התורה

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
4,733
תודות
17,213
נקודות
895
כהני מצרים

במצרים היו משרתים לעבודת אלילים, הקרויים בפרשה בשם 'כהנים', ורש"י מכנה אותם בשם 'כומרים'. המפרשים מסבירים שהם נקראים בשם 'כומרים' על שם שהם לובשים בגדים שחורים, מלשון הכתוב (איכה ה, י) עורנו כתנור נכמרו, הרי שדבר שרוף ושחור נקרא 'נכמרו'. כהנים אלו היו מקבלים מבית פרעה מנת מזון קצובה מדי יום, ולא היו זקוקים לשלם כסף או כל רכוש אחר עבור המזון, כך שאדמתם נשארה בידם ולא הועברה לפרעה בשנות הרעב. כמה ראשונים (ריב"א • ראש על התורה, הדר זקנים, ועוד) כתבו הטעם שיוסף לא לקח את אדמת הכהנים ונתן להם מזון, לפי שהם סייעו ליוסף בדינו, כי כשרצו להמליך את יוסף אמרו המצרים איך נמליך איש שחטא אם אשת אדוניו, והכומרים בדקו בבגד שהיה ביד אשת פוטיפר ומצאו בו סימנים שהיתה זו עלילת שקר, כי הבגד היה קרוע מאחוריו.​
תורה שבכתב​
 
כמה ראשונים (ריב"א • ראש על התורה, הדר זקנים, ועוד) כתבו הטעם שיוסף לא לקח את אדמת הכהנים ונתן להם מזון, לפי שהם סייעו ליוסף בדינו, כי כשרצו להמליך את יוסף אמרו המצרים איך נמליך איש שחטא אם אשת אדוניו, והכומרים בדקו בבגד שהיה ביד אשת פוטיפר ומצאו בו סימנים שהיתה זו עלילת שקר, כי הבגד היה קרוע מאחוריו.​
מתוך ליקוט על השבטים

ונמצא באגדה שהביאו יוסף לפני המלך, בא גבריאל כדמות איש ויאמר אם על המלך טוב יצוה לבדוק בבגדיהם, אם בגדי האשה נקרעים בידוע שהחזיק בה יוסף לאנסה, ואם בגדי יוסף נקרעים החזיקה היא לאנסו, ויבקש הדבר וימצא שהיו בגדי יוסף קרועים, ובשביל כך לא דנוהו להריגה, ומ"מ לא נפטר מיד, כדי שלא לבייש אשת פוטיפר לאמר אכן נודע הדבר כי היא אנסה את יוסף, וכהני מצרים דנו דין זה, ולכן לא קנה יוסף אדמתם בשני הרעבון. (חזקוני)

כיון שראתה כך, אמרה לחבשו בבית האסורין, ואלמלא הכומרין שדנוהו לזכות כמו שאפרש בפ' ויגש [5] בעז"ה, היו דנין אותו בכל אלו. (דעת זקנים)

תימה למה לא הרג אותו, והלא היו מצווים על העריות, וי"ל שהביאו לדין וראו שהיה הקרע לאחוריו, אמרו ודאי היה הפשיעה כמו שהייתה, ושמוהו בסוהר לפייס אשתו. (פירושי התורה לר"ח פלטיאל)

רק אדמת הכהנים לא קנה, וא"ת מפני מה נתן להם חק שלא מכרו אדמתם, וי"ל דיוסף סיבב להם אותו חירות, כי כשנתפס יוסף בסיבת אשת אדוניו כאשר אמרה לאנוס אותו, באותו זמן היו הכומרים שופטים, ואמרו כך: נראה הקריעה אשר יש ליוסף, כדכתיב ותתפשהו בבגדו, אם הקריעה לפניו, הדין עמה שהוא רוצה לאנוס אותה, ואם היא לאחוריו הדין עמו שהוא ברח מפניה והחזיקה בבגדו וקרעה אותו, וימצא כן, שמצאו הקריעה לאחוריו, ובשביל אותו משפט צדק זכו שלא מכרו את אדמתם. (פי' הרא"ש ויגש)

