- הודעות
- 2,274
- תודות
- 6,722
- נקודות
- 377
זה עיקר הסברא של ההבדל בין לפני סוף הוראה לאחרי ופשוט למתבונן
-
אנא הקדישו כמה רגעים לתפילה ולאמירת תהילים לרפואת אחד מחו"ר הפורום, הרב שלמה ברוך בן רבקה, לרפואה שלמה בתוך שאר חולי ישראל.
קריאת תהילים | כל פרק תהילים, כל תפילה וכל חיזוק - לזכותו ולרפואתו
- מתחיל חוט ישעיהו מנחלת דן
- תאריך התחלה
- הודעות
- 744
- תודות
- 3,657
- נקודות
- 317
שומע, אבל ברגע שמפרידים בין איסור המיתה שתלוי במקום, לבין חיוב השמיעה שאינו תלוי בדיני מקום, ממילא פשט הכתוב מוכיח ש'השופט אשר יהיה בימים ההם היינו כל סמכות תורנית שבכל דור ודור. (לשיטתי, לישעיהו זה משום מה תלוי במה שהוגדר בחז"ל סוף הוראה דווקא, ולא בכל דור, אבל גם הוא מסכים כי זה שייך אחרי הבי"ד של יבנה, עד חתימת הש"ס).
- הודעות
- 2,274
- תודות
- 6,722
- נקודות
- 377
לא
רוב ההוראות שמבוססות על התלמוד זה שייך רק עד סוף הוראה ורק למי שיודע להוציא ההלכה מן התלמוד
הוראות מתחדשות או מה שלא ברור מהתלמוד ברור ששייך לכל דור ודור אבל רק למי שמוציא הלכה מהתלמוד
אין קשר
- הודעות
- 744
- תודות
- 3,657
- נקודות
- 317
זה כבר טענה חדשה ומענינת, אבל האמת אודה כי איני רואה טעם אפילו להתווכח איתה, כי זו כמובן השערה בלבד, ופרשנות שלך והיא מליאת חידושים מופלאים, אם תביא לה בדל של ראי' יש לי בכלל טעם לדון עליה.
נכון, ובדיוק ביחס לזה נאמר סוף הוראה, כי אין לנו כח לחדש הלכות (בתקווה שאתה מסכים לזה...), אבל בהחלט יש משמעות להוראה על פי פירוש התלמוד, כי אם לא כן בטלו כל הלכות 'מורה הלכה בפני רבו' 'חכם שהורה' 'שיקול הדעת וטועה בדבר משנה' ענין 'תלמיד שהגיע להוראה' ועוד המוני הלכות כאלו בש"ס, ומדוע הם נכתבו בכלל אם כאשר סידרו רבינא ורב אשי את הש"ס הם נהפכו ללא רלוונטיות, ומדוע כל הפוסקים דנו בהלכות אלו, זה הלכתא למשיחא?
ובהכרח כי יש משמעות להוראה גם אחר חתימת הש"ס, ורק צריך לברר ביחס למה נאמר בחז"ל כי רבינא ורב אשי סוך הוראה.
ולדעתי הכוונה, סוף הוראה להורות מעצמם, אבל ודאי שבכל הדורות יש הוראה לפרש התלמוד, וישנם עוד כמה דרכים ואכמ"ל.
מצוין, זה ערוך אצלי במחשב, ואני צריך להעביר את זה לכאן ולערוך את זה, בעז"ה בהמשך היום.
- הודעות
- 744
- תודות
- 3,657
- נקודות
- 317
אשמח לדעת על פי מה אתה מבסס את דבריך.
ולגופם של דברים לא הבנתי את המשפט הזה:
כלומר למעשה זה לא שייך בזמנינו כלל? כי אנחנו אחרי סוף הוראה? אז מה נפק"מ כיום במי שיודע להוציא הלכה מן התלמוד? אגב, איך אתה מורה הלכה לעצמך, הרי אנחנו אחרי סוף הוראה, וממילא אין יכולת להורות בזמנינו כלל. אשמח לביאור.
- הודעות
- 2,274
- תודות
- 6,722
- נקודות
- 377
למי שלא מתבונן
- הודעות
- 2,274
- תודות
- 6,722
- נקודות
- 377
הפוסקים כתבו שזה לא כ''כ שייך בזמנינו
- הודעות
- 2,274
- תודות
- 6,722
- נקודות
- 377
על פי הבנתי בתלמוד ומפרשיו
ההוראה היא ע''פ הבנת התלמוד כמובן והשלכה ממנו ומיסודותיו לסוגיות המתחדשות
- הודעות
- 744
- תודות
- 3,657
- נקודות
- 317
כל דבריך חידה בעיניי, וכמובן לא ענו לי מאומה. (וכל עוד לא תבסס את החידושים המרעישים שלך מדברי חז"ל בראיות, אין לי טעם לדון בהם, ובהמשך אשיב על הודעתך מהויכוח שלנו בעבר).
- הודעות
- 2,274
- תודות
- 6,722
- נקודות
- 377
מה יש לבסס ואיזה חידושים
תסביר לי מה מפריע לך
אין טעם בנתיים
לא הפסקנו סתם...
- הודעות
- 744
- תודות
- 3,657
- נקודות
- 317
כוונתי בעיקר לדברים האלו:
ולזה:
ומש"כ:
תמוה, לפני זה על מה שכתבתי:
כתבת כך:
בכל מקרה, הסיבה שהפסקנו הייתה תלויה בי, ונבעה מסיבה מאוד פשוטה, הבאת שם חזו"א שלקח לי זמן למצוא אותו, ולכן דחיתי ונמנעתי מלהגיב עד שזה יהיה לי ברור, לאחר זמן מצאתי ועיינתי בו, וגם יצאו לי בו דברים ברורים, אלא שכבר יצא לי מהראש להמשיך, עכשיו מישהו העלה את הנידון שוב ונזכרתי, אני מאוד בענין להמשיך, כי זה מברר לי הרבה דברים בזכותך (ואני מקווה שגם לך), ביחוד שאלו דברים יסודיים העומדים בשורשי התפיסות שלי לעומת שלך.
בכל אופן הצעתי עדיין על תילה עומדת, להעביר את ההתכתבות לפרטי. [אתה כמובן גם יכול לסרב מכל סיבה שתרצה].
- הודעות
- 2,274
- תודות
- 6,722
- נקודות
- 377
טעיתי והחלפתי עם אשכול אחר שסכמנו על הפסקת נשק מחוסר הבנה הדדית ואולי אפי' זה היה עם ניק אחר...
מתנצל
אבל עוד לא הסברת מה אתה לא מבין בדברי ולמה הם חידה בעיניך בעוד בעיני הם דברים ברורים ופשוטים ל @אברך מעמיק
- הודעות
- 2,274
- תודות
- 6,722
- נקודות
- 377
סוף הוראה איננו הלכתא בלא טעמא
אלא שזימן הקב''ה בימי רב אשי שנתקבצו כל האמוראים ונשאו ונתנו במסורות שבידם וקבעו הלכות במחלוקות קודמיהם ע''פ עיון עמוק ונרחב בבית דינו של רב אשי במשך שישים שנה בשתי מהדורות כמבואר בסוף ב''ב וברשב''ם שם ומאז ואילך לא זכינו לבי''ד כזה עד היום
וזה ממש מה שאמרת
- הודעות
- 744
- תודות
- 3,657
- נקודות
- 317
אנסה להסביר:
הוראה אינה קשורה רק למסירת התורה, הוראה זה הסמכות של חכמי התורה להכריע בן הדעות, גם שלא מכח קבלה, אלא רק מרוח החכמה ששורה בהם, ומכח הסמכות שניתנה להם בזה ש'הגיעו להוראה'.
כי תמיד בדברים שנמסרים, או שכתובים ישנה אפשרות לפרש כל מיני פרשנויות (כמו שמוכיחה המציאות ביחס אל התלמוד), ולזה צריך את ה'אחד יוצא להוראה' שיוכל להכריע.
וממילא ברור כי גם קודם חתימת התלמוד היה כח רב לשופט לא רק בגלל מסירת הדברים וההלכות, אלא גם בגלל כח ההכרעה לפרש את המקרא, ולפרש את המשנה, וזו הייתה הסמכות המיוחדת של בי"ד הגדול, ודרשוה חז"ל לענין איסור גם על דורות שאחרי בי"ד הגדול.
ממילא, העובדה שכתבו את התלמוד, לא מהווה ביטול לכח השופט להכריע במקום שמתעורר ספק בפרשנות התלמוד (כי זה בעצם אינו יכול להתקיים בחומר כתוב בלבד שמטבע הדברים יש בו מחלוקות, וזה היפך כוונת התורה שיהיה כל אחד הולך ומורה לעצמו), ועיקר כוונת חז"ל כי ביום שנחתם התלמוד איננו יכולים לבאר משניות ומקראות בדרכים אחרות, ויש לנו בסיס אחד שהוא נקודת המוצא ממנה מתחילים, וזה קרה כמו שכתבת:
כי תמיד בדברים שנמסרים, או שכתובים ישנה אפשרות לפרש כל מיני פרשנויות (כמו שמוכיחה המציאות ביחס אל התלמוד), ולזה צריך את ה'אחד יוצא להוראה' שיוכל להכריע.
וממילא ברור כי גם קודם חתימת התלמוד היה כח רב לשופט לא רק בגלל מסירת הדברים וההלכות, אלא גם בגלל כח ההכרעה לפרש את המקרא, ולפרש את המשנה, וזו הייתה הסמכות המיוחדת של בי"ד הגדול, ודרשוה חז"ל לענין איסור גם על דורות שאחרי בי"ד הגדול.
ממילא, העובדה שכתבו את התלמוד, לא מהווה ביטול לכח השופט להכריע במקום שמתעורר ספק בפרשנות התלמוד (כי זה בעצם אינו יכול להתקיים בחומר כתוב בלבד שמטבע הדברים יש בו מחלוקות, וזה היפך כוונת התורה שיהיה כל אחד הולך ומורה לעצמו), ועיקר כוונת חז"ל כי ביום שנחתם התלמוד איננו יכולים לבאר משניות ומקראות בדרכים אחרות, ויש לנו בסיס אחד שהוא נקודת המוצא ממנה מתחילים, וזה קרה כמו שכתבת:
אבל ברור שכח השופט להכריע בין סברות התלמוד, לפרש את התלמוד, וברור שגם קודם לכן הייתה משמעות להוראה, ועד היום היא קיימת וחייבת להתקיים בכל הדורות, וגם אם אין בזה מיתה, ודאי כך צריך להיות דאל"כ נעקרת כוונת התורה לדעתי.
טכנית, לא הבנתי את פשט דבריך.
בכל אופן לא קיבלתי תשובה האם אתה מעוניין להמשיך.
- הודעות
- 2,274
- תודות
- 6,722
- נקודות
- 377
כל זה מאוד נכון שכך אמור היה להיות
אבל מאחר וזה לא קרה עדיין ואין הרבנים מתאספים לדון במושב בי''ד ולהכריע כראוי במו''מ של הלכה ממקורותיה
אלא כל' היש''ש סבורים התורה נתונה למשפחות זה בורר לו אשכנזי וזה ספרדי וכו'
אז כרגע בלאה''כ בטלה כונת התורה בעווה''ר ואין סיבה לנהוג כצד מסוים דוקא
הסוגיות שנדונו בתלמוד והוכרעו ההכרעה צריכה להיות ע''פ פרשנות נכונה שלהם ולא ע''פ מנהגים וכללי פסיקה מאוחרים וכדומה
סוגיות חדשות שלא נדונו בתלמוד צריכות להיות מוכרעות ע''פ ברור יסודות התלמוד והוצאת הדינים מכוח היסודות הללו
בודאי שכן.
- הודעות
- 744
- תודות
- 3,657
- נקודות
- 317
מה שאתה טוען זה כבר ענין אחר, ליצור גמרא מחודשת וכעין חתימת התלמוד, כמו כן לערוך פסקי הלכות ברורים לכל מה שדנו אחר חתימת התלמוד, ולכל הפירושים, ואז זה יהיה מחייב לדורות ברמה של גמרא. זה ענין אחד וזה נידון בפני עצמו למה לא עושים כך, ואין לי כוונה להיכנס לזה.
אבל עיקר טענתי פשוטה, כי יש מושג של הוראה גם לפני שעושים את זה, וגם אם ההכרעה אינה מוחלטת בשביל גדולי הדור הבא, וליחידים שבדור (כמו שאכן המציאות הוכיחה) ואין זה כמו התלמוד שאחריו אין לחלוק עליו גם לגדולים שבגדולים, אבל מכל מקום ברור שיש לתת משקל רב להוראות קודמות (ורוב ככל דרך סידור התלמוד נעשתה בצורה זו שרק גדולי הדור המובהקים הם שחלקו על הדורות הקודמים (ולא כל תלמיד, אפי' לא כל תלמיד ותיק), גם קודם שנסדר הש"ס על ידי רבינא ורב אשי, כי זה היה הגיון פשוט שכמעט ואין איך לחלוק עליו לדעתי, ביחוד אחר שהתקבלה הכלה ופשטה בישראל).
וזו כוונת התורה, כי אם לא כן אז אפשר למחוק את הלכות מורה הוראה מן השו"ע. אלא ברור שאפשר להורות, וברור שזה מחייב (כי אם לא כן אז מה המשמעות של זה...), רק שאין לנו כח להכריע במה שכבר הוכרע מן התלמוד, וכל דברינו הם רק פירוש, אבל למורה ההוראה ניתנה האפשרות להכריע במחלוקות בין בני דורו, וישנם צדדים עיקריים בהוראת ההלכה, ועכ"פ ברור כי יש משמעות רבה לצדדים שהועלו על ידי הראשונים וגדולי האחרונים, כי הוראתם הוראה גמורה, ואינה 'אמירה סתמית' כמו שנשמע מהצורה בה אתה מציג את דעתך.
וממילא סברא פשוטה כי כדי להכריע בדבר, צריך שיהיה יחס מכבד מאוד לדעות הקודמות, וביחוד לרוב בני האדם שבכלל לא הגיעו להוראה, וגם מי שהגיע להוראה, מוכח מן הש"ס שרובם לא היו רגילים לחלוק על דברי הקדמונים להם, גם קודם הסידור, מלבד גדולי הדור המובהקים, שמידת היושר מקנה להם דרגה אחת עם בעלי פלוגתתם.
זה כמובן קשור לויכוח הכללי שלנו, האם יש משמעות להסכמה כללית של החכמים על סברא מסוימת, והאם ישנו מסגרת מסוימת שיש כח לכלל ישראל, לפחות באופן כללי, לתחום ולהגדיר, וכמובן קשור לדברי החזו"א [ואגב, רק אדגיש, שהרי ברור שהיו יחידים בדור שאחר חתימת התלמוד לא הסכימו להנחה של החזו"א, ופוק חזי, רק לשם הדוגמא, כמה קראים היו באותם הדורות, ובודאי היו דעות אמצעיות, ומ"מ את הקביעה בעניני הפסק בכך שהדור הקודם בעל סמכות גבוהה יותר ולא נחלוק עליו, זה קביעה שמחייבת את כולם, כי זה לא ענין ליחידים, כי יש דברים שהם שייכים ל'כלל ישראל' ובעיניי ברור כי גם ההגדרות של ההוראה היום, וההגדרה כי בעיקר גדולי הדורות הם היכולים לחלוק או להכריע מחדש (וסימן לגדולי הדורות, הם אלו שיחלקו לעיתים רחוקות, בראיות גדולות ולא יהיו איפכא מסתברא...), כי אכן לסמכות ציבורית על עקרונות כלליים, יש לזה תוקף מחייב גם אם יש יחידים שמתעקשים לטעון שהם בדרגת הראשונים]...
אבל עיקר טענתי פשוטה, כי יש מושג של הוראה גם לפני שעושים את זה, וגם אם ההכרעה אינה מוחלטת בשביל גדולי הדור הבא, וליחידים שבדור (כמו שאכן המציאות הוכיחה) ואין זה כמו התלמוד שאחריו אין לחלוק עליו גם לגדולים שבגדולים, אבל מכל מקום ברור שיש לתת משקל רב להוראות קודמות (ורוב ככל דרך סידור התלמוד נעשתה בצורה זו שרק גדולי הדור המובהקים הם שחלקו על הדורות הקודמים (ולא כל תלמיד, אפי' לא כל תלמיד ותיק), גם קודם שנסדר הש"ס על ידי רבינא ורב אשי, כי זה היה הגיון פשוט שכמעט ואין איך לחלוק עליו לדעתי, ביחוד אחר שהתקבלה הכלה ופשטה בישראל).
וזו כוונת התורה, כי אם לא כן אז אפשר למחוק את הלכות מורה הוראה מן השו"ע. אלא ברור שאפשר להורות, וברור שזה מחייב (כי אם לא כן אז מה המשמעות של זה...), רק שאין לנו כח להכריע במה שכבר הוכרע מן התלמוד, וכל דברינו הם רק פירוש, אבל למורה ההוראה ניתנה האפשרות להכריע במחלוקות בין בני דורו, וישנם צדדים עיקריים בהוראת ההלכה, ועכ"פ ברור כי יש משמעות רבה לצדדים שהועלו על ידי הראשונים וגדולי האחרונים, כי הוראתם הוראה גמורה, ואינה 'אמירה סתמית' כמו שנשמע מהצורה בה אתה מציג את דעתך.
וממילא סברא פשוטה כי כדי להכריע בדבר, צריך שיהיה יחס מכבד מאוד לדעות הקודמות, וביחוד לרוב בני האדם שבכלל לא הגיעו להוראה, וגם מי שהגיע להוראה, מוכח מן הש"ס שרובם לא היו רגילים לחלוק על דברי הקדמונים להם, גם קודם הסידור, מלבד גדולי הדור המובהקים, שמידת היושר מקנה להם דרגה אחת עם בעלי פלוגתתם.
זה כמובן קשור לויכוח הכללי שלנו, האם יש משמעות להסכמה כללית של החכמים על סברא מסוימת, והאם ישנו מסגרת מסוימת שיש כח לכלל ישראל, לפחות באופן כללי, לתחום ולהגדיר, וכמובן קשור לדברי החזו"א [ואגב, רק אדגיש, שהרי ברור שהיו יחידים בדור שאחר חתימת התלמוד לא הסכימו להנחה של החזו"א, ופוק חזי, רק לשם הדוגמא, כמה קראים היו באותם הדורות, ובודאי היו דעות אמצעיות, ומ"מ את הקביעה בעניני הפסק בכך שהדור הקודם בעל סמכות גבוהה יותר ולא נחלוק עליו, זה קביעה שמחייבת את כולם, כי זה לא ענין ליחידים, כי יש דברים שהם שייכים ל'כלל ישראל' ובעיניי ברור כי גם ההגדרות של ההוראה היום, וההגדרה כי בעיקר גדולי הדורות הם היכולים לחלוק או להכריע מחדש (וסימן לגדולי הדורות, הם אלו שיחלקו לעיתים רחוקות, בראיות גדולות ולא יהיו איפכא מסתברא...), כי אכן לסמכות ציבורית על עקרונות כלליים, יש לזה תוקף מחייב גם אם יש יחידים שמתעקשים לטעון שהם בדרגת הראשונים]...
אין קשר לדבריו (שכמדומני קשורים לויכוח עם הרמ"א והב"י שכמובן בפועל דעתם היא זו שהתקבלה להלכה להמון העם, ואכמ"ל), לבין הנידון שלנו האם יש בכלל סמכות להוראות שנפסקו אחר התלמוד, וגם מהרש"ל אוחז שיש סמכות רק שההכרעה במחלוקות נעשית בצורה מסוימת ועל פי שיקול דעת בסוגיות למי שראוי לכך, שאכן גדולי דורות מסוימים נהגו בה יותר, וזה מנהג הגר"א האמיתי, ואין לו קשר לטענתך המרכזית שאין שום מושג 'הוראה' אחר התלמוד.
כוונת התורה שרירה וקיימת, גם אם ביחס לגדולי הדורות ההכרעה אינה מוחלטת (וזה ההגבלה של 'סוף הוראה' שנאמרה על הגמרא), ויכולים לחלוק בראיות גדולות, כל זה נכלל בכוחו ובסמכות הוראתו של 'השופט אשר יהיה בימים ההם' אבל לעקור את כל הכרעות הדורות מהשורש, ליתן לכל צורב צעיר להכריע מלימוד שטחי, ולא ליתן שום יחס רציני להכרעות החכמים שבכל הדורות, זו לא כוונת התורה, לא כוונת חז"ל ולא דעתם, ולא דעת חכמי הדורות בכל הדורות כולם.
לא הצלחתי להבין איך לפרש את שתיקתך, בענין לדון על הנושא הקודם, או לא.
- הודעות
- 2,274
- תודות
- 6,722
- נקודות
- 377
חבל מאוד
לא חולק על זה, ואמנם גם זה רק לאחר חתימת המשנה של רבי ור' נתן, וכן אינו רלוונטי לאחר חתימת התלמוד שירדה רמת החכמה פלאים, וכ''ש בדורנו.
חלילה 'אמירה סתמית' אבל מי שרגיל בלימוד התלמוד ומכוון פעמים רבות לדברי הראשונים וגדולי האחרונים, מאי אולמיה דדבריהם מדבריו?
זה ודאי נכון
הסברתי לעיל
לא מתעקשים, רק רואים במציאות שמבחינת הבנת הסוגיות יש חפיפה גדולה.
אני לא חולק שצריך מי שראוי לכך.
כמובן, הויכוח הוא מהו לימוד שטחי ומהו לימוד של @אברך מעמיק וכבר נתווכחנו בזה רבות
ערכתי מיד בפנים שבודאי שכן, רק שכחתי לענות בהתחלה.
חברים מקוונים לאחרונה
- David
- MMH
- א. ל
- א. ל.
- אבא ביתך
- אבוה דיוסף
- אבי כהנא
- אבן בוחן
- אבקש
- אברהם העברי
- אברך כמדרשו
- אברך צעיר
- אברך קלאסי
- אגור
- אגר
- אדם אחד
- אהבת הבריות
- אהבת ישראל
- אהרן הירש
- אונקלוס
- אוצר הדורות
- אור זרוע לצדיק
- אור יהל
- אורים גדולים
- אחד מארץ
- אחד מהפורום
- איישר חילי
- איש
- איש אחד היה
- איש אחד למטה אבותיו
- איש חסיד היה
- איש יהודי
- איתי13
- אל'יהו
- אלחנן וינברג
- אלחנן מ
- אליהו חיים
- אליהו חיים ג
- אליהו נחמן
- אם היו
- אמר ליה
- אמרי פי
- אמרי שפר
- אנשיל
- אסיא דמגן
- אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
- אפרים חסיד
- ארנפלד
- באר מיים חיים
- בודד על גג
- בולמאי בר אשגרי
- בור סוד
- בוריך
- בית לחם יהודה
- בית תפילה
- בליש
- במחשבה תחילה
- בן אליהו
- בן יוסף
- בן עזאי
- בן עלייה
- בן פטורא
- בן תורה
- בנג'י
- בניהו בן יהוידע
- בפקודיך אשיחה
- בצילו חימדתי
- בצלצלי שמע
- בר אביי
- ברזילאי
- גברא זוטרא
- גד כץ
- גלרשטיין
- גמח
- גן חיים
- דבקות
- דבר ה'
- דברי התלמיד
- דוד בן ישי
- דוד המלך
- דוד יואל לשס
- דוד מביתר
- דור דור
- דרוש וקבל שכר
- דרשני
- ה'מבקש'
- האיש השרוי בשמחה
- הבור רי"ק
- הבנש"ק
- הדסים
- הוגה דעות
- הושע
- החושב
- החפץ בחיים
- החפץ חיים
- היגיון התורה
- הכהן
- הלך אחר חכמים
- הלכה בפרשה
- המביט
- המחדש בטובו
- הנעלם שבמשה
- העמל
- הערשי
- הצעיר שבחבורה
- הרב
- הרב הירושלמי
- הרב יהודה טאוב
- הרב מרודוש
- השר מקוצי
- וא-לקי לצור מחסי
- והב בסופה
- וולפסונער
- וזכני לגדל
- ונחנו מה
- זאת קומתך
- זוזיא
- חבצלת
- חברונר
- חד צורבא
- חדוותא דליבא
- חויישב
- חוצניק
- חזקי
- חידודא
- חיים ארוכים
- חיים ואמת
- חיינו
- חישוב חדש
- חכימא דיהודאי
- חכם באשי
- חכם הרזים
- חם ליבי
- חנני
- חקירה ישיבתית
- חרש המדבר
- חשוב שנית
- טענו בחיטים והודה לו בחיטים
- י הירשזאהן
- יאיר החושב
- יאר
- ידיד אמת
- יהודי א.ו
- יהודי וזהו
- יהודי טים
- יהודי מא"י
- יהודי פנימי
- יהושע בביאן
- יהושע מרדכי
- יואל אלחנן
- יואל שילה
- יונתן קט
- יוסל שקדן
- יוסף אומץ
- יוסף בן יוסף
- יוסף ידידיה
- יושב אהל
- יושב ודורש
- יישר כח
- יענער
- יעקב 100
- יעקב 5
- יצחק מירושלים
- יצחקוב
- יצחקוש
- ירושלמי יונגרמאן
- יש לומר
- יש לחקור
- יש קונה עולמו
- ישי הכהן
- ישיבישער קלאס
- ישעיהו מנחלת דן
- ישראל אדלר
- ישראל מאיר מליק
- יתרון האור
- כורסייא יקירא
- כותב
- כיפי
- כלפי לייא
- כמעיין המתגבר
- כרי
- ל.מ.
- לבד ישכון
- להודות תמיד
- לוי מצפון
- לחושבי שמו
- לי נראה
- ליטאי כבד
- ליטאי פשוט
- למאן
- למדן משורר
- למה זה תשאל לשמי?
- למענינו
- לעיתים רחוקות
- מאגר התורני אוצ' התורה
- מאיר אורבך
- מאיר הלוי
- מביט ומשיב
- מבקש האמת
- מה ידידות
- מוישי שטיין
- מורה באצבע
- מחזה אברהם
- מטעים
- מי אני בכלל?
- מי להשם
- מילתא בטעמא
- מכל מלמדי השכלתי
- מכנדבי
- מלפני אוריאל
- ממגד שמים
- ממוני גבך
- ממוצע
- ממזרח שמש
- מנורה בדרום
- מנחם ציון
- מנחם1
- מרגיע
- מרדכי זנגר
- משה אליאך
- משה ד.
- משה הצעיר
- משה נ
- משה שושן
- משה שפירא
- משה6
- משורר
- משיבת נפש
- משתוקק לקרבתך
- מתעמק
- מתקרב
- נאמן
- נאמן האוצר
- נדיב לב
- נהנה מקושיא טובה
- נהר מעדן
- נודע ביהודה
- נוח לבריות
- נחמן זייתוני
- נחמן ל.
- נמקן
- נפשי חמדה
- נתאי הארבלי
- נתנאל לב
- סאדיגורא
- סנה בוער
- ספיר ויהלום
- סתם אברך
- עוז לו בך
- עוזי ומגני
- עולם התשובה
- עושה פלא
- עלינו לשבח לאדון הכל
- עמך
- ענף מעצי היער
- ערגה לאורך
- פ. מ. לב
- פותח שערים
- פנחס ע
- פרטי
- פרייליך
- פשוט כפשוטו
- פתיל תכלת
- צבי זאב
- צדק ומשפט
- צעיר התלמידים
- צריך ביאור
- קבסתן
- קהילת יעקב
- קהלת בניהו
- קוהלת
- קול יוסף
- קול שופר
- קוצר ברינה
- קטנטן
- קלונימוס הכהן
- ר פלוני
- ראם
- רב בת״ת
- רב פאל
- רימון
- רך בשנים ורך בחוכמה
- רפאל אליעזר
- רפי
- רצוני להבין
- רק רגע
- שאיפות
- שבחת
- שיא
- שיח 47
- שירת העשבים
- שלמה מיארה
- שמואל51
- שמעון ולוי
- שמש מרפא
- ת. ינוקא
- תודעה יהודית
- תוכן ענינים
- תורת הישיבה
- תורת חסד
- תורתו
- תיבת גמא
- תלמיד חכמי הדור
- תלמיד צורבא
- תמיד בשמחה
- תשב"ר
- תתאה גבר