תזריע כיצד מסגירים את הנגע? (1 צופה)

[גרינפלד]

כיצד מסגירו, בדיו ובסיקרא (תוספתא, מובא באוצר המדרשים).

וכן הוא בתוס' הרא"ש מו"ק (ז' א'), ומובא בהערה שכן הביא הטור הארוך על התורה בשם אביו הרא"ש, ועיי"ש עוד.

ובמדרש רבה מבואר שמסגירו בבית אחד שלא יצא ממנו, עי' חזו"א נגעים.

 

[הצעיר שבחבורה]

ובמדרש רבה מבואר שמסגירו בבית אחד שלא יצא ממנו, עי' חזו"א נגעים.

לחץ כדי לכווץ...

סגירת הנגע? או סגירת המנוגע?

 

[גרינפלד]

סגירת הנגע? או סגירת המנוגע?

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה זו המחלוקת בין המדרש רבה לתוספתא,
מיהו לשון הפסוק הוא "והסגיר הכהן את הנגע", וצ"ע.

 

[גרינפלד]

מיהו לשון הפסוק הוא "והסגיר הכהן את הנגע", וצ"ע.

לחץ כדי לכווץ...

וזו קושיית התוס' הרא"ש.
ועי' רש"י י"ג ד' וברא"ם [מובא בשפתי חכמים, ועי' הלשון בקצר].

 

[גרינפלד]

ובמדרש רבה

לחץ כדי לכווץ...

י"ח ה'

חזו"א נגעים

לחץ כדי לכווץ...

סי' ג סק"י.

ועי' חו"ב נגעים ס"י סק"ז, ומה שהקשה על התוס' הרא"ש מנתק, לכאורה עיין שם בתוס' הרא"ש שזה מיושב, עי' במגדלות מרקחים שהבאנו בעניין.

 

[גרינפלד]

ועי' בעלים לתרופה מה שהובא מהאברבנאל.

 

[גרינפלד]

התוס' הרא"ש ביאר דרך נוספת, שהסגיר הכוונה שמניח בגד על הנגע שלא ישתפשף.

והקשה החו"ב שבתוספתא (מובא בר"ש פ"ז מ"ד) שמותר לישא מוט על הכתף אפי' שיתכן שתעביר את הנגע, וק"ו שלא צריך לעטוף בבגד שלא ירד.

ולכאורה יל"ד שיתכן שדברי התוספתא אינם במוסגר, אלא או קודם שהגיע אל הכהן או לאחר שהוחלט.
מיהו יש בזה קצת דחוק, ובפרט שקודם לכן מוזכר בתוספתא מוסגר.

 

[געגועים]

ועי' רש"י י"ג ד' וברא"ם [מובא בשפתי חכמים, ועי' הלשון בקצר].

לחץ כדי לכווץ...

וזה לשון הרא"ם:
יסגירנו בבית אחד. פירוש שיסגיר את בעל הנגע בתוך בית אחד ולא יראה ונמצא שנסגר גם הנגע עמו, לא שיכסה הנגע שלא תהא נראית כפי משמעו.

ובגור אריה:
יסגירנו בבית אחד כו'. לא שיסגור הנגע כמשמעות הכתוב, דזה לא שייך בו סגירה, אלא יסגור האדם בבית כדי שיוכיחו סימנים עליו, כלומר שעדיין אינו טמא מוחלט וגם אינו טהור, לכך לא יחליטו לטומאה, גם לא יניחנו ללכת כמו שאר טהור, רק יסגירנו בבית ויוכיחו הסימנים עליו.

ובחידושי ופירושי המהרי"ק:
יסגירנו בבית אחד, רש"י. ק' מה חידש בזה. וי"ל שלפי משמעות הכתוב יראה שהנגע עצמו יסגיר במטלית מוך או פשתן, כדרך שעושים הרופאים, לזה פי' שזה ההסגר לנגע הוא ההסגר בבית עד שיהיה בעליו נסגר בבית, ור"ל ומ"מ ולא יראה עד סוף השבוע, כי לא יסגירנו ז' ימים בכל יום, אך יסגירנו ביום הראשון ולא יראה עד סוף השבעה, ור"ל אמרו ואז יוכיחו סימניו עליו, להורות שזה ההסגר ענין טבעי ואינו גזרת הכתוב.

ובנחלת יעקב:
יסגירנו בבית אחד ולא יראה עד סוף השבוע ויוכיחו סימנים עליו. לכאורה משמע לשונו דלכך יסגירנו משום דבסוף השבוע יוכיחו סימנים עליו, והלא גם אם ילך בחוץ רק שהכהן לא יראה את הנגע ג"כ יוכיחו סימנים עליו. ועוד קשה דהא בנתק כתיב ואת הנתק לא יגלח, ופירש הרב מניח שתי שערות סמוך לו סביב כדי שיהא ניכר וכו', ואפ"ה טעון הסגר. ויגעתי ולא מצאתי מאין הוציא הרב זה. ואולי כוונתו להא דאמרינן פ"ק דמגילה במתניתין (פ"ח מ"ב) אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה, ודייק עלה בסוגיא הא לענין שילוח זה וזה שוין, ופירש רש"י שילוח חוץ לחומת העיר וכו' ולכך טעון הסגר ר"ל חוץ לג' מחנות יקראו בלשון מוסגר, שיהיה הבדל והפרש בין המצורע המוחלט בטומאת ודאי ובין המצורע שהוא טמא בספק. וצריך עיון.​

 

[געגועים]

כיצד מסגירו, בדיו ובסיקרא (תוספתא, מובא באוצר המדרשים).

וכן הוא בתוס' הרא"ש מו"ק (ז' א'), ומובא בהערה שכן הביא הטור הארוך על התורה בשם אביו הרא"ש, ועיי"ש עוד.

לחץ כדי לכווץ...

ובמושב זקנים מבעלי התוס' מקשה על רש"י מהתוספתא:

פרש"י מצורע מוסגר שהיה מסגירו בבית אחד. מצאתי כתוב שרב אחד הקשה על זה, דהא דרשינן בתורת כהנים והסגיר הכהן אשר בו הנגע, יכול כל הבגד כולו טעון הסגר, ת"ל את הנגע, יכול הנגע לבד טעון הסגר, ת"ל אשר בו הא כיצד יקציע מקצת בגד עם הנגע, יכול הנגע לבד טעון הסגר, ת"ל אשר סביב, אלמא אי לא כתיב אשר בו ה"א דווקא טעון הסגר, וכן יש בתוספתא דנגעים כיצד מסגירו בדיו ובסיקרא, אלמא אינו מסגירו אלא את הנגע ולא את האדם, ועוד אמרינן בתוספתא נתק בתוך נתק מסגיר את הפנימי ופוטר את החיצון, נתק בראשו וזקנו מסגיר ראשו וזקנו.​

 

[געגועים]

וכן הוא בתוס' הרא"ש מו"ק (ז' א')

לחץ כדי לכווץ...

וזה לשונו:

פרש"י וכו' דהיינו הסגר שיהא סגור בבית כל שבעת הימים וכו' וכן פירש בפירושי חומש והסגיר יסגירנו בבית אחד, ואין לשון הפסוק משמע כפירושו דהוה ליה למימר והסגיר את הנגוע, ועוד אין טעם להסגר זה, ועוד דנמצא מוסגר חמור ממוחלט. לכך אני אומר דוהסגיר את הנגע על שני דרכים, האחד שיסגירנו בתוך סימן שיעשה סביבותיו באחד מן הצבעים, כדי שיהא ניכר אם פשה, כי הפשיון מטמא בכל שהוא, והחכם שבחכמים אי איפשר לו לעמוד בטביעות עין על פשיון כל שהוא אם לא יעשה לו סימן סביב, וילמד סתום מן המפורש מהסגר דנתקים דכתיב בהו והתגלח ואת הנתק לא יגלח והסגיר הכהן את הנתק, ופירושו שמגלח כל שערות שסביב הנגע ומניח שתי שערות סמוך לנגע להכיר בהן פשיון הנגע, ובזה יהיה הנתק מוסגר שבעת ימים, ועל דרך השני שיסגירנו ויכסנו בבלאים בגדים כדי שלא יסיר הנגע על ידי חיכוך וחיפוף, והוסיף הכתוב גבי נגעי בתים סגירת הבית כדי שלא יכנסו בו בני אדם וישתמשו בו ויתחככו בכותלים ויסור הנגע, וממילא צריך סגירת הנגע בצבע להכיר הפשיון.​

ומובא בהערה שכן הביא הטור הארוך על התורה בשם אביו הרא"ש

לחץ כדי לכווץ...

וזה לשונו:
אבל א"א הרא"ש ז"ל אומר שצריך לעשות רושם סביבות הנגע לסימן לראות אם יפשה, כי היכי דחזינן בנגעי הראש שפירש בהן הפסוק שמגלח כל סביביו ומניח שערות סמוך לו סביבו לראות אם יפשה, הוא הדין בשאר נגעים, והיינו הסגר דקרא, ודלא כפרש"י שפירש שמסגירו בבית כל שבעה, שלא מצינו בכל מסכת נגעים שיסגירנו בבית, וכן משמע לשון הפסוק שם שאומר והסגיר הנגע, דמשמע מקום הנגע, ואינו אומר והסגיר הנגוע.​

 

[גרינפלד]

ובמושב זקנים מבעלי התוס' מקשה על רש"י מהתוספתא:

פרש"י מצורע מוסגר שהיה מסגירו בבית אחד. מצאתי כתוב שרב אחד הקשה על זה, דהא דרשינן בתורת כהנים והסגיר הכהן אשר בו הנגע, יכול כל הבגד כולו טעון הסגר, ת"ל את הנגע, יכול הנגע לבד טעון הסגר, ת"ל אשר בו הא כיצד יקציע מקצת בגד עם הנגע, יכול הנגע לבד טעון הסגר, ת"ל אשר סביב, אלמא אי לא כתיב אשר בו ה"א דווקא טעון הסגר, וכן יש בתוספתא דנגעים כיצד מסגירו בדיו ובסיקרא, אלמא אינו מסגירו אלא את הנגע ולא את האדם, ועוד אמרינן בתוספתא נתק בתוך נתק מסגיר את הפנימי ופוטר את החיצון, נתק בראשו וזקנו מסגיר ראשו וזקנו.​

לחץ כדי לכווץ...

יישר כח עצום!!!

 

[געגועים]

ועי' בעלים לתרופה מה שהובא מהאברבנאל.

לחץ כדי לכווץ...

כוונתך לזה?

השאלה הח'. בענין ההסגר שצותה שיסגיר הכהן את החולה, כי מה היה ענין ההסגר ותועלתו בזה, האם כדי שלא ידבק חליו לבני אדם, הנה עדיין לא נתפרשה טומאתו, והתורה לא חייבתו בדד ישב אלא אחר פרסום הטומאה. הנה הכהן לא יטמאהו בהחלט, אבל יעשה בחינה לדעת אמיתתו, והוא שיסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים, וטעם ההסגרה הזאת ז' ימים, לפי שהטבע יפעל מעצמו ברוב התחלואים וישנם לטוב או לרע בשבעת ימים, כי לרוב יעשה החולי גבול לחולה בשביעי או בי"ד בחלאים החדי', לפי שבזה הזמן תשוב הלבנה במבט מרובע ממה שהיתה בו תחלה, ומפני זה יסודר ממנה פעל מקביל באופן מה ממה שהיה מסודר מתחלה, והיתה ההסגרה כדי שיפעל הטבע והדמיון בו כרצונו, ולא ילך פעם בחוץ פעם ברחובות להשתעשע עם בני אדם, כי יהיה טרוד הטבע בזה ולא יפעל בגוף ההוא כפי טבעו. גם שהיתה ההסגרה לפי שהיתה מסופק אם הוא מצורע אם לא, ואם היה מצורע מדבר עם בני אדם ומטמא אותם, הנה מפני זה יצוה להסגירו. וראיתי מי שפירש בזה שהיה נסגר שבעת ימים בבית כלא כדי שלא יתנו לו קרוביו או אוהביו משקה או רפואה להסיר הסימנים ההם, כי היתה הכוונה שהטבע יפעל מעצמו, ולזה אמר והסגיר הכהן את הנגע, שמלת הסגיר הוא פועל יוצא, שיצוה ה' למי שיסגירנו. ואינו נכון בעיני, כי למה יבצר הכהן ממנו הרפואה, והתורה אמרה ורפא ירפא.​

 

[געגועים]

ועי' רש"י י"ג ד' וברא"ם [מובא בשפתי חכמים, ועי' הלשון בקצר].

לחץ כדי לכווץ...

ובדברי דוד להט"ז:

והסגיר, יסגירנו בבית אחד. הרא"ם פירש דתיקן בזה של"ת דהסגר קאי אנגע אלא על האדם קאי, ואין פירוש זה נכון דודאי אין סגירה לנגע בלא האדם, ותו מה זה שמאריך לומר בבית אחד ולא יראה כו', אלא נראה דהלשון והסגיר אותו שבעת ימים משמע דמשך ההסגר יהיה שבעה ימים, וא"כ צ"ל דבכל הז' ימים יסגירנו פעם במקום זה ופעם בבית אחר באופן שבכל יום תהיה סגירה אחת, ע"כ פירש שהסגירה תהיה פעם אחת בבית אחד, אלא שלא יראה אותו שבעת ימים ואז יוכיחו הסימנים, לאפוקי אם יראה אותו תוך שבעה אפי' אם פשה אין טמא, דאפשר שישתנה בסוף.

ובמשכיל לדוד:

והסגיר, יסגירנו בבית אחד וכו'. כוונת הרב בזה לאפוקי שלא יסגירנו מחוץ למחנה, אלא לעולם תוך המחנה, אלא שמסגירו בבית אחד שלא יראה החוצה, וכן פירש הוא ז"ל עצמו בפ"ק דמו"ק דף ז', אבל התו' כתבו שם שהרב עצמו חזר מפי' זה מכח מאי דאמרי' במגילה דלענין שלוח זה וזה שוין, וא"כ ההסגר היינו שיוציאנו בדד מחוץ למחנה.​