לברור דרכו של ת''ח עובד ה' בדורנו

[חכימא דיהודאי]

כפי שבארתי למעלה לדעתי אף לדעת הראשונים בכונת הגמ'

לחץ כדי לכווץ...

אבל שם עם עוד יותר זהירות, כי ברור שמגיעים הרבה פעמים לשלות או תשובות הראשונים בסוגיא לבד, אבל בזה צריך זהירות פי כמה מלהגיע ליוהרא

 

[ישעיהו מנחלת דן]

@אברך מעמיק
לגבי הרא''ש והראב''ד עינתי במקורותיהם באופן מלא ויוצא ברור שלהרא''ש הטועה בפ' התלמוד אינו טועה בדבר משנה אלא בשיקול הדעת ולא כדבריך.

לגבי סיכום עיקרי דבריך אעתיק אף אני סיכום משלי:

א. אין חולק שענין ההוראה דבר חמור הוא עד מאוד, וכמו שהפליגו בו חז''ל רבים חללים הפילה זה שלא הגיע להוראה ומורה, והמורה הלכה מתוך משנתו חיב מיתה, והגס לבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח, והוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון.
ב. אעפ''כ למדונו חז''ל שאין לדין אלא מה שעיניו רואות, ואם רואה פסק קדמון שלא נראה לו ואין לו דרך לברר השמועה עם בעל הפסק, לא יפסוק כן.
ג. לענ''ד המעיין כראוי ביושר ובכנות, בהשתלשלות מסורת התורה בע''פ מרבותינו התנאים והאמוראים עד רבותינו הראשונים והאחרונים, לא ימלט מעיניו שהחכמה ירדה מאוד במשך הדורות וכידוע, וכהיום מצד אחד לגריעותא אין לנו כ''כ חידו''ת שלנו מכוחנו ותורה דיליה, ומאידך למעליותא כולנו סמוכים על שולחן התלמודים ומפרשיהם, ולכן כבר כתבו הפוסקים לפקפק אם יש לנו דין ת''ח בזמננו, כי הרגישו שכולנו תלמידי הת''ח ולא ת''ח עצמם.
ד. אעפ''כ אין ספק שתועלת גדולה ומוכרחת יש למתחיל בדרך התלמודים, לשתות בצמא תורת רבותינו מפרשי התלמודים, ובלי זה לא ירים את ידו ואת רגלו.
ה. מ''מ נראה שאחר שמלא כרסו זה כמה שנים בפרושיהם, יש לו ללמוד בעצמו את התלמודים ולהתייגע בפרושם כראוי לאחר שראה שהוא הולך בדרך הקדמונים, ולא להיות סמוך על פרושי המפרשים, כדי לזכות לקנינו בתורה שזה מחובת כל ת''ח למצות כוחותיו והבנותיו בתורת ה' על מנת לעשות.
ו. דבר ברור הוא ביותר לענ''ד, שכל ריבוי חומר האזהרות על הוראה, היה לבעלי ההוראה עצמם שהיו ממציאים בכוח חידוש שכלם, ענין ההוראה המתוקנת, ואף מצוי כן בזמננו הרבה, בסוגיות המתחדשות שלא שערום אבותינו, שצריך לצלול במים אדירים כדי להעלות פנינים יקרים מן המקראות והתלמודים, אבל בסוגיות שכבר הוכרעו בתלמודים ע''כ היגיעה פחותה ביותר, אא''כ הלומד זוכה להתייגע במקרא ובמשנה ולהגיע בכוחות עצמו למסקנות התלמודים.
ז. כל ריבוי העיון הנפוץ בדורות אחרונים, לרגיל ביושר האמת הוא פטומי מילי ופלפולי הבל, ואותו הרחיקו הגר''א ותלמידיו מאוד מאוד, ולדאבוננו חזר חזרה.

כבר אמרו רבותינו בכרם שביבנה שעתידה תורה שתשתכח מישראל שלא ידעו אלא מקרא ומשנה שמונחים בקרן זוית ופרושיהם מעורפלים ומבולבלים, ואשרי מי שיזכה להעמיד דברי רשב''י להעמיד תורה שלא תשתכח מישראל, ואעפ''כ כל זמן שלא זכינו לאורו של תורת מלך המשיח לא ימצאו משנה ברורה והלכה ברורה במקום אחד.