנים אתבונן חלק א' עמ' קפ"ו

 

[אחד יחיד]

אחד מתלמידיו של רבי פנחס פנה אליו בצער גדול, אצל חמיו אוכלים שרויה בפסח. התלמיד לא אוכל כלום ואז אשתו כועסת ורוגזת עליו ושלום הבית נפגע.
סיפר לו רבי פנחס שהוא מחמיר חומרות עצומות ומשקיע שעות רבות מזמנו על המצות המיוחדות של לפסח. קוצר בעצמו, בורר את החיטים הטובות, דש, טוחן, ועושה בעצמו את כל העבודות הקשורות בהכנת המצות. ויהי היום והגיע עני לביתם ואשתו של רבי פנחס התבלבלה ונתנת בטעות לאותו עני את המצות שהכין רבי פנחס במסירות נפש וכוונות מיוחדות. אשתו של רבי פנחס ממש נבהלה מהטעות, ולא רצתה לצער את בעלה ולכן לא גילתה לו שהמצות שלו כבר אינן. כאשר הוא הרים את המצות, מייד הרגיש שאין אלו המצות שלו, אך הוא התגבר ולא אמר לאשתו מילה על מנת שלא לצער אותה.
וסיים רבי פנחס- אם אני התאפקתי ולא אמרתי מילה בשביל שלא לצער את אשתי, גם אתה תתאפק ותפסיק לשמור את חומרת "שרויה" בשביל שלא לצער את אשתך.

מזקנים אתבונן חלק א' עמ'- עח