כשרון מהו? והאם באמת היו גדולי ישראל לא כשרוניים??? (5 צופים)

[נראה לפשוט]

תמיד מדברים על כך ש"כשרון" זה כלום, ויש מספיק גדולים שהיו לא מוכשרים וגדלו בזכות העמל וכו'.
חשבתי, ולכאורה רוב מרביצי התורה שמפיהם אנו חיים היו כשרוניים מאוד מאוד.
הגר"ח, הגרש"ש הגרנ"ט, הגרב"ד,
אולי יוכלו כת"ר שליט"א ליישב זאת, או להביא שמות אחרים שלא היו כשרוניים נשמח מאוד.
ועיקר מעלת הכשרוניים מהי לפי"ז? ומדוע ניתן עניין זה מהקב"ה?

 

[עמוסיך]

תמיד מדברים על כך ש"כשרון" זה כלום, ויש מספיק גדולים שהיו לא מוכשרים וגדלו בזכות העמל וכו'.
חשבתי, ולכאורה רוב מרביצי התורה שמפיהם אנו חיים היו כשרוניים מאוד מאוד.
הגר"ח, הגרש"ש הגרנ"ט, הגרב"ד,
אולי יוכלו כת"ר שליט"א ליישב זאת, או להביא שמות אחרים שלא היו כשרוניים נשמח מאוד.
ועיקר מעלת הכשרוניים מהי לפי"ז? ומדוע ניתן עניין זה מהקב"ה?

לחץ כדי לכווץ...

כישרון זו יד, א"א לדון את היד ככלי חיובי או שלילי, אלא ככלי.
אם האדם ניצל את כוחותיו לעבודתו ית' הרי שהוא עובד השם וכמובן שהוא עמל על כך, לעומתו הרשע - או העצל, ישתמש בחכמתו לדברי הבל ורעות רוח, או סתם חיי שעה...
גדולי הדורות היו כמובן משתי צידי המתרס, היו כשרונות יוצאי דופן, שיכלו להיות - בהתאם לתקופה - אנשים רדודים או משכילים - עיין ערך המלבי"ם שעשה עבודת לשון עצומה על כל התורה ספרא וספרי [ואף נידון למוות בשל כך] וכן אודות ר' יוסף ראזין - הרוגוצ'ובער שהיה עילוי וגאון בקנה מידה לא הגיוני כמעט, כמו"כ מסופר על האוסטרובצער [ר' יחיאל מאיר הלוי הולשטוק] שהיה חריף ובקי, וראה בספריו המחכימים - מאיר עיני חכמים, ותתפעל מחידושיו המפעימים בחשבון עמוק ומדוייק.
אם נלך לדורות אחורה נראה את הרמ"א מתקופת האחרונים שהיה בעל כישרון עצום, ור' אברהם זכות בעל היוחסין וכו' [שע"י מפותיו גילו את יבשת אמריקה החוקרים קולומבוס ושותפו]. ואם נקצר נגיע עד לראב"ע שהיה בקי בחכמה ובתכונה וכל רז לא אניס ליה, מדקדוק עד שירה וכו'.
ראה בחובות הלבבות (סוף שער עבודת האלוקים פ"י) איך מתאר הוא שם מהי עבודת השם והקש לכאן.

