יש קונה עולמו

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
הודעות
398
תודות
1,148
נקודות
175
מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי
כגון (דברים א, יא) ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ת"ל (דברים ד, ב) לא תוסיפו על הדבר.
וק"ק מאי קמ"ל והלא זה איסור כללי?

ויש לדון אם הדברים מכוונים לד' הרמב"ם בסוף הלכות תפילה (טו, ז): ואל תתמה ותאמר ומה תועיל ברכת הדיוט זה
שאין קבול הברכה תלוי בכהנים אלא בהקב"ה שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם
הכהנים עושים מצותן שנצטוו בה והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו. עכ"ל.
כלומר, שהם כידא אריכתא וכדוגמת יד פועל כיד בעה"ב
שבסברת מחנה אפרים הידוע בשלוחין סי' יא לגבי שאפשר לברך על מעקה שבונה וכו'.
ואולי גם מכאן ישאב מקורו חוץ מהירו' בגיטין פ"ז וכו'. (וע"ע חולין מט.).

ובזה יוסבר מה שצריך שיקריאוהו בבחי' גדול עע"ג (של חולין יב:).
וגם שלא ישנה ניגונים מחמת טירוף הדעת תרוה"ד סי' כו ובב"י (סי' קכח) שכלול בזה נמי שלא יחליט בדעתו
אלא מוכתב כחומר ביד היוצר בצורה מודגשת וניכרת בצורה דומיננטית
ע"י שמוסר אקסיומה מובנית - ושמו את שמי על בנ"י.
 
כלומר, שהם כידא אריכתא וכדוגמת יד פועל כיד בעה"ב
שבסברת מחנה אפרים הידוע בשלוחין סי' יא לגבי שאפשר לברך על מעקה שבונה וכו'.
ואולי גם מכאן ישאב מקורו חוץ מהירו' בגיטין פ"ז וכו'.
וא'כ בשינה או מוסיף הכהן, הרי משנה מדעת שולחו, ואפשר לא תחול ברכה כלל.

או בדרך אחר, דלמה לי קרא דלא תוסיפו, תיפו'ל שמבטל השליחות.
[וי'ל דהיא גופא קמ'ל קרא..

ועכ'פ צ'ע בדיני השליחות בקנין ובמעילה..
כמדומה תלוי בדעת רי'ש ור'ע, ומסתמא לזה רמזתם..
 
ספק ובכלל:
אם שינה השליח, ומשלח לא מקפיד, יש שליחות ?
@יש קונה עולמו
ע' שם בכתו' צט. ובריטב"א

וראה מל"מ בפ"ז מאישות שדן להוכיח מהטור בסי' לה
דלא מהני לגבי קי' והיד המלך חלק עליו וצל"ע שם

וגם יש לדון אם זכיה מטעם שליחות שאם זה זכות לו ובפרט זכות גמורה ע' רשב"א
קי' כג. שגם כשצווח לא מהני בזכות גמורה וממילא הכא כשזה זכות דל מהכא
שליחות קמא תהני מצד עצם הזכיה

ויל"ע גם מהקצות קפב על הנו"ב הידוע לגבי שליח שעבר על חדר"ג כשהמשלח א"ל בסתמא וכו'

ועוד לכא' יהיה תלוי אם יאוש שלא מדעת שהסבירו שם האם הולכים
אחרי רצונו שגלום בכח או שחייב שיהיה יאוש בפועל וע"ש לגבי כלך אצל יפות שכל הנידון הוא אם כעס עליו או שהסכים
ומשמע שלכו"ע לו יצוייר שזה אכן כוונתו שפיר מהני

וגם מזה שהוצרכו להגיע לסברת דברי הרב וכו' וכן לתקוני שדרתיך משמע
שרק בכה"ג הוא דניתקת הזיקה בינותם הלא"ה כשהתרצה - ש"ד.

ועוד יש להעיר מכמה דוכתי וכו'.

וע"כ מקופיא מאחר ש"הרצים יצאו דחופים בדבר המלך" (אסתר ג, טו) - מאן מלכי רבנן.

נ"ב, שוב נזכרתי סמוך לחתימה
שיש למחנה אפרים ע"ז סימן
והוא בהלכות שלוחין ושותפין סי' ג. וכעק"ב.
 
נערך לאחרונה:
וגם מזה שהוצרכו להגיע לסברת דברי הרב וכו' וכן לתקוני שדרתיך משמע
שרק בכה"ג הוא דניתקת הזיקה בינותם הלא"ה כשהתרצה - ש"ד.
שם הוא בלא אלו הסברות. אז כליבו ולב כל אדם , דודאי ניח'ל.
לא שגילה דעתו לאחר מכן.
 
מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי
כגון (דברים א, יא) ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ת"ל (דברים ד, ב) לא תוסיפו על הדבר.
וק"ק מאי קמ"ל והלא זה איסור כללי?

ויש לדון אם הדברים מכוונים לד' הרמב"ם בסוף הלכות תפילה (טו, ז): ואל תתמה ותאמר ומה תועיל ברכת הדיוט זה
שאין קבול הברכה תלוי בכהנים אלא בהקב"ה שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם
הכהנים עושים מצותן שנצטוו בה והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו. עכ"ל.
כלומר, שהם כידא אריכתא וכדוגמת יד פועל כיד בעה"ב
שבסברת מחנה אפרים הידוע בשלוחין סי' יא לגבי שאפשר לברך על מעקה שבונה וכו'.
ואולי גם מכאן ישאב מקורו חוץ מהירו' בגיטין פ"ז וכו'. (וע"ע חולין מט.).

ובזה יוסבר מה שצריך שיקריאוהו בבחי' גדול עע"ג (של חולין יב:).
וגם שלא ישנה ניגונים מחמת טירוף הדעת תרוה"ד סי' כו ובב"י (סי' קכח) שכלול בזה נמי שלא יחליט בדעתו
אלא מוכתב כחומר ביד היוצר בצורה מודגשת וניכרת בצורה דומיננטית
ע"י שמוסר אקסיומה מובנית - ושמו את שמי על בנ"י.
מקופיא, יתכן ונעלמו ממני דברים יסודיים בנידון, אך אין בה''מ בלא חידוש

ויש לעי' היכא דמקריאין לו ואינו מבין פירוש המילות ומסתבר דמהני
דאע''ג שהוא מעין שליחות, מ''מ הוא רק כלי להעברת ברכת ה' וכמובא
מל' רמב''ם, וכמדומה שהוא תורף ד' הגמ' בכתובות כ''ד ב'.
ונראה דאי מסברי לי' וסבר ודאי מהני, דלא גרע מכהן בראיות נגעים דמסיק
הש''ס ערכין ג' א' דרואה ועי''ש בפירש''י וצ''ת לפי' הראשו' שם
 
לכאו' כל ,זכיה, אי מטעם ,שליחות, למה לא תלי לה ב-יאוש שלא מדעת !?
י"ל שלמ"ד יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש היה יכול לסבור שבזכות שזה דבר גדול אצל האדם
(ע' הגהות הב"ח ב"מ יב. שרובם ככולם אוהבים מתנות ולכן מהני וכו') התם יהני להחשב כשליח.
ומאידך למ"ד יאוש שלא מדעת הוי יאוש איכא למימר שכיון שזה רק סילוק לכן מהני בדעת קלישתא,
לעומת להחיל חלות דבעי דעתא בפועל ולכן הוזקקו לתרי הפלוגתות.

שם הוא בלא אלו הסברות. אז כליבו ולב כל אדם , דודאי ניח'ל.
לא שגילה דעתו לאחר מכן.
בפשט ודאי שלא צריך להגיד. וכל כוונתי היתה, דאם איתא שגם כששותק לא תהני שליחותו,
אז גם בלי להגיע לסברות כאלו חזקות, תיפו"ל מדין דעלמא.

ומה שנקטתי בפשט הוא משום שהיד רמ"ה סנה' כט.
ס"ל דלא מהני דברי הרב אלא כשטוען (ונותר שם בצ"ע מחמת קושיא)
ולפי דבריו מתחדדים דברינו. אבל לא צריך להגיע לזה וכנ"ל.
 
מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי
כגון (דברים א, יא) ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ת"ל (דברים ד, ב) לא תוסיפו על הדבר.
וק"ק מאי קמ"ל והלא זה איסור כללי?

ויש לדון אם הדברים מכוונים לד' הרמב"ם בסוף הלכות תפילה (טו, ז): ואל תתמה ותאמר ומה תועיל ברכת הדיוט זה
שאין קבול הברכה תלוי בכהנים אלא בהקב"ה שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם
הכהנים עושים מצותן שנצטוו בה והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו. עכ"ל.
כלומר, שהם כידא אריכתא וכדוגמת יד פועל כיד בעה"ב
שבסברת מחנה אפרים הידוע בשלוחין סי' יא לגבי שאפשר לברך על מעקה שבונה וכו'.
ואולי גם מכאן ישאב מקורו חוץ מהירו' בגיטין פ"ז וכו'. (וע"ע חולין מט.).

ובזה יוסבר מה שצריך שיקריאוהו בבחי' גדול עע"ג (של חולין יב:).
וגם שלא ישנה ניגונים מחמת טירוף הדעת תרוה"ד סי' כו ובב"י (סי' קכח) שכלול בזה נמי שלא יחליט בדעתו
אלא מוכתב כחומר ביד היוצר בצורה מודגשת וניכרת בצורה דומיננטית
ע"י שמוסר אקסיומה מובנית - ושמו את שמי על בנ"י.
ועוד אפשר לתרץ בנוסח אחר דהו"א כיון שצריך לברך באהבה הרי זה מרבה
באיכות מטרתה, קמ"ל ע"ד שאין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב
משום שמתכהה כבודו ה"נ אם יוסיף הרי מגרע באיכות ברכת ה' שלא זקוקה
לשום תוספת כל שהיא וכעין אין מפטירין אחרי הפסח אפיקומן שישאר הטעם המיוחד בפה, וה"נ.
וכעין תוס' בכורות יז: מודה ר' יוסי הגלילי הכא דאע"ג דאפילו אי כוליה רחם מיקדשי
מ"מ מין במינו אינו חוצץ כדאמר בפ"ק (לעיל ט:)
הכא שהיא נקבה והויא פטר רחם כמוה בטלה בכורתו לגמרי. ע"כ.
כלומר שאף שאין חוצצים אבל מעלת פטר רחם התנדפה, והכמות מחקה לאיכות. ודו"ק.
 
ומאידך למ"ד יאוש שלא מדעת הוי יאוש איכא למימר שכיון שזה רק סילוק לכן מהני בדעת קלישתא,
לעומת להחיל חלות דבעי דעתא בפועל ולכן הוזקקו לתרי הפלוגתות.
ויאוש אם גדר ,חלות, . כמדומה הוא בפלוגתא
[ וע'ד החידוד, נאמר דבהא גופא פליגו אביי ורבא ( אם יאוש -חלות
 
נערך לאחרונה:

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון