צו לדעת התוספות דמחשבת קדשים היא דיבור, מה המקור בתורה? (1 צופה)

[אחיה אוחיון]

לדעת תוספות מחשבת קדשים היא רק בדיבור.
וקשה דהנה במקורי דין מחשבת קדשים לכאורה לא נזכר דיבור, והא דכתיב ואם זבח שלמים קרבנו וילפינן מינה (זבחים ד' א') שתהא זביחה לשם שלמים לא משמע בדווקא דיבור, אלא כדאמרינן בכל דוכתי- לשם שמים לשם מצוה לשם מתנה לשם הולכה (גיטין ס"ג א'), ובכולהו ליכא דיבור. ולענין מחשבת פיגול לרבי אליעזר (זבחים כ"ט א') נפקא לן מדכתיב ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו וגו' המקריב אותו וגו' אלמא במקריב המחשב לאכול מזבחו ביום השלישי הכתוב מדבר ולא באדם האוכל זבח שנותר ליום השלישי הכתוב מדבר, ולאחרים (שם) נפקא לן מדכתיב לא יחשב, במחשבה הוא נפסל ואינו נפסל בשלישי, והנה לאחרים דדרשי יחשב שבמקרא לשון מחשבה ודאי לכאורה הכוונה על מחשבה בלא דיבור, וכדכתיב ונחשב לכם תרומתכם וילפינן מינה (ביצה י"ג ב' ועוד) דתרומה ניטלת במחשבה, ומאחרים נשמע לרבי אליעזר. ובאמת גם בלשון חכמים בפשוטו מחשבה היינו ללא דיבור. ולא אשכחן בשום דוכתא דמחשבת קדשים היינו דיבור. [ודברי התוספות בבא מציעא נ"ג ב' ד"ה החושב עשויים לצנן ראיה זו, דהנה שנינו שם החושב לשלוח יד בפקדון, ובודאי הכוונה בדיבור, דהא נפקא לן מעל כל דבר פשע, אלמא אשכחן במשנה לשון מחשבה שהכוונה לדיבור. מיהו באמת לשון "החושב לשלוח יד בפקדון" יותר מחייב שהכוונה מחשבה מאשר מה שלשון "על כל דבר פשע" מחייב שהכוונה דיבור, ואפילו היכא דכתיב ודברת בם איכא למאן דאמר דהרהור כדיבור, אך התוספות שם נסתייעו גם מהא דמחשבת פיגול הוא רק בדיבור, ועל זה גופא אנו דנים כעת.]

ותירץ בשיטה מקובצת בבא מציעא שם בשם הר"י בשם מורו ה"ר אהרן מרעגנשבורג דנפקא לן מדאמרינן בספרי דברים פרשת שופטים פיסקא קמז מנין לקדשים ששחטם חוץ לזמנם וחוץ למקומם שעובר בלא תעשה תלמוד לומר דבר שתלוי בדב[ו]ר. אלא דאי משום הא גרידא, קשה להוציא מכאן דין שמחשבת קדשים היא רק בדיבור להיפך מסתימת הש"ס, שעדיין צריך עיון אם הגירסא שם היא "דבר" או "דבור", ואם הכוונה לדבור בפה או לתכנית ובתור הסבר השתמשו במילה "דבור", ואם דרשא זו מוסכמת על הש"ס שלנו או לא, כי יש כמה סוגיות שיש לישא וליתן בהם בזה, ול"ע.