כוחה של נגיעה - לטוב ולרע ומה זה קשור לדין מיגו?

[נדיב לב]

סיפור מפורסם עם הסמ"ע שממחיש כמה כוחה של נגיעה (מובא בשו"ת כתב סופר יו"ד סימן קט), וכך הוא מעיד שם: ומעשה אני יודע ושמעתיו מפה קדוש אבא מאוה"ג זצ"ל, פעם היה לסמ"ע דין על אחד, והציע משפטו לפני בית דין הגדול במקום וועד היריד, שהזכירו מהרש"א שלהי גיטין, וכשטען הסמ"ע לפניהם, הראוהו שהיה בהעלמת עין ממנו דברי עצמו, והודה ולא בוש, כמה גדולים דברי חז"ל אין אדם רואה חובה לעצמו" ע"כ.

ומאידך מצאתי סיפור שמציג זווית אחרת. (והמשכיל ידע לחלק בין שני הסיפורים).
ר' איסר זלמן ישב פעם בדין תורה בסלוצק והיתה שם אשה שטענה טענה והגיעה לחשבון גאוני של הנתיבות, הגיב על כך ר' איסר זלמן בשאלה, אם אנחנו לא מצליחים לכווין לנתיבות אז איך היא כיוונה? אלא כשזה נוגע אליה, אז גם אשה פשוטה מכוונת לנתיבות! אם זה נוגע לכמה פרוטות שלי אז כל אחד נהיה נתיבות ע"כ.

ואולי זה ההסבר לכך שכל שוטה שבעולם שיגיע לבית דין ויטען שהשטר פרוע, יהיה נאמן במיגו דמזויף.
וכי הוא למדן שיודע לחשבן את כל הטענות הללו - שבטענת פרוע הוא לא נאמן בגלל ששטרך בידי מאי בעי ובטענת מזויף יצליח יותר, וממילא כשאומר פרוע נאמן במיגו שהיה אומר מזוייף? ממש לא.
אלא כאמור, ככל וזה נוגע לאדם, לממונו ורווחתו, גם אי מי שלא ניחן בחכמה יתירה בחיי היומיום, יכול 'לפתח' חכמה, ולהיות גברא רבה...

וכיסוד הדברים הללו הראו לי מה שכתב בספר שערי יהודא (ר"י עבער ר"י ת"ת לפני השואה הי"ד) לבאר בדין מגו בתרי לא אמרינן. מצו"ב בעמ' נ"ה במסוגר.


מרן החזון איש מרחיב בנקודה הזו. ועושה חלוקה מהותית בין 'נגיעה' לענין השוחד.

