לך לך להיכן נעלמו ה'אלפים ורבבות' ? (1 צופה)

[התורה]

הרמב"ם בריש הל' עבודת גילולים (פ"א ה"ג) כותב באריכות דבר אברהם,

"כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה... ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו, כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה... וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים..."
ועמדתי ואתבונן, להיכן נעלמו כל אלו,
מדוע לא מצינו אותם מוזכרים עוד לאחמ"כ ?
ידעתי גם ידעתי שהשאלה עתיקה... מ"מ אשמח לשמוע תשובת חו"ר הפורום בזה :)

ביותר יש להוסיף,
רבינו המאירי בפתיחה למסכת אבות, כתב: שאברהם אבינו קבץ "אלפים ורבבות" לעבודת ה', עד שלבסוף "השיב רוח רוב העולם לאמונת השם יתברך",
וצריך עיון.

ויעוין עוד בדברי הרמב"ם הלכות עבודה זרה פרק א
"....והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה', עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות, ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת כוכבים, וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן, .."
ולכאורה כל שכן הנלווים אליהם.
ויש לעיין.

 

[אליהו ישראלי]

לכאו' משמעות הדברים ברמב"ם דכל הקיום של אותם אלפים ורבבות הוא ממה שהם 'אנשי בית אברהם',
והכל עמד מכח זה שישב יצחק מלמד ומזהיר כו'.
ועל כן כשירדו ישראל למצרים (וכל אותם אלפים ורבבות ככל הנראה לא ירדו עמם, ובשבעים נפש ירדו אבותינו מצרימה), וכבר אין מי שילמד ויזהיר אותם, ובפרט שאף כל בני ישראל במצרים עזבו דרך ד' ועבדו ע"ז (מלבד שבט לוי) וכדברי הרמב"ם בהמשך דבריו, הרי דלא נשאר מהלימוד שלימד אברהם כלום, והכל נשכח. וישראל זכו ונגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם והודיעם כי הוא האלקים לבדו, אך כל האומות - אף צאצאי אותם אנשי בית אברהם לא זכו לזה.
ואולי יש לדקדק כן בלשון הרמב"ם, שבתחילה היה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה', אך אחר הירידה בגלות מצרים וכו' הרי שבחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצות והודיעם דרך עבודתו.

 

[התורה]

לכאו' משמעות הדברים ברמב"ם דכל הקיום של אותם אלפים ורבבות הוא ממה שהם 'אנשי בית אברהם',
והכל עמד מכח זה שישב יצחק מלמד ומזהיר כו'.
ועל כן כשירדו ישראל למצרים (וכל אותם אלפים ורבבות ככל הנראה לא ירדו עמם, ובשבעים נפש ירדו אבותינו מצרימה), וכבר אין מי שילמד ויזהיר אותם, ובפרט שאף כל בני ישראל במצרים עזבו דרך ד' ועבדו ע"ז (מלבד שבט לוי) וכדברי הרמב"ם בהמשך דבריו, הרי דלא נשאר מהלימוד שלימד אברהם כלום, והכל נשכח. וישראל זכו ונגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם והודיעם כי הוא האלקים לבדו, אך כל האומות - אף צאצאי אותם אנשי בית אברהם לא זכו לזה.
ואולי יש לדקדק כן בלשון הרמב"ם, שבתחילה היה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה', אך אחר הירידה בגלות מצרים וכו' הרי שבחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצות והודיעם דרך עבודתו.

לחץ כדי לכווץ...

האם כך היו נראים 'תלמידים', של גדול מחזירי התשובה בהיסטוריה,
אברהם אבינו...

 

[התורה]

זכרוני שר' צדוק עומד בזה.

 

[עמך]

זכרוני שר' צדוק עומד בזה.

לחץ כדי לכווץ...

פרי צדיק (פ' לך לך אות ט),
אל הארץ אשר אראך שזה מרמז על יצחק שלו נאמר גור בארץ הזאת. ומדת יצחק הוא הצמצום שראה שמכל גיורי אביו לא נשאר שחזרו לסורם ולכן צמצם קדושתו שלא להתפשט בין העכו"ם ולכן לא כתיב ביצחק שגייר גיורים רק ברמז שרמזו חז"ל (בראשית רבה ריש פרשת וישב) בארץ מגורי אביו. מגיורי אביו. כי מעט היה הגרים שגייר שלא גייר רק יחידים שהבין שלא יחזרו לסורם. וזה שאומרים אלהי יצחק מדת הגבור דגבורה היא מדת צמצום. ומרמז בזוהר הקדוש ואברכך מסטרא דשמאלא שמצינו בו ברכה מפורש וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'. כי מדת הצמצום שם צריך לברכה. וגם להמדרש שהובא ברש"י ואברכך בממון זהו ממדתו דכתיב מצפון זהב יאתה ושיעשיר יצפין כמו שאמרו (בבא בתרא כה ע"ב) וביצחק נאמר, כי גדול מאד שאמרו זבל פרדותיו ולא כספו וזהבו של אבימלך דכל כך היה עושרו בהפלגה כמשמעות לשון מאד דקרא.

 

[התורה]

פרי צדיק (פ' לך לך אות ט),
אל הארץ אשר אראך שזה מרמז על יצחק שלו נאמר גור בארץ הזאת. ומדת יצחק הוא הצמצום שראה שמכל גיורי אביו לא נשאר שחזרו לסורם ולכן צמצם קדושתו שלא להתפשט בין העכו"ם ולכן לא כתיב ביצחק שגייר גיורים רק ברמז שרמזו חז"ל (בראשית רבה ריש פרשת וישב) בארץ מגורי אביו. מגיורי אביו. כי מעט היה הגרים שגייר שלא גייר רק יחידים שהבין שלא יחזרו לסורם. וזה שאומרים אלהי יצחק מדת הגבור דגבורה היא מדת צמצום. ומרמז בזוהר הקדוש ואברכך מסטרא דשמאלא שמצינו בו ברכה מפורש וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'. כי מדת הצמצום שם צריך לברכה. וגם להמדרש שהובא ברש"י ואברכך בממון זהו ממדתו דכתיב מצפון זהב יאתה ושיעשיר יצפין כמו שאמרו (בבא בתרא כה ע"ב) וביצחק נאמר, כי גדול מאד שאמרו זבל פרדותיו ולא כספו וזהבו של אבימלך דכל כך היה עושרו בהפלגה כמשמעות לשון מאד דקרא.

לחץ כדי לכווץ...

דבריו מעצימים את הקושיא.

 

[התורה]

זכורני שראיתי מדרש חז"ל שאברהם אבינו חשש שע"י המילה יפרשו ממנו העולם וע"ז א"ל הקב"ה אני קל שקי די לעולמי אני ואתה
איני מוצא כעת מקור לזה (מלבד באלשיך בתחילת וירא)
ולפ"ז י"ל דאה"נ פרשו ממנו מחמת המילה.

עי' רבינו בחיי בראשית כו טו
ויש שפי' כי הבארות הללו רמז לגרים שנתגיירו בימי אברהם כי הם קלים לקבלת האמונה כמו הבארות שהם קלים לקבלת המים ופתיחת הלב הסתום באמונה יכנה הכתוב חפירה, ולכך יאמר מצד הקנאה סתמום פלשתים כלומר סתמו את לבם והחזירום לסורם, וזהו וימלאום עפר, כי תחת שמלאם אברהם חכמה ודעת את ה' באמונת היחוד מלאום פלשתים אמונתם הרעה, כי יכנה הכתוב האמונה הרעה או העצה הרעה לעפר, וזהו שאמרו עפרא לפומיה, ואח"כ נתגבר עליהם יצחק והחזירן למוטב, הוא שכתוב וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן שמות כשמות וגו', כי כן דרך המתגיירים, וכענין שכתוב (ישעיה סה) ולעבדיו יקרא שם אחר.