האם היו גדולים שלא בורכו בלידתם במוח חריף? מה השאלה פשוט שהיו, ואי"צ לתור ולחפש בשביל לדעת שזו האמת, הלא כל צמא לכו למים, ורק הצמאים ביותר שותים את דבר השם.
על הרמב"ם ידוע שלא היה בעל כישרון, (מדרש תלפיות אות ה ענף הרמב"ם והרמב"ן).
על מוהרח"ו ז"ל מסופר כי שתה מבארה של מרים הנביאה בכדי לזכות לתפוש את חכמת רבו [אף די"ל שזה שונה...] על החיד"א ידוע ששתה בטעות בלדור בבית אמו של מהרי"ט אלגזי וכו'.
הכלל הפשוט הוא, [כמו שכבר כתב הגר"י הוטנר באיגרתו הידועה (פחד יצחק אגרות וכתבים אגרת קכח)] שסיפורי הצדיקים עליהם אנו גדלים, אפופים בהוד ומצופים בהערצה מובנת של המספר, לעומת זאת הדברים הנשכחים, כמו איך היה לו קשה לשבת על המקום, או איך היה מתמודד עם חוסר הבנת הנקרא, אילו הדברים הנשכחים, ומטעם מובן גם לא מסופרים. ואכן אם היו משכילים המשכילים, היו חוזרים חזור ושוב באזני בניהם על המאמץ שהתאמצו הגדולים להגיע להיכן שהגיעו!!!, ולא על הכשרון ששאב אותם כאבן השואבת לתוך ים התלמוד -
[מה שגם כן שקר מודרני, הרי אין ספק שאדם שלא בנוי רוחנית, יותר יימשך לספרות העמים - מכל התחומים - פילוסופיה שירה מוזיקה ופיזיקה ועוד, מכיוון ששם התוצאות הם יותר מידייות ויותר מתוקות - שוב, לאדם שלא זכה לחזות בנועם השם, כמו שקרא עם המוני המשכילים הגאונים, אשר מיותר לספר כאן על כמויות פרסי הנובל ושאר הבלים שזכו גאונים אלו. אלא מה? הם בחרו מקטנותם לדבוק באמת ולבקר בהיכלו של מלך, והיו אף שנאלצו לחוות רדיפות בשל כך, אז כשרונות הם היו, אבל שאר צרות חוו גם חוו]
סוף דבר, הגדולים הגיעו משתי הצדדים, ושתיהם ראויים להערצה אינסופית על כך שעמדו מנגד כל נסיונותיהם בשביל להצמיח לנו אותם!!!
צעיר אנוכי לימים להרצות בחינוך, אך פשוט הוא שילדינו חייבים לגדול על כך שמטרת החיים היא המאמץ ולא התוצאה המיידית והמהירה של הכשרון - מה שלעיתים ניבט - אולי בטעות - מסיפורי הצדיקים המודרניים.

 

[עוזי ומגני]

תמיד מדברים על כך ש"כשרון" זה כלום, ויש מספיק גדולים שהיו לא מוכשרים וגדלו בזכות העמל וכו'.
חשבתי, ולכאורה רוב מרביצי התורה שמפיהם אנו חיים היו כשרוניים מאוד מאוד.
הגר"ח, הגרש"ש הגרנ"ט, הגרב"ד,
אולי יוכלו כת"ר שליט"א ליישב זאת, או להביא שמות אחרים שלא היו כשרוניים נשמח מאוד.
ועיקר מעלת הכשרוניים מהי לפי"ז? ומדוע ניתן עניין זה מהקב"ה?

לחץ כדי לכווץ...

פעמים רבות אין ראיה ממה שהם כשרונים
משום שנפש עמל עמלה לו
כיון שיתיגעו ומסרו נפשם לתורה
היא עמלה להם ופותחת בפניהם כל גנוזותיה
ויתכן שבלא זה היו יושבים בבתי הזקנים ככל זקן מצוי ולא היית אומר שיש כאן איזה כשרון מיוחד

 

[יואל שילה]

ראו בהקדמה של 'אז נדברו' לספרו 'אהבתי' כמה היה דל כשרונות, וסיפר לי שאיש לא רצה ללמוד עמו בחברותא, וגם לא התקבל לישיבה בינונית ביותר, אבל המשיך לזעוק מקירות לבו לאלקים עד שזכה שמוחו יפתח.

 

[עובדיה יאיר]

גם מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, העיד על עצמו שלא היה כשרוני, ובזכות עמל התורה הגיע לאן שהגיע.