ספר אמונה ובטחון [פרק ג' אות ל'] וזה לשונו: יש עוד רעה חולה אשר היצר ילפת בה להניא אמונת חכמים מלב בני אדם, והוא משקל המרמה של הנגיעה:
חובת התלמיד להאמין כי אין נגיעה בעולם בעלת כח להטות לב חכם לעות משפט, כי מגמת החכם לזכות נפשו, ולהתגאל באיזה אשמה יכאב לנפשו יותר מכל מכה ופצע, ואיך יתכן כי בשביל בצע כסף או לעגי חנף, יחבל נפשו לעות משפט, נוסף לזה כי תכונת האמת היא אצל חכם תכונת נפשו ושרש מציאותה, וכל אבקת שקר ממנו והלאה, וכן היא אמונת המון ישרים המתאבקים בעפר רגלי חכמים:
אך היצר חתר חתירה תחת כסא הנאמן, לצודד נפשות הנוטות להתחכמות, ומביא להם לימוד שלם מן הגמרא כי הנגיעה היא בעלת כח מכריע לקטנים ולגדולים יחד, לפניה יכרעו גם הנבונים ביותר, גם חסידים ואנשי מעשה, ואין זה גנאי לחכמים אחרי שכן הוחק בטבע אנושי, ואינם יודעים כי לפי ההנחה הזאת מתיתם כל הדור, ואין שופט בארץ, ונתבטלה סנהדריה של הארץ, כי אף אם יסכים האדם על גדלות חכמתו של החכם לא יחייב את נפשו לשמוע אליו אחרי שימצא לתלות את הוראתו באיזה נגיעה, וזה לא יבצר מכל מי שאינו שבע רצון מהוראת החכם, ועל ידי זה קם דור ששופט את שופטיו, וכל איש הישר בעיניו יעשה, ובכל מקרה רב הערך מתלחשים המתחכמים על נגיעה פלונית שהטתה לב החכם ולפעמים המובהק שבדור - בעמדתו הבלתי נכונה, וכל אוירה של העיר ולפעמים אוירה של כל הארץ - מתמלאה שוט לשון, קטטות ומריבות, וללא אמונה בחכמים גברו בארץ:
יסוד הדעה הזאת מצאוה בגמ' סנהדרין י"ח ב' אין מושיבין מלך וכה"ג בעיבור שנה, מלך משום אפסניא, כה"ג משום צינה, והדין נאמר במלך החסיד שבחסידים, ובכה"ג כשמעון הצדיק, ועוד אמרו כתובות ק"ה ב' ריבר"י הוה רגיל ארימי' דהוה מייתי לי' כל מעלי שבתא כנתא רפירי יומא חד אייתי לי' בה' כו', בהדי דקאזיל ואתי אמר אי בעי מעין הכי כו', וכן אמרו שם בריב"א:
ואמנם השוחד ענין מיוחד, והוא כי מקח שוחד הוא מן הגנויות במוחלט, שהתורה תיעבתו, ובעקבו בסוד כחות הנפשות לעור עיני חכמים ולסלף משפט, ובהיות שאמרו שהסתכל הקב"ה בתורה וברא עולמו, חייבה התורה כח בשוחד לעור ולסלף, ולהזהיר לברוח ממנה, והנה נוסף על כח נגיעה שהוא ממנהג העולם כפי טבעת בני אדם, הוזמן כח טומאה בשוחד לטמטם הלב ולרדם את הבינה, להנעים בפי הדיין לזכות את משחדו, ואחרי שהתורה פסלתו לדיין זה לדון בין משחדו לרעהו, הוסר ממנו גם מחסה החכמה - אשר הובטח בה תמיד לבלי להכשל בחטא ואשמה - אם יעבור על מה שהזהירה התורה וישב על כסא המשפט בניגוד למצות התורה:
והנה אין הזהרת השוחד מכלל המשפטים אלא מכלל החקים, שהרי לא אסרה תורה הוראה לעצמו ואדם רואה טריפה לעצמו, אף אם הוא דל וכל חייו תלוים בו:
והוא מורה בחמץ שעבר עליו הפסח אף ברכוש גדול, וכשיורה להיתר ואחד הנרגנים יהרהר אחריו כי הפסד ממונו הטעתו, הרי זה מן המהרהרים אחר רבם, ואנו בטוחים בחכמים שהנם מורמים מפחיתיות כאלה, ולא יחשדו בם אלא קטני הדעת נעדרי בינה אשר לא ידעו ולא יבינו נפש משכיל:
ואף במשפט בין איש לרעהו, לא פסלה תורה רק בשוחד שבזמן המשפט, אבל לא אמרה תורה לשפוט את אהובו ואת שנואו, רק שושבינו, ושונאו שלא דיבר עמו ג"י לדעת י"א בחו"מ סי' ז' ס"ז בהגה', ואף שנטיה הטבעית יש במוחלט להטבת אהובו ולרעת שנואו, אך כח טומאת השוחד אין כאן והתורה האמינה בבטחה גמורה את החכם הדיין כי יראה נכוחות, ולא יטה לבו לשאיפת טבעו כהרגל שנעשה טבע שני אצל חכם והאמת תמיד נר לרגלו ואור לנתיבתו, וצדקו ישוב משפט:
ולא עוד אלא שאמרו במקום פסידא עביד אינש דינא לנפשו, ולא חשדוהו לעוות דינו, ואמרו ב"ב נ"ח ב' האי דיינא דמתקרי לדין ומפקין מני' ממונא בדין לאו שמי' דיין, ולא למדו עליו זכות מפני אונס הנגיעה:

לחץ כדי לכווץ...

 

[מחכה]

שערי יהודא

לחץ כדי לכווץ...

