אב י"ג אב - יומא דהילולא של המגלה עמוקות (1 צופה)

[אחד יחיד]

רבי נתן נטע שפירא, רבה של קרקוב.

נפטר בי"ג אב שצ"ג.

הערך עליו במכלול:

רבי נתן נטע שפירא – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אחד יחיד]

המקובל האלוקי, הגאון רבי נתן נטע שפירא זצ"ל, היה רבו של הש"ך, והיה ידוע ומפורסם בכל תפוצות ישראל בספרו "מגלה עמוקות". רבי נתן שפירא כיהן כרבה של קראקוב לפני כ 400 שנה.

ויהי היום, הודיע ה'מגלה עמוקות' לראש הקהל שהוא מעוניין להתפטר מהרבנות.

"מה???" נזעק ראש הקהל, ששימש כעין ראש עיר, "הרב רוצה לעזוב אותנו? למה?"

המגלה עמוקות ענה קצרות: "תודיע לכל הרבנים והדיינים שלא יגיעו אלי יותר, בעוד שלושה ימים אני עוזב את העיר!"

התחנן ראש הקהל: "לפחות יאמר נא רבי, למה ומדוע?"

אך הרב בשלו: "אין לי אפשרות להסביר".

הידיעה נפלה על כל תושבי העיר כרעם ביום בהיר. כל תושבי קראקוב על רבניה, דייניה ותלמידי החכמים העצומים שבה היו שבורים ורצוצים. הגאון האדיר, אור התורה ששכן בקרבם – עוזב… ארבע שעות לפני מסיבת הפרידה המתוכננת, קרא המגלה עמוקות לגבאי האישי שלו ואמר לו: "לך בבקשה, תודיע לכולם שאני חוזר בי מהחלטתי, ואני נשאר בעיר".

שמחה עצומה מילאה את לבבות האנשים, שהתחילו לרקוד ברחובות. בד בבד הגיעה משלחת של נכבדי הקהילה אל המגלה עמוקות ובקשת הסבר בפיהם: "ילמדנו רבינו, מעיקרא מאי קסבר והשתא מאי קסבר? מדוע רצה הרב מלכתחילה לעזבנו, ולמה זה שינה את דעתו?"

ענה הרב: "לא אוכל לספר לכם למה רציתי לעזוב בתחילה, מטעם הכמוס עמדי, אך למה החלטתי להישאר – אספר לכם: ביום האחרון לשהותי בעיר, שעות ספורות לפני מסיבת הפרידה המתוכננת דפקו אצלי בדלת בעלי דין, תובע ונתבע. התובע היה העשיר הגדול ר' יעקב, שתבע את ר' מוישה התלמיד חכם.

ר' מוישה הינו אברך תלמיד חכם, בעל משפחה ברוכה שהיה עומד ברחוב מידי יום ומוכר כעכים בעגלתו. בוקר אחד, עבר ברחוב ר' יעקב העשיר בכרכרתו המפוארת, ושמע את קריאותיו הקצובות של ר' מוישה, המזמינות את הקונים לבוא ולקנות מכעכיו.

עצר ר' יעקב את כרכרתו ומיהר לגשת לר' מוישה: "אמור לי, ר' מוישה, כמה שעות ביום הנך עומד כך ומוכר במקום ללכת ללמוד?"

"שלוש שעות", ענה האברך בצער.

"וכמה אתה מרוויח בחודש?" ממשיך הגביר לשאול.

"2,000 שקל, ולפעמים 2,200 שקל לחודש".

"אם תסגור את חנותך ותשוב ללמוד – אשלם לך 7,000 שקל בכל חודש", מבטיח הגביר.

האברך הדל פוקח זוג עיניים גדולות ותוהות: "תשלם לי? מדוע?"

"אני רוצה לעשות איתך עסקת 'יששכר וזבולון'", ענה הגביר, "תלמד יום שלם במנוחת הנפש ונתחלק בזכויות…"

ר' מוישה, מסכים לעסקה בחפץ לב, וסוגר את דוכנו אחר כבוד. כל אותו חודש הוא יושב בבית המדרש ולומד במנוחה ובשמחה.

אתא ראש חודש, שליח דופק על דלתו ומושיט לו את המעטפה שמכילה, כמסוכם, 7,000 שקל. למחרת, שב ר' מוישה, התלמיד חכם, עם העגלה לקרן הרחובות וממשיך בממכר הכעכים כבימים ימימה. עובר שם ר' יעקב העשיר ומתפלא מה קורה כאן?? הרי עשינו הסכם?

הוא ממהר לרדת מן העגלה וקורא לידידו: "ר' מוישה! מה קרה לך?! האם לא שלמו לך את ההתחייבות?"

"בודאי שילמו לי", עונה האברך.

"אז למה הפסקת את ההסכם?" תוהה העשיר.

"כי אני לא מעוניין!" פוסק ר' מוישה.

"אבל היתה לנו עסקה, אי אפשר להפר הסכמים!" צועק ר' יעקב, "בוא נמהר לרב לפני שהוא עוזב"! הגיעו אלי שני בעלי הדינים והשמיעו את טענותיהם. שאלתי את ר' מוישה: "למה הפסקת את ההסכם? אני מכיר אותך, אתה הרי רוצה ללמוד…."

"זה נכון, רבי", עונה האברך, "אני אכן רוצה ללמוד, אבל זה מקח טעות".

"מה? אתה רוצה תוספת?" נזעק ר' יעקב.

"לא רוצה תוספות!" פוסק האברך.

ואחר ממשיך בנועם: "כאשר מכרתי את הכעכים, הייתי קם מידי לילה לאמירת תיקון חצות, ואח"כ ישבתי ללמוד עד התפילה. כאשר חזרתי הביתה מתפילת ותיקין, ניגשו כל בנות המשפחה למלאכה המורכבת של טחינת החיטים לקמח. מאחר והיתה זו מלאכה קשה ומסובכת, היו אשתי והבנות נושאות תפילה, להצלחת הטחינה, זו מתפללת ובוכה, וזו אומרת פרקי תהילים.

סיימו לטחון את הקמח, עכשיו צריך לשאת תפילה על מלאכת הניפוי, שחלילה לא תיפול תקלה תחת ידינו, ושוב, זו עומדת בפינה זו וזו בפינה אחרת, והבית הפך לחרדת אלוקים. עכשיו צריך לשאת תפילה שתצליח הלישה, שהבצק יהיה רך וטוב, ולאחר מכן תפילה שהכעכים יצאו טובים, טעימים ומספיק פריכים, וכך על כל פעולה ופעולה תפילות ודמעות, כשגם אני מצטרף לתפילות.

קירות הבית ספגו תפילות, והילדים ספגו את התובנה, שכאן בבית לא מבצעים שום פעולה ללא תפילה! ועכשיו, חודש שלם עבר עלינו בבית ללא התפילות הלוהטות של אפיית הכעכים, הרגשנו חסר בבית, ועל זה – קשה היה לי לוותר, מוטב לי לוותר על משכורת שמנה מאשר על קירבת אלוקים. אין לי על מי לסמוך, לא על אף גביר ונדיב, אלא רק על הריבונו של עולם!"

"לאחר ששמעתי את דבריו של ר' מוישה", סיים המגלה עמוקות את דבריו, "התרגשתי מאוד. אם כאלו יהודים יש בקראקוב – אני נשאר כאן!!"

הקב"ה יעזור שנקבל טעם בתפילה, שנתרומם מהתפילה, "ואתם הדבקים בד' אלוקיכם חיים כולכם היום". (הרב ישראל מאיר שושן)

 

[אחד יחיד]

מובא בספר 'תנובות ברוך', כי בימי הגאון בעל 'מגלה עמוקות' זי"ע עשה חכם אחד שאלת חלום על קץ הפלאות, מתי יבא משיח, והשיבו לו מן השמים: "מישאל ואלצפן וסתרי" (שמות ו, כב). ובא החכם אל הגאון בעל 'מגלה עמוקות' שיפרש לו התשובה.