אולי י"ל עוד,
והוא בפשטות שכדי לשכנעם לבא עימו לא"י אברהם דיבר איתם על מעלת א"י ששם נמצאת השכינה ושהיא ארץ שעיני ה' אלוהיך בה, ולכן הסכימו לבוא עימו מחרן. אך לאחר שראו שיש רעב בארץ הזאת, התאכזבו מאד וחשבו שאין דברי אברהם נכונים, ולא עמדו בנסיון הזה כמו אברהם, ולכן פרשו ממנו.
ואינו נראה.

 

[אליהו ישראלי]

האם כך היו נראים 'תלמידים', של גדול מחזירי התשובה בהיסטוריה,
אברהם אבינו...

לחץ כדי לכווץ...

ומה נעשה שעל בני בניו של אותו גדול מחזירי התשובה כתב הרמב"ם ש'ארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן' (מלבד שבט לוי), והגיע מצב ש'כמעט קט היה העקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן'.
ואמנם אנחנו בני ישראל זכינו 'ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו עשה משה רבנו רבן של כל הנביאים ושלחו. כיון שנתנבא משה רבנו ובחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצות והודיעם דרך עבודתו', ואילו כל אותם אנשים לא זכו לזה.
ואם בכל זאת צריך להוסיף ביאור, יש לומר דאותם האנשים עצמם האמינו בד' כל ימיהם, אך לא זכו להנחיל לבניהם כיון שלא היה להם עומד בראש מלמד ומזהיר.

 

[התורה]

ומה נעשה שעל בני בניו של אותו גדול מחזירי התשובה כתב הרמב"ם ש'ארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן' (מלבד שבט לוי), והגיע מצב ש'כמעט קט היה העקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן'.
ואמנם אנחנו בני ישראל זכינו 'ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו עשה משה רבנו רבן של כל הנביאים ושלחו. כיון שנתנבא משה רבנו ובחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצות והודיעם דרך עבודתו', ואילו כל אותם אנשים לא זכו לזה.
ואם בכל זאת צריך להוסיף ביאור, יש לומר דאותם האנשים עצמם האמינו בד' כל ימיהם, אך לא זכו להנחיל לבניהם כיון שלא היה להם עומד בראש מלמד ומזהיר.

לחץ כדי לכווץ...

שם גדלו בנ' שערי טומאה,
פה במחיצת אאע"ה ולאחריו יצחק בנו.

 

[עמך]

והנה לא מצינו המשך לגרים הללו. ואמרו בפרקי דרבי אליעזר (פכ"ט) שכל הגרים הללו חזרו לסורן. ודור ההמשך היה רק מתולדותיו של
אברהם אבינו. מדוע?
אמר מרן הגאון רבי משה פינשטיין זצ"ל: קודם מתן תורה, ההגיון והשכל היו היסוד לקיום המצוות. אצלם לא היה קיים מושג של דינים
ואיסורים הנובעים מעצם ציווי ה'. התוצאה היתה שדור ההמשך החליטו מה אסור ומה מותר ע"פ שכלם והגיונם, וממילא שינו ממה שאבותיהם
היו עושים, וכן בדור שאחריהם וכן הלאה, כי כל דור היה בטוח שהוא מבין יותר טוב מאבותיו, לכן הם נעלמו.
רק מהאבות הקדושים יצא עם ישראל מכיון שהם עמדו בניסיונות שסתרו את ההיגיון, ובכל זאת הם ביטלו את רצונם ושכלם כדי לקיים
את מצוות ה', ואת זה הנחילו לבניהם אחריהם. (דרש משה פ' בהר)
*מתוך עלון משולחן גבוה*

בלי @התורה א"א להשאר קרובים לה', לכן גם במצרים הלכו רחוק.