הצדיק הקדוש, רבי ברוך ממז'יבוז', נכדו של הבעל שם טוב הקדוש, סח פעם ואמר: "הכל יודעים, אילו מדרגות גבוהות ונשגבות היו לו, למגיד הקדוש ממזריטש, והיאך הגיע בקומתו עד לגובהי מרומים. גם בנו הקדוש, רבי אברהם 'המלאך', הצטיין במדרגות שמימיות רמות ונישאות, ומרוב דביקותו התמידית בבוראו ללא הרף, עמדה נשמתו לצאת מגופו בכל רגע ולהרקיע לשחקים. אביו, המגיד, היה אמנם מזהירו על כך בימי חייו, לבל יתעצם בדביקותו יותר מדי, כדי שלא ייפרד, חלילה, מן העולם הזה, ואף לאחר הסתלקותו, היה המגיד מתגלה אליו בחלום ומזהירו על כך. אלא ש'המלאך' המשיך לו הלאה בדרכו ולא שת לבו לאזהרות, ואכן, לא האריך ימים.
"בנו של 'המלאך', הלא הוא רבי שלום מפראהבישט" – המשיך רבי ברוך ואמר – "בחר לעצמו דרך גבוהה ונעלה עוד יותר, אך גם מסוכנת יותר. ומאוד חוששני, אם יתמיד בה ולא יחדול, כי גם הוא לא יוכל להאריך ימים, חס ושלום. אך מה אוכל לעשות? הן ברי לי, כי אף אם אעיר לו על כך ואזהירנו בכל תוקף, לא יטה אוזנו אלי ולא ייאות לשנות מדרכו כמלוא נימה!" – – – (דורש טוב; נר ישראל).
www.hamichlol.org.il