וכעס עליו הגאון זצ"ל ואמר לו: "איש אשר אינו מבין מה משיבין לו, האיך יעלה לבו לשאול שאלת חלום?!" ואמר הגאון בעל 'מגלה עמוקות' זי"ע שפירוש התשובה הוא, כי על זמן הקץ נאמר – "ליבא לפומא לא גליא" (מדרש תהלים ט), וזאת השיבו לו: מי-שאל ואל-צפן וסתרי – דהיינו, מי ישאל על דבר שהקדוש ברוך הוא צפנו והסתירו.

 

[אחד יחיד]

ה'מגלה עמוקות' נודע כקדוש נשגב ונורא, ואמרו עליו שהיה זוכה לגילוי אליהו בקביעות, והיה מדבר עמו פנים אל פנים. בספרו על התורה הוא מבסס את פירושיו על סודות טמירים ונעלמים, והיה גם גאון עצום בתורה הנגלה, הרביץ תורה לעדרים וידע את כל הש"ס וספרי מפרשיו בעל פה כפי שהעידו תלמידיו הרבים.

היה חתנו של העשיר הרבני רבי משה יעקובוביץ יקלעס, אשר דאג לכל מחסורו והעניק לו כספים רבים כל ימיו, עד שהיה ה'מגלה עמוקות' מחזיק קופות של צדקה ותורם תשמישי קדושה לבית הכנסת בעין יפה, כשאת כל עבודתו הציבורית כדרשן, ראש ישיבה וכמורה דרך לרבים עשה שלא על מנת לקבל פרס.

בין תלמידיו הגדולים היה גם רבינו שבתי כהן, הש"ך, זיע"א.

 

[אחד יחיד]

מסופר, שאחד מתלמידיו של החתם סופר נכנס פעם לחדרו, ומצאו מעיין בספר. התבונן התלמיד וראה שמדובר בספר 'מגלה עמוקות', והפטיר: "אכן, ספר טוב הוא"… נענה החתם סופר ואמר: "שמעני תלמידי ואספרה לך דבר מה:

"יהודי כפרי ביקר פעם בפטרבורג הבירה, וראה גן יפה. כיון שלא ידע למי שייך הגן, ובעצם לא התמצא כלל באופייה של הבירה, ולא ידע שאין רשות להיכנס למקום, חדר אל תוככי הגן ופסע בין שביליו. הוא התפעל עד מאד מהפרחים והצמחים שהיו שם, ולפתע מופיע איש מולו. היה זה הצאר הרוסי, שגן זה היה בחצר ביתו הפרטי.

"כבש הצאר את כעסו, ושאלו: 'מי אתה?'

"'אני פלוני מכפר פלוני', השיב היהודי.

"'ומה מעשיך כאן?' – חקר הצאר.

"'אני אדם פשוט שבא לטייל בעיר הבירה, ומכיון שראיתי את הגן הזה כי יפה הוא, החלטתי לטייל בו'…

"'ואיך קוראים לך?' – שאל הכפרי את הצאר. 'ניקולאי שמי', השיב הצאר.

"'והיכן אתה מתגורר?' – שאל היהודי.

"'כאן בפטרבורג', השיב הצאר, כשהוא כובש את חיוכו וכעסו כאחד…

"'ומה מעשיך?' – שאל הכפרי. 'אני הצאר של רוסיה', השיב.

"היהודי שלא ידע אפילו את פרוש המילה 'צאר', ולא היה מודע כלל לחשיבותו של האיש הניצב מולו, קימט את מצחו, ואמר ברוב חשיבות: 'נו, אני מניח שזו פרנסה טובה'… דהיינו, שלא רק אני משתכר במלאכתי בכפר, אלא גם אתה מרוויח את פת לחמך ומשתכר כראוי ממלאכת הצארות…

"הסיפור המשעשע, שהיה עלול להסתיים בהריגתו של היהודי הכפרי על ידי הצאר, מלמדנו" – אמר החתם סופר לתלמידו – "שפרושה של המילה 'גדול' הוא כל דבר המרומם מהשגתנו. שהרי מה היא השגתו של כפרי פשוט בכבודו של הצאר הרוסי? וכך גם לנו אין מושג בגדלותו של ה'מגלה עמוקות'!".

 

[אחד יחיד]

רבנו נולד בהורדנא (גרודנא של ימינו) בשנת ה'שמ"ה (1585) לאביו הגאון רבי שלמה זצ"ל, ונקרא שמו בישראל נתן נטע, על שם זקנו הגאון רבי נתן שפירא אב בית דין הורדנא בעל מבוא שערים, משפחתו של רבנו מיוחסת עד לרש"י הקדוש ז"ל.

מעטים הפרטים הידועים על קורותיו של רבנו בצעירותו, אך זאת נודע כי כבר בנעוריו נודע רבנו כעילוי שקדן, בעל תפיסה מהירה ועיון זך, וביחוד בכשרון זכרונו המבהיל, וכפי שמעיד בנו בהקדמת הספר מגלה עמוקות על פרשת ואתחנן וזו לשונו: "הזכרן הגדול שאין כמוהו בכל עברים, לא הניח דבר גדול מעשה מרכבה, ודבר קטן הויות דאביי ורבא, וקא גמיר לכולי ש"ס ופוסקים אלפס (הרי"ף) וטורים (ספר ארבעה טורים) הגיד הכל על פה לתלמידיו היקרים, ותשובות ופוסקים אחרים, אין גם אחת אשר לא ידע שורשם ועיקרים".

בגיל צעיר מאוד מילא כרסו גם בחכמת הנסתר, אותה חמדה נפשו במשך כל חייו וכפי שניכר בחיבוריו הקדושים, חיבה יתרה נודעה לרבנו, לבאר סוגיות הש"ס בדרך האמת על פי תורת הסוד. (המאיר לארץ)

 

[אחד יחיד]

בהגיע רבנו לפרקו נשא לאשה את הרבנית מרת רוזא ע"ה בת הגביר הנודע רבי משה יעקילס ז"ל שהיה עשיר מופלג ובר אוריין מחשובי פרנסי העיר קראקא.

רבי משה שאהב את חתנו כבנו ממש, התחייב לפרנסו בריווח כל ימי חייו, ואף בנה לו בית כנסת ובית מדרש עם מקווה טהרה משלו, שיוכל לעסוק בו בתורה ולימוד התלמידים, יומם ולילה באין מפריע.

אגב, מפורסם על רבי אלימלך מליזענסק זצוק"ל שכל פעם שהיה מזדמן לקרקא, היה מקפיד להתפלל דווקא בבית כנסת זה שנבנה עבור רבנו (אף שהיה זה שנים רבות לאחר פטירת רבנו), ולפי המסורת הינו עומד על תילו עד עצם היום הזה.

כך זכה רבנו כל ימיו לשתי שולחנות, תורה וגדולה במקום אחד, וכאשר כותב בנו "נתן לו אלקים עושר רב ונכסים, אין כסף נחשב אצלו למאומה כבימי שלמה", ולפיכך לא נטל רבנו מעולם שכר על רבנותו ושאר פעולותיו למען הכלל, ואדרבה פזר נתן לאביונים בעין יפה ובנפש חפצה בכל עת. (המאיר לארץ)

 

[אחד יחיד]

רבנו חיבר ט"ו ספרים בנגלה ובנסתר כפי שכותב בנו בהקדמה הנזכרת. חלקם הופיעו בדפוס, וחלקם אבד או עודנו בכתב יד וטרם ראה אור.

ואלו החיבורים שזכינו לאורם:

מגלה עמוקות על פרשת ואתחנן – ספרו הגדול והמפורסם ביותר של רבנו (ועל שמו הוא מכונה). החיבור כולל רנ"ב (252) אופנים כמנין "רב לך" על פרשת ואתחנן, לבאר ענין תפלת משה רבנו להיכנס לארץ, בעמקות נוראה ובדרכו המיוחדת רזין דרזין ממתיבתא דרקיעא. בנו זצ"ל גילה כי בתחילה חשב רבנו לבאר באלף(!) אופנים, אך מן השמים אמרו לו "רב לך" ולא עלה בידו כי באותה העת חלה ונתבקש בישיבה של מעלה.

מגלה עמוקות על ויקרא – חלק נוסף של הספר מגלה עמוקות, ובו אלף פירושים על אל"ף קטנה של ויקרא אמנם כיום ישנם לפנינו בדפוס רק שמונים וארבעה מתוכם.

מגלה עמוקות על התורה – פירושים וביאורים בדרך הסוד על חמשה חומשי תורה. חיבור זה היה ספון בכתב יד עד לשנת התקנ"ה (1795), אז יצא הספר לאור בהשתדלות הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות זצוק"ל שאף כתב הקדמה לספר.

חידושי אנשי שם על הרי"ף – הגהות וחידושים שנדפסו בגליון הרי"ף שבסוף הש"ס ובתוכן גם הגהות מזקנו של רבנו בעל המבוא שערים. ובדורנו בשנת התש"ן (1990) יצאו לאור חידושי רבנו על הרי"ף והר"ן, שנתגלו בכתב יד ויצאו לאור עולם כספרים בפני עצמם, וכפי שכותב המוציא לאור בהקדמתו, שהגהות וחידושי אנשי שם הנדפסים בגליון הרי"ף הם כחמישית ממה שנמצא בכתב היד ונדפס לראשונה. (המאיר לארץ)

 

[אחד יחיד]

מובא בספר אמרי נעם פרשת משפטים (ד"ה מטבע של אש), מספר מגלה עמוקות על ואתחנן (אופן פו), בעניין חורבן בית המקדש וז"ל: ב

אמת לא שלטו ידי אומות על בית המקדש כמו שאמר שלמה "והבית הזה יהיה עליון" רצה לומר גבה היכלא למעלה [התרומם ההיכל למעלה] ו[כדי]להשביע עיניהם של רשעים למטה מלכי האומות, הביאו מלאכים עפר ואבנים [ובנו כעין בית המקדש], ואותו הבית החריבו השונאים למטה, אבל בית המקדש בהווייתו שהם יסודי ציון וירושלים, אתגניזו לעילא [נגנז למעלה בשמים]".

ובזה יובן גם מה שמסופר בגמרא תענית (כ"ט ע"א), שכשנחרב בית המקדש הראשון, נתקבצו כיתות כיתות של פרחי כהונה ומפתחות ההיכל בידן, ועלו לגג ההיכל ואמרו לפניו, "ריבונו של עולם הואיל ולא זכינו להיות גזברין נאמנים יהיו מפתחות מסורות לך", וזרקום כלפי מעלה, ויצתה כעין פיסת יד וקיבלתן מהם. ואם בית המקדש חרב מה תועלת במפתחות אלו, אך מכיוון שבאמת הבית לא חרב כלל אלא עלה לשמים כמות שהוא כאמור, לכן גם מפתחותיו עלו למקום שבו הוא נמצא.

 

[אחד יחיד]

ברובע היהודי בעיר קראקא היו מסתובבים שומרים בלילות, למנוע גניבות וכל "מרעין בישין". לילה אחד רואים השומרים שני אנשים מאירים באור יקרות חולפים לידם. ולאחר שהם עברו את השומרים פתאום נראה איש שמראהו שחור רץ אחריהם, עצרו אותו השומרים ושאלו אותו מי הוא, והתחנן אליהם שיעזבו אותו, ואמר להם שהוא גחזי, ושני האנשים המאירים הם אליהו ואלישע. והעונש שלו הוא לרדוף כל הזמן אחרי רבו אלישע הנביא, אך לעולם אינו משיגו, והתחנן אליהם שיעזבו אותו. שאלו אותו השומרים, לאן הולכים אליהו ואלישע, ואמר להם גחזי, שהם פנו לביתו של רבי נתן נטע שפירא "המגלה עמוקות".
למחרת פנה אחד השומרים לרבי נתן נטע ושאל אותו האם היו אצלו הלילה אליהו ואלישע הנביאים, וענה לו רבי נתן נטע שהם היו אצלו, והתפלא לשמוע שהם לא היו אצל השומר, שכן היה נראה לו פשוט שאין בכך חידוש.

בן גורני עמ' 276 לרבי יוסף דוייטש זצ"ל בשם אביו.

 

[אחד יחיד]

בקראקא היה יהודי עשיר, שכאשר היה הולך בבוקר לבית המדרש היה מחלק נדבות לעניים, בין העניים היה נדחף באופן קבוע נוצרי אחד, וגם לו היה אותו עשיר נותן צדקה.

באחד הימים פנה אותו עני ליהודי העשיר וסיפר לו בסוד, שהנוצרים מיישובי הסיביבה מתארגנים לעלות על הרובע היהודי בקרקא ולשדוד ולהרוג את יהודי העיר.

פנה אותו יהודי אל רבי נתן נטע שפירא, וסיפר לו על רוע הגזירה, רבי נתן נטע פקד על קבוצה של צעירים יהודיים לקחת נרות בידיהם, ללבוש בגדים לבנים, ולהתחבא בבית הקברות. באותו לילה התקרבו הפורעים לעיר, וכאשר עברו ליד בית הקברות היהודי, פתאום "קפצו המתים מקבריהם" והתנפלאו על הפורעים. אותם גויים שהיו בטוחים שבאמת היהודים שנפטרו יצאו להילחם בהם, ברחו בזעקות אימה מפני היהודים ורבים מהם נפלו לתוך נהר הוויסלה, העובר ליד בית הקברות היהודי. כן יאבדו כל אוייבך ה'.

דברי שלום ואמת עמ' מז

 

[אחד יחיד]

על הקשר שלו עם רבינו הב"ח מסופר, כי הב״ח זי״ע בעת שסיים את כתיבת ספרו, ה"בית חדש", רצה לתיתו למדפיס להדפיסו, אלא שהמגלה עמוקות זי״ע אמר למדפיס להשתמט ממנו מיום ליום שלא להדפיס, עד שעברה שנה או יותר ולא הדפיס…

אחר זה, עלה במחשבתו של הב"ח שישלח למגלה עמוקות ליתן הסכמה על הספר, ושלח את הספר הב״ח עם אחד מהאנשים שלו ולא רצה המגלה עמוקות לתת לו הסכמה. חזר השליח להב״ח ואמר לו שהמגלה עמוקות מסרב לתת הסכמה, וחלשה דעתו עד מאד, והיה לו תרעומת על המגלה עמוקות, ומחמת זה חלש בנו של המגלה עמוקות ומטי ומטי עד שהיה בסכנה, והיה המגלה עמוקות בוכה ומתפלל ואליהו בא אצלו, ואמר לו מחמת תרעומת הב״ח עליו בנו חלה ואם אינו מפייס אותו הבן מת.

והלך המג״ע במהרה לביתו לפייסו, ולא רצה הב״ח שאמר לו מפני מה לא רצה ליתן הסכמה, אפשר יש דברים בב״ח שלא כראוי, ואמר לו המגלה עמוקות לא מחמת זה אלא ששמע מן השמים כרוז אם אני אתן הסכמה ילך הב״ח מן העולם, ואני רוצה שיחי׳ עוד, והיה הב״ח אומר לו בהדי כבשי דרחמנא למה לך… נפשי באה לעולם הזה בשביל זה ונתן לו הסכמה ואמר להמדפיס להדפיסו.