שיר כמה מחיצות יקיפוני

[בן פטורא]

כמה מחיצות יקיפוני
כמה שערים ומלאכים אין מספר
כולם הקיפוני הקדימוני
ובלבי בור נפער
עד אימתי אהלך בחושך
וביתי על גבי נצרר
ממתין בין שמים לארץ
מתי שמי יוזכר


נותרתי האחרון שעוד לא נשבר
לידי כזבובים נפלו רבבות רבבות
ידידים במעלה נפלו ונדחו
אך אני עליתי בהר
אולם עיני ולבי עוד שם
ושארית הכוחות
ונפשי באחו
נתונה לחסדי המטר


לו הייתי בן כפר
בא אל המלך בלבוש שק
וידים מעופרות
עתה באתי אל העיר וצו הוחק
טהר עצמך בשבעה נהרות

שדה קוצים
אור מלאכותי
ורוח פרצים
ונוף ילדותי

ושמש כבויה
מהלכת בחשש
פורסת שלומות אחרונים
ותמונות אחרונות
יגוועו גם הם
סר מארץ החיים