אך קשה מה זכו כהנים משאר העם שלא נמכר אדמתם, וי"ל לפי שיוסף שלם להם גמולם מה שעשו לו, לפי שכשהיה יוסף בבית פוטיפר עבד ואשתו תבעתו לשכב עמה והביאוהו לפני הכומרים לדונו במיתה, אמרו הכומרים אם יוסף נקרע הבגד לפנים ודאי הוא פושע בדבר לפי שהיה חפץ לקרב אצלה בע"כ והיא אחזה בבגד לפניו וקרעתו, אבל אם הקרע אחורי הבגד ודאי היא משקרת לפי שאנסתו לשכב עמה והוא לא היה חפץ וינס והיא אחזתו מאחריו בבגדו לעכבו וקרעה הבגד, והבגד נמצא קרוע מאחוריו, ולכן לא דנוהו במיתה, אמנם מפני כבוד אשת פוטיפר לא רצו לפוטרו לגמרי ונתנוהו בבית הסוהר, ולפיכך לא רצה יוסף לשעבד אדמתם. אכן קשה לר' יעקב דאורלינש דכתיב כי חוק לכהנים מאת פרעה, א"כ משמע שלא היה יכול למכור כי מחויב היה להם, ונ"ל דלא קשה, דשמא אחר שדברו טוב על יוסף גרם יוסף דפרעה נתן להם לחוק ופטר אותם. (מושב זקנים)

כי חק לכהנים, מדרש, בשביל שסייעו ליוסף בדינו, כי כשרצו להמליך יוסף, אמרו המצרים איך נמליך איש ששכב עם אשת אדוניו, א"ל הכומרים ראו איפה בגדו נקרע, אם נקרע מאחוריו בידוע שלא רצה לבא עליה, אלא כשברח קרעתו אשת אדוניו כדי לעכבו, ואם נקרע לפניו דעו שרצה לבא עליה והיא לא רצתה, בדקו ומצאו הקריעה מלאחריו, כי גבריאל הפכה, והמליכוהו. (הדר זקנים)

כי חק לכהנים, מדרש, לכך השיב להם יוסף זו שסייעוהו בדינו, כשרצו מצרים להמליכו ואמרו היאך נמליך עלינו איש ששכב עם אשת אדוניו, אמרו הכומרים לכו וראו היכן בגדו קרוע, אם הוא קרוע מאחוריו בידוע שלא רצה לבא עליה, אלא כשברח היא תפסתו בבגדו מאחוריו לעכבו והוא עזב בגדו בידה לפי שנשמט ממנה ולכך נקרע מאחריו, ואם הוא קרוע מלפניו בידוע שרצה לבא עליה והיא לא רצתה וקרעתו בבגדו מלפניו, ובדקו ומצאו הקרע מאחריו, שבא גבריאל והפכו, דאיכא מאן דאמר בפ"ק דסוטה שרצה יוסף לשכב עמה אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו, והמליכוהו עליהם. (ריב"א)

רק אדמת הכהנים וכו', כומרי ע"ז, ופטרם על שפטרוהו כשדנו עליו באשת אדוניו ואמרו אם בפניו נקרע הדין עמה שבקש לענותה, ואם מאחריו הדין עמו, וכן היה נפטר. ד"א היא נתנה לובן ביצה על הסדין, ואמרו הכהנים שכבת זרע דוהמת מן האור, ונתנו עליו גחלת ונקרש ופטרוהו, לכך לא לקח אדמתם, וגרם להם לחוק מאת פרעה. (פי' הר"י מוינה)

רק אדמת הכהנים. כומרי ע"ז היו, ופטרם מפני שפטרוהו ג"כ, שאשת פוטיפר הביאתו לפניהם לדונו למיתה, ופסקו לה שיבדקו בגדיו, אם נקרעו מלפניו בודאי הדין עמה שמיהר למשכב עמה, ואם נקרעו מאחוריו בודאי הדין עמו שתפסתו היא וקרעתן, ויבוקש הדבר וימצא ופטרוהו. וי"מ שפטרוהו כההיא דהניזקין שהטילה היא לובן ביצה על סדינה, והחכימו לבדוק באור ופטרוהו. [מרבי]. והקשה ר"י אורליינ"ש שהרי כתיב כי חוק לכהנים וגו' דמשמע מקודם, ולא שפטרן יוסף, וי"ל דה"פ אדמת הכהנים לא קנה כי חוק תיקן ועשה הוא לכהנים וגו', שהשתדל הדבר אצל פרעה. (פענח רזא)

רק אדמת הכהנים, ויש מפרשים מפני שדנו אותו כשצעקה אשת פוטיפר עליו שבא לאונסה, ואמרו אם הקרע הוא לפנים אז דין עמה שהוא קרעו לישמט ממנה, ואם הוא לאחוריו אז הדין עמו, ונמצא לאחוריו. (פירוש הטור הארוך ויגש)

וישמע פוטופר את דברי אשתו ויצו להכות את יוסף במכות נמרצות, ויעשו לו כן, ויהי בהכותם אותו ויצעק יוסף בקול גדול וישא עיניו אל השמים ויאמר וכו' ויהי מידי הכות אנשי פוטיפר את יוסף ויצעק ויבכה עוד, ויהי שם עבד אחד מעבדי פוטיפר [6] בן עשתי עשר חדש ויפתח ה' את פה הילד וידבר לפני אנשי פוטיפר המכים את יוסף כדברים האלה לאמר מה לכם באיש הזה ועל מה תעשו לו את הרעה הזאת שקר אמי דוברת וכזב תאמר, כזה וכזה היה הדבר, ויגד אליהם הילד את כל הדברים על נכון, ואת כל דברי זליכה אל יוסף יום יום הגיד אליהם, וישמעו כל האנשים את דברי הילד ויתמהו מאד מכל דברי הילד, ויכל לדבר הילד וידום, ופוטיפר נכלם מאד מדברי בנו, ויצו את אנשיו לבלתי הכות את יוסף עוד, ויחדלו האנשים להכות את יוסף וכו' ויקח פוטיפר את יוסף ויאמר להביאו במשפט לפני הכהנים השופטים אשר למלך לשפטו על הדבר הזה וכו' ויאמרו הכהנים אל פוטיפר שלח נא ויביאו בגד יוסף הקרוע לפנינו ונראה בו את הקרע, ויהי אם מלפני הבגד יהיה הקרע ממול פניו, היא החזיקתהו לבא אליה, ובערמה עשתה את כל אשר תדבר אשתך, ויביאו את בגד יוסף לפני הכהנים השופטים ויראו והנה הקרע ממול פני יוסף, וידעו הכהנים השופטים אשר היא הציקתהו, ויאמרו אין לעבד הזה משפט מות כי לא עשה מאומה, אך משפטו אשר יותן בבית הסוהר בעבור השמועה אשר יצאה על אשתך מאתו. (ספר הישר)

וְרָמַת חֶלְבּוֹנָא דְבֵיעָתָא בְּדַרְגְשָׁא וּקְרַת לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַאַמַרַת חָמוּן שִׁכְבַת זַרְעָא דְאַטִיל דֵין דְאַיְיתִי רִיבּוֹנְכוֹן לָנָא גְבַר עִבְרָאֵי לְמִגְחוֹךְ בָּנָא עַל לְוָתִי לְמִשְׁכּוֹב עִמִי וּקְרִית בְּקָלָא רָמָא וכו'. וּנְסִיב עֵטָתָא רִבּוֹנֵיהּ דְיוֹסֵף מִן כּוּמְרָנַיָא דְבַדְקַן דְחֶלְבּוֹנָא הוּא וְלָא קְטַל יָתֵיהּ וְיַהֲבֵיהּ בְּבֵי אֲסִירֵי אָתַר דַאֲסִירֵי מַלְכָּא אֲסִירִין וַהֲוָה תַמָן בְּבֵית אֲסִירֵי. (תרגום יונתן וישב)

לְחוֹד אַרְעָא דְכוּמְרְנַיָא לָא זַבָּן מִן בִּגְלַל דְחָמוּן לֵיהּ זְכוּתָא בִּזְמַן דִבְעָא רִבּוֹנֵיהּ לְמִקְטְלֵיהּ וְשֵׁיזְבוּהִי מִן דִין קְטוֹל וכו'. (תרגום יונתן ויגש)

הטילה לובן של ביצת תרגולת על הדרגש ואמרה ראו ש"ז וכו' כדברים האלה שאתה שומע כך עשה לי עבדיך, הראתו לובן של ביצה שהוטלה על הדרגש וכו'. הביא כומרים ובדקו הדבר, אמרו שימו גחלת של אש על לובן זה, אם מפעפע ונימוח בידוע שהוא ש"ז והוא חיבב מיתה, ואם היא נצלה בידוע שהוא לובן של ביצה ופטור, בדקו אותו ומצאו שהוא לובן ביצה ופטרוהו, אמר לו אדוניו יודע אני בך שאין הדבר ממך, אלא לוקחך אני מביתי שלא ליערב פסולת בבני. (מדרש שכל טוב)

יג] רצה [פוטיפר] להרגו, עד שבאת אסנת בסתר אל פוטיפרע, ונשבעה לו וספרה האמת, אמר לה הקב"ה חייך הואיל ואת לומדת עליו זכות, שבטים שאני מעמיד ממנו על ידך הם באים, ויש אומרים בת דינה היתה אלא שגידלה פוטיפרע. (ילקוט שמעוני בשם מדרש אבכיר)
______________________________________________________________________________________
[5] אמנם לא זכינו לפירושו בענין זה בפ' ויגש, ומסתמא כוונתו לאדמת הכהנים.

[6] בסדר הדורות: ויהי שם ילד בן י"א חודש מילדי פוטיפר.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון