מטות כמה אנשים הלכו להילחם במדין (1 צופה)

[אחד יחיד]

אלף למטה, אלף למטה, לכל מטות ישראל תשלחו לצבא (לא, ד)

בני ישראל מצטווים לשלוח אלף איש מכל מטה (כלומר, אלף מכל שבט) להילחם נגד מדיין. ומוסיף רש"י, "לרבות שבט לוי", דהיינו, גם משבט לוי (שבדרך כלל אינם נלחמים) נשלחו אלף איש, ולכן מדגיש הכתוב "לכל מטות ישראל".

והנה, לפי זה יוצא, שלמלחמה הלכו שלושה עשר אלף איש [כי נשלחו אלף מכל שבט, ובסך הכול יש בעם ישראל שלושה עשר שבטים (בהתחשב בכך ששבט יוסף מתפצל לשבט מנשה ושבט אפרים)].

וקשה על כך, הרי לכאורה מפורש בפסוק הבא, פסוק ה', שיצאו שנים עשר אלף איש: "ויִמִָסְרו מאלפי ישראל אלף למטה, שנים עשר אלף חלוצי צבא".

הרא"ם מיישב (מובא בשפתי חכמים), שאפרים ומנשה נחשבו כאן לשבט אחד, ומתוך שניהם שלחו רק אלף (כי רק לעניין חלוקת הארץ הם נמנים כשני שבטים נפרדים). לכן יוצא, שמספר השבטים (ששלחו אלף איש להילחם במדין) אכן היה רק שנים עשר.

ואילו רבי עובדיה ברטנורא בפירושו לתורה, מבאר באופן אחר:

כידוע, על לשון זו של פסוק ה' ("ויִמִָסְרו מאלפי ישראל אלף למטה"), מסביר רש"י שהמילה "ויִמִָסְרו" מלמדת שבני ישראל יצאו למלחמה זו בחוסר רצון (וכפי שכותב רש"י, שבני ישראל "נמסרו בעל כרחן" למלחמה). והטעם לחוסר רצון זה הוא, שידעו שמשה עתיד למות אחרי מלחמה זו ולכן לא רצו לצאת אליה.

והנה, דברים אלה נכונים רק ביחס לשאר השבטים, אך לא ביחס לשבט לוי; כי על שבט לוי העידה התורה, שייחודו הוא בכך שאינו שוקל שיקולים מלבד ציווי ה' לבדו: "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע" (דברים לג, ט); ואף כאן, ברגע שהצטוו שבט לוי לצאת למלחמה במדין, עשו זאת ברצון בלי שיקולים צדדיים. לכן, שבט לוי אינו בכלל התיאור "וימסרו" (המלמד על חוסר רצון, כאמור ברש"י). ולפי זה מוסבר היטב מדוע לאחר התיאור "וימסרו", מונה התורה "שנים עשר אלף" ולא "שלושה עשר אלף", כי אמנם בני לוי יצאו למלחמה, אך כאמור הם אינם בכלל התיאור של "וימסרו", ולכן בכתוב מנויים שנים עשר אלף איש. (לימוד יומי)

לפי תירוץ זה יוצא שבאמת היו י"ג שבטים ששלחו אלף איש, ולכן היו בפועל שלושה עשר אלף לוחמים, אלא שהפסוק לא החשיב את שבט לוי במניין, מהסיבה הנ"ל.

אך מקשה על כך המשחת שמן, שמפשט לשון רש"י עולה לא כך, כי בפסוק ח' כותב רש"י, שבלעם אמר לבני ישראל "ועכשיו בי"ב אלף אתם באים להילחם", משמע שבלעם ראה לפניו בפועל י"ב אלפים, וצ"ע (ואולי נקט כאן רש"י כפשוטו של מקרא).