יצויין שהר''י העבער מרביה שמיע ליה וזלה''ק:
"ביחס להתבוננות בהעמקת הדעת בענין קשה ההשגה: אם הענין נוגע אזי מבינים ומשיגים בכי טוב, וראיה מן התורה בדיני נשים וכו' וטענותיהן שיכולות לטעון. ומדברים בזה תנאים ואמוראים והגאונים שכולם הם בעלי השכלה מופלגה, והתורה היא תורת אמת, והלא האשה אינה בערך לטעון טענות אלו. אבל האמת הוא, דכאשר הענין נוגע הנה גם חלושי הדעת ממציאים שכליים עמוקים"

 

[הוגה דעות]

ואולי זה ההסבר לכך שכל שוטה שבעולם שיגיע לבית דין ויטען שהשטר פרוע, יהיה נאמן במיגו דמזויף.
וכי הוא למדן שיודע לחשבן את כל הטענות הללו - שבטענת פרוע הוא לא נאמן בגלל ששטרך בידי מאי בעי ובטענת מזויף יצליח יותר, וממילא כשאומר פרוע נאמן במיגו שהיה אומר מזוייף? ממש לא.
אלא כאמור, ככל וזה נוגע לאדם, לממונו ורווחתו, גם אי מי שלא ניחן בחכמה יתירה בחיי היומיום, יכול 'לפתח' חכמה, ולהיות גברא רבה...

לחץ כדי לכווץ...

אבל האמת שאילו היה שטענת מיגו נכונה מחמת החכמה שבה, אז לא היה אפשר לקבל מיגו וכקושיית העילוי ממיצ'ט המפורסמת שאחר דין מיגו שגם בפרוע נאמן מה עדיפות לטענת פרוע על פני טענת מזוייף???

אמנם הסיבה שטענת מיגו מתקבלת היא לא מפני החכמה שבה אלא מפני הפשטות שבה וכשאדם עומד בדין ומחפש להיפטר בשקר הוא מרגיש שטענת פרוע תשמע פחות אמינה, ויעדיף לטעון מזוייף, ואינו צריך לחכמה כלל בשביל להרגיש את זה. ורק אדם שבא לומר את האמת מסוגל להודות שהשטר אמיתי אלא שהוא פרוע.

 

[נדיב לב]

אבל האמת שאילו היה שטענת מיגו נכונה מחמת החכמה שבה, אז לא היה אפשר לקבל מיגו וכקושיית העילוי ממיצ'ט המפורסמת שאחר דין מיגו שגם בפרוע נאמן מה עדיפות לטענת פרוע על פני טענת מזוייף???

אמנם הסיבה שטענת מיגו מתקבלת היא לא מפני החכמה שבה אלא מפני הפשטות שבה וכשאדם עומד בדין ומחפש להיפטר בשקר הוא מרגיש שטענת פרוע תשמע פחות אמינה, ויעדיף לטעון מזוייף, ואינו צריך לחכמה כלל בשביל להרגיש את זה. ורק אדם שבא לומר את האמת מסוגל להודות שהשטר אמיתי אלא שהוא פרוע.

לחץ כדי לכווץ...

אדרבה לאור דברי העילוי ממיצ'יט סימן נא, יסוד דברינו מתחזק.
כי כמו שהוא מבאר שם את נקודת התורפה של דין מיגו באמצעות גלגל החוזר, ומכוח זה מסיק שהמיגו "רק עושה שיהיה ספק אם טוען אמת אבל לא מדין ודאי", (וממילא אמרינן דמספק אין אנו יכולים להוציא ממון מידו דילמא טוען אמת) הרי יוצא שכל החשבון של העילוי ממיצ'יט מחושבן בראשו של אדם פשוט! וזה פלא גדול יותר מאשר אם נסביר את הרעיון שעומד מאחורי מיגו, בעצם העובדה שטען א' ולא בית.

 

[הוגה דעות]

הרי יוצא שכל החשבון של העילוי ממיצ'יט מחושבן בראשו של אדם פשוט!

לחץ כדי לכווץ...

מה זה משנה מה יוצא מהחשבון של העילוי ממיצ'ט? מה שמשנה זה העובדות האם החשבון הזה מחושבן בראשו של אדם פשוט, והתשובה היא שלא!!! אדם פשוט לא צריך לחשוב ולהבין את ההיגיון של מיגו בשביל שנקבל את טענתו, ומה שבאתי להגיד זה שככל שהאדם תמים יותר והולך וטוען בתמימיות ליבו כך ההיגיון של מיגו יותר נכון אצלו. ואדרבה המפולפל והמחשב את טענותיו בו יש לחשוש שטוען מיגו בשביל שנקבל את טענתו.

כבוד הרב יוצא מנקודת הנחה שבשביל שהמיגו יתקבל הטוען צריך "להבין" את ההיגיון שלו. וזו שטות מוחלטת, אדם הטוען מיגו נאמן מחמת שזו טענה אמינה, ואדרבה ככל שהוא יותר בעל שכל וחשבון כך חיישי' יותר שהוא משקר גם בטענות שנראה להאמין להם.

 

[נדיב לב]

מה זה משנה מה יוצא מהחשבון של העילוי ממיצ'ט? מה שמשנה זה העובדות האם החשבון הזה מחושבן בראשו של אדם פשוט, והתשובה היא שלא!!! אדם פשוט לא צריך לחשוב ולהבין את ההיגיון של מיגו בשביל שנקבל את טענתו, ומה שבאתי להגיד זה שככל שהאדם תמים יותר והולך וטוען בתמימיות ליבו כך ההיגיון של מיגו יותר נכון אצלו. ואדרבה המפולפל והמחשב את טענותיו בו יש לחשוש שטוען מיגו בשביל שנקבל את טענתו.

לחץ כדי לכווץ...

אתה כותב שלא. ויסוד דברינו (שנתמך בטענת ר' איסר זלמן מלצר), שכן.
ההסבר במיגו "מצד תמימות" הוא שלך, בהחלט לא של העילוי ממיצ'יט שאדרבה כותב שאינו אלא מצד הספק.

 

[מחכה]

הרי יוצא שכל החשבון של העילוי ממיצ'יט מחושבן בראשו של אדם פשוט!

לחץ כדי לכווץ...

מה שמשנה זה העובדות האם החשבון הזה מחושבן בראשו של אדם פשוט, והתשובה היא שלא!!!

לחץ כדי לכווץ...

המחלוקת היא היא זו שבדין 'פתח פיך לאלם' והיסוד ב'טענינן'.

 

[נדיב לב]

המחלוקת היא היא זו שבדין 'פתח פיך לאלם'

לחץ כדי לכווץ...

וביסוד דברינו צמצמנו אותו מעט. שים לב.

 

[הוגה דעות]

ויסוד דברינו (שנתמך בטענת ר' איסר זלמן מלצר), שכן.
ההסבר במיגו "מצד תמימות" הוא שלך, בהחלט לא של העילוי ממיצ'יט שאדרבה כותב שאינו אלא מצד הספק.

לחץ כדי לכווץ...

בהחלט, המהלך של העילוי ממיצ'ט לא מקובל, זה הזוי לומר שמיגו הוא רק ספק אם אומר אמת, בכל מקום הוא דין נאמנות שנאמן על טענתו לגמרי, ומה שמצינו כמה הגבלות בדין מיגו צריך לבאר אותם אבל רחוק לומר שהוא נאמן רק בתורת ספק.

ר' איסר זלמן ישב פעם בדין תורה בסלוצק והיתה שם אשה שטענה טענה והגיעה לחשבון גאוני של הנתיבות, הגיב על כך ר' איסר זלמן בשאלה, אם אנחנו לא מצליחים לכווין לנתיבות אז איך היא כיוונה? אלא כשזה נוגע אליה, אז גם אשה פשוטה מכוונת לנתיבות! אם זה נוגע לכמה פרוטות שלי אז כל אחד נהיה נתיבות ע"כ.

לחץ כדי לכווץ...

זו טענת ר איסר זלמן, ואין לה קשר עם דין מיגו, כי שם איירי (כך על פי מה שכתבת איני מכיר המעשה בעצמי), כשאמרה דבר וכיוונה לדעת הנתיבות והתפעל מכך ר איסר זלמן איך אדם פשוט מגיע לפלפול מופלג היכא שהוא קרוב אצל עצמו. ואתה שחיברת את הענין עם דין מיגו - יוצא מנקודת הנחה שכל הטוען מיגו צריך להבין את ההיגיון של מיגו. ואין הדברים נראים, האם הטוען פרוע צריך להוסיף ולטעון "קבלו את טענתי מדין מיגו" או שדי לנו עצם הענין שטען פרוע שהוא נאמן בזה "בגלל" ההיגיון של מיגו, ואינו צריך להבינו בעצמו. לדעתך שבעל מיגו צריך "להבין" את המיגו למה הוא לא צריך לטעון להדיא - השטר פרוע וקבלו טענתי מדין מיגו?????

המחלוקת היא היא זו שבדין 'פתח פיך לאלם' והיסוד ב'טענינן'.

לחץ כדי לכווץ...

וגם פתח פיך לאלם לא שייך כאן. כי אינו אילם, אם הוא צריך לטעון את המה לי לשקר עצמו, ודעתו לכך - אז שיגיד.



ומה שהבאתי קושיית העילוי ממיצ'ט לא בשביל תשובתו הבאתי אלא בשביל להראות שהטוען מיגו מתוך פלפול וכוונה, רק מקשה על הבנת דין מיגו, ויסוד העילוי ממיצ'ט עצמו לא כל כך נתקבל.

 

[נדיב לב]

זו טענת ר איסר זלמן, ואין לה קשר עם דין מיגו, כי שם איירי (כך על פי מה שכתבת איני מכיר המעשה בעצמי), כשאמרה דבר וכיוונה לדעת הנתיבות והתפעל מכך ר איסר זלמן איך אדם פשוט מגיע לפלפול מופלג היכא שהוא קרוב אצל עצמו. ואתה שחיברת את הענין עם דין מיגו - יוצא מנקודת הנחה שכל הטוען מיגו צריך להבין את ההיגיון של מיגו.

לחץ כדי לכווץ...

ר' איסר זלמן התפעל מעצם העובדה שאישה פשוטה מכוונת לפלפול של הנתיבות. כי הניח שלא מדובר באישה חכמה ביומיום אלא נגיעת הממון היא שגרמה לה להתעלות על עצמה בבית דין... ובכלל זה עניין המיגו.

ואין הדברים נראים, האם הטוען פרוע צריך להוסיף ולטעון "קבלו את טענתי מדין מיגו" או שדי לנו עצם הענין שטען פרוע שהוא נאמן בזה "בגלל" ההיגיון של מיגו, ואינו צריך להבינו בעצמו. לדעתך שבעל מיגו צריך "להבין" את המיגו למה הוא לא צריך לטעון להדיא - השטר פרוע וקבלו טענתי מדין מיגו?????

לחץ כדי לכווץ...

אדרבה. הוא לא לא צריך לומר בפה מלא, אלא זה חשבון הדברים שמתרכז בטענתו. וכשם שאותה אישה פשוטה הראתה שיש בכוחה לפלפל כמו הנתיבות, כך לגבי אדם שטוען מיגו, אפשר לומר שיש בכוחו להביע טענה ניצחת, פחות באמירת הטענה יותר בסאב טקסט שלה. כלומר חשבון הדברים שגורם לו לומר מה שאמר.

 

[הוגה דעות]

אדרבה. הוא לא לא צריך לומר בפה מלא, אלא זה חשבון הדברים שמתרכז בטענתו. וכשם שאותה אישה פשוטה הראתה שיש בכוחה לפלפל כמו הנתיבות, כך לגבי אדם שטוען מיגו, אפשר לומר שיש בכוחו להביע טענה ניצחת, פחות באמירת הטענה יותר בסאב טקסט שלה. כלומר חשבון הדברים שגורם לו לומר מה שאמר.

לחץ כדי לכווץ...

אבל אם ה"מה לי לשקר" עצמו הוא חלק מהטענה, למה הוא לא צריך להגיד את זה???? איפה עוד שמענו שמקבלים טענה גם כשלא אמר את כולה (לבד מטענינן, אבל הכא אינו אילם, אם הוא חשב על טענת מה לי לשקר - שיאמר).

אני טוען ככה:
אם בעל מיגו צריך להבין בדעתו את ה"מה לי לשקר" וזה חלק מהטענה, והטענה לא מסתיימת ב"פרוע", אלא ב"פרוע ומה לי לשקר", איך אפשר לקבל טענת פרוע לבד, הרי זה חצי טענה ולא השלים את טענתו???
ואם אתה אומר שלא צריך לומר מה לי לשקר, אלא הטענה מסתיימת ב"פרוע", רק שסברת בית דין היא שהטוען פרוע אם היה משקר היה טוען כבר מזוייף, ובמצב זה שיכול לומר מזוייף, טענת פרוע נשמעת אמינה ויש לו נאמנות גם נגד ה"שטרך בידי מאי בעי". אז מי אמר לך שהחשבון הזה של מה לי לשקר צריך לעבור בראשו של בעל מיגו??? אולי הוא באמת סתום וטיפש שלעולם לא יבין את ההיגיון של מה לי לשקר, גם אם יסבירו לו, אבל הוא פשוט נשמע אמין?????
הסיפור של ר'' איסר זלמן מדבר על אישה שכיוונה בדעתה לסברא או לפלפול של הנתיבות, מה זה קשור לדין מיגו????? האם כל בעל מיגו "מכוון" לדין מה לי לשקר????? באותה מידה האם כל מי שטוען ונאמן מכח דין מוחזק, "מכוון" לדין מוחזק???? שטויות והבלים!!!!!!

 

[נדיב לב]

לא ברור מה אתה רוצה מהאשכול...
אתה שואל שאלה כללית בגדר מיגו. איך הוא פועל, אם אותו אדם לא טען את המה לי לשקר בעצם..

 

[מחכה]

פתח פיך לאלם לא שייך כאן. כי אינו אילם, אם הוא צריך לטעון את המה לי לשקר עצמו, ודעתו לכך - אז שיגיד.

לחץ כדי לכווץ...

רש''י בכתובות פז (ד''ה מנכסים) שטענינן זה מצד 'פתח פיך לאלם'. לענ''ד אם אני מבין נכון, זהו הנדון בקוב''ש ח"ב סי' ג אות ד (זובזה דנו הגרש''ש רוזובסקי והגר''ד פוברסקי) בעניין טענינן והעולה מדבריהם אם בדין אחר שאינו ליתמי האם יצטרך לומר בעצמו את כל הטענה כולה או שניתן לסייע לו או אף לומר בעבורו ודייקו ברמב''ם ע''ז ויש בזה מערכות שלמות כמדומה, ויתקן אותי כת''ר אם לא דייקתי.

 

[הוגה דעות]

לא ברור מה אתה רוצה מהאשכול...
אתה שואל שאלה כללית בגדר מיגו. איך הוא פועל, אם אותו אדם לא טען את המה לי לשקר בעצם..

לחץ כדי לכווץ...

היתה פה טענה שכל בעל מיגו "מכוון" לפלפול של מה לי לשקר, כמו שאותה אשה בסיפור של ר' איסר זלמן כיוונה לאיזה פלפול של הנתיבות. ובאתי להתווכח עם ההשוואה הזו ולטעון, שההשוואה הזו מבוססת על הבנה לא נכונה בדין מיגו, כי בעל מיגו לא צריך "לכוון" לפלפול של מה לי לשקר, כמו שמוחזק לא צריך "לכוון" לסברא שבגללה מוחזק נאמן.

מקווה שעכשיו הדברים הובנו כראוי.

 

[הוגה דעות]

רש''י בכתובות פז (ד''ה מנכסים) שטענינן זה מצד 'פתח פיך לאלם'. לענ''ד אם אני מבין נכון, זהו הנדון בקוב''ש ח"ב סי' ג אות ד (זובזה דנו הגרש''ש רוזובסקי והגר''ד פוברסקי) בעניין טענינן והעולה מדבריהם אם בדין אחר שאינו ליתמי האם יצטרך לומר בעצמו את כל הטענה כולה או שניתן לסייע לו או אף לומר בעבורו ודייקו ברמב''ם ע''ז ויש בזה מערכות שלמות כמדומה, ויתקן אותי כת''ר אם לא דייקתי.

לחץ כדי לכווץ...

אודה ולא אבוש שאין לי מושג בענין.

ועדיין דעתי שה"מה לי לשקר" הוא לא חלק מגוף הטענה אלא רק הסיבה שבגללה היא נשמעת אמינה. כמו ש"אני מוחזק" הוא לא חלק מגוף טענת לקוח או להד"ם או כל טענה שמוחזק זוכה בה, אלא רק הסיבה שבגללה הוא נאמן.

 

[איש האשכולות]

ואולי זה ההסבר לכך שכל שוטה שבעולם שיגיע לבית דין ויטען שהשטר פרוע, יהיה נאמן במיגו דמזויף.
וכי הוא למדן שיודע לחשבן את כל הטענות הללו - שבטענת פרוע הוא לא נאמן בגלל ששטרך בידי מאי בעי ובטענת מזויף יצליח יותר, וממילא כשאומר פרוע נאמן במיגו שהיה אומר מזוייף? ממש לא.

לחץ כדי לכווץ...

מיגו | פורום אוצר התורה

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il