רציתי להעלות נקודה
כל מי שמכיר קצת את רבינו ובני המשפחה - בניו שליט"א וזצ"ל, יודע כי יש להם איזה שהוא חשיבות, הם הולכים בצורה חשובה ומכובדת, הן מבחינת הלבוש והן מבחינת צורת הליכה הישיבה הדיבור וכל ההתנהגות, ואני מתקשה בדרך זו, האם אין בכך משהו מן הגאווה?.
אין ברצוני חלילה לזלזל בתחי"ם, שיש לר' חיים בנים שאין כל ספק שהם התחי"ם הרציניים ביותר בדור, ואעפ"כ, ללמוד אני רוצה, האין בכך שמץ גאווה?
באמת שלפי ההתרשמות שלי החזו"א כלל לא היה כזה, ושאר תלמידי החזו"א לא היו כאלו, ר' מאיר גריינימן הוא כן מעט כזה, ובניו ממש דומים לר' חיים ובניו, ושמעתי מא' הנכדים שאביהם ר' שמואל היה פי מיליון מר' חיים וכל בניו.
 
נערך לאחרונה על ידי מנחה:
פ"א בשמחת תורה בלדרמן נפל המתלה של המגבת והיה ויכוח בין התחי"ם אי דרי להחזירו, ודעת ר' יודל שפירא היתה לקולא, והגרח"ג לחומרא, קם ר' יודל ועשה מעשה, ושח הגרח"ג כי כל אותו הלילה לא נרדם.
פעם נכנס אביו של רי"מ שושן במוצאי מום לבית הגרח"ג, ובניו שהיו בחורים שברו את הצום, ותוכ"ד כך פיטפטו, נכנס הגר"ח ויאמר "דברים בטלים??" והפליק סתירות בזה אחר זה.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון