בשנת תר"מ, אותיות תמר, נולד עוד נכד במשפחת התמרים. כידוע, משפחת טייטלבוים צאצאי הרבי ה'ישמח משה' מכונים בשם 'משפחת התמרים', שכן 'טייטלבוים' פירושו עצי תמר. ובשנת 'תרמ' שזה אותיות תמר, נולד אחד מהמיוחדים בצאצאים של משפחה גדולה ואצילית זו, הלוא הוא העצי חיים אביו של הברך משה מסאטמאר. הסבא הגדול, הייטב לב, נסע לעיר טעטש, שם היה גר בנו הקדושת יום טוב, אבי הילד, כדי להשתתף בשמחה גדולה זו.
בשמחת ה'שלום זכר' שנערכה בשבת לפני הברית, פתח הסבא ואמר רעיון נפלא על הפסוק הפותח את פרשת השבוע, פרשת תולדות, (בראשית כה יט): 'וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק'. והשאלה ידועה: מה פשר הכפילות? מדוע נאמר פעמיים שיצחק הוא בנו של אברהם?
אלא אמר הייטב לב: אצל יצחק אבינו הבן של אברהם אבינו היה ייחוס כפול. ליצחק היה ייחוס שהוא הבן של אברהם אבינו! ולאברהם היה ייחוס שיש לו כזה בן מיוחד כמו יצחק אבינו!
הייחוס של יצחק זה החלק הראשון של הפסוק 'וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם' והייחוס של אברהם, זה החלק השני של הפסוק 'אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק'.
סיים הייטב לב ואמר: גם אני, תפילתי שגורה בפי, שאזכה לכך שהנכד הזה הנולד יהא בדרגה גבוהה כזו, עד שזה יהיה הייחוס שלי לומר: אני הסבא שלו!
מעניין להשלים את הסיפור ולציין שהעצי חיים, אותו ילד שאצלו נאמר הרעיון הזה, עלה וגדל ונהיה לאחד מגדולי הדור, ובספרו, בפרשת נשא, הוא מביא את הרעיון הזה של הסבא שלו, הייטב לב, אבל בגודל מידת הענווה שלו הוא לא מספר כלפי מי הייטב לב אמר את הרעיון הזה.
