קדושים כבוד ה'זקן' ולא כבוד ה'זיקנה'

[התורה]

מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן (ויקרא יט, לב)​

יש לדקדק, שבתחילת הפסוק, נאמר שיש לקום מפני 'שֵׂיבָה', דהיינו מפני עצם המציאות של ה'שֵׂיבָה', ולא נאמר לקום מפני האיש שהוא 'שָׂב', ומדוע בהמשך הפסוק נאמר שיש להדר פני 'זָקֵן', דהיינו האיש הזקן, ולא נאמר להדר את עצם ה'זיקנה'?

מבאר ה'מלבי"ם', על פי דברי חז"ל (ראה רש"י, וראה להלן במדור 'פתגמי אורייתא') שתחילת הפסוק 'מפני שיבה תקום', נאמר בסתם איש שהגיע לשיבה, אף אם הוא אינו חכם ולא טרח להשיג מעלות ומידות, ואילו המשך הכתוב 'והדרת פני זקן' נאמר בחכם שיגע בתורה עד שקנה חכמה. ובכן יבואר לנכון, שבתחילת הכתוב נקט הכתוב הלשון 'מפני שיבה', כי אין הכבוד וההערצה כלפי האיש מצד עצמו, אלא כל הכבוד היא רק מפני שנות שיבתו, אבל בהמשך נקט הכתוב 'והדרת פני זקן', שהכבוד וההערצה אינה אל עצם הזיקנה, אלא לאיש עצמו, אשר הגה בתורת ה' יומם ולילה, והתרומם בקנייני התורה.
תורה שבכתב​