רציתי להעלות נקודה
כל מי שמכיר קצת את רבינו ובני המשפחה - בניו שליט"א וזצ"ל, יודע כי יש להם איזה שהוא חשיבות, הם הולכים בצורה חשובה ומכובדת, הן מבחינת הלבוש והן מבחינת צורת הליכה הישיבה הדיבור וכל ההתנהגות, ואני מתקשה בדרך זו, האם אין בכך משהו מן הגאווה?.
אין ברצוני חלילה לזלזל בתחי"ם, שיש לר' חיים בנים שאין כל ספק שהם התחי"ם הרציניים ביותר בדור, ואעפ"כ, ללמוד אני רוצה, האין בכך שמץ גאווה?
באמת שלפי ההתרשמות שלי החזו"א כלל לא היה כזה, ושאר תלמידי החזו"א לא היו כאלו, ר' מאיר גריינימן הוא כן מעט כזה, ובניו ממש דומים לר' חיים ובניו, ושמעתי מא' הנכדים שאביהם ר' שמואל היה פי מיליון מר' חיים וכל בניו.