להתפלל מעריב לפני שאוכל

[שבחת]

קשה לי טובא על מנהג העולם להתפלל מעריב לפני שאוכלים בצאת הצום דלפום ריהטא הוא איסור דאו' מאשר חטא על הנפש כמבואר בב''ק
דף צא עמוד ב
אמר ר"א הקפר ברבי, מה ת"ל: וכפר עליו מאשר חטא על הנפש? וכי באיזה נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין, והלא דברים ק"ו: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה.
ובאגרות משה חו''מ חלק ב' סה דן שאסור לאשה להרעיב עצמה בשביל דיאטה אם מרגישה צער רעב יעו''ש וצע''ג

 

[אימתי]

כנראה שהצער שיהיה לו לחזור להתפלל מעריב גדול יותר
ואין שלמות בעולם לפעמים צריך לבחור איזה צער עדיף :)

 

[שבחת]

שו"ת אגרות משה חושן משפט חלק ב סימן סה
ורק על אלו נשים שנוהגות בדייעט רק בשביל נוי ויופי שייך לידון אם מותר מאחר שמצטערות. אבל עיין במה שכתבתי בספר אגרות משה חו"מ ח"א סימן ק"ג דדבר פשוט שבשביל הרוחת ממון ושאר הנאות מותר להצטער במניעה משתיית יין משום דלא נחשב זה מצטער כלל מאחר דהוא שמח אדרבה מהממון שמרויח ומשאר הנאות שאית לו עי"ז מאחר דכל הצער הוא מצד שמתאוה ליין והרי מתאוה יותר להרויח כדחזינן שבשביל זה הוא נמנע מיין, והוא פשוט וברור וממש כן הוא הנאת האשה ממה שתהיה יותר נאה ויפה, לא מבעיא בפנויות שרוצות להנשא אלא אפילו נשואות כדי להתחבב על בעליהן וכדחזינן שרוצות יותר בהדייעט ולא משגיחות על שמצטערות מזה בשביל הנאתם מהנוי (וע"ע מש"כ מזה בתשו' להלן סי' ס"ו). אבל היתר זה הוא מצער המניעה מדברים מתוקים שהצער הוא רק ממניעת הנאה שנחשב הנאה כנגד הנאה ובוחרת בהנאת הנוי שגדולה לה ביותר, אבל אם בהדייעט מצטערת ברעבון אף שהוא באופן שאין לחוש להתחלות מרעבון כזה (עיין שבת דף ל"ג ע"א) דאיכא צער ממש בעצם לא מצד תאוה, הוא כצער דחובל בגופו ממש שכתבתי שם שאסור להרוחת ממון ולשאר הנאות. ולכן היה נוטה לאסור להרעיב עצמן בשביל נוי ויופי.
מבואר בדבריו שמחלק בין סתם צער לתאוות יין וכדו' שאז יש את סברת כת''ר לבין צער אמיתי של רעבון שאז רק אם יגרם לה צער אמיתי יותר גדול מותר משא''כ כשרק רוצה להתייפות אפי' שמעדיפה לצוםבשביל זה אסור וכן בנידו''ד

 

[אימתי]

שו"ת אגרות משה חושן משפט חלק ב סימן סה
ורק על אלו נשים שנוהגות בדייעט רק בשביל נוי ויופי שייך לידון אם מותר מאחר שמצטערות. אבל עיין במה שכתבתי בספר אגרות משה חו"מ ח"א סימן ק"ג דדבר פשוט שבשביל הרוחת ממון ושאר הנאות מותר להצטער במניעה משתיית יין משום דלא נחשב זה מצטער כלל מאחר דהוא שמח אדרבה מהממון שמרויח ומשאר הנאות שאית לו עי"ז מאחר דכל הצער הוא מצד שמתאוה ליין והרי מתאוה יותר להרויח כדחזינן שבשביל זה הוא נמנע מיין, והוא פשוט וברור וממש כן הוא הנאת האשה ממה שתהיה יותר נאה ויפה, לא מבעיא בפנויות שרוצות להנשא אלא אפילו נשואות כדי להתחבב על בעליהן וכדחזינן שרוצות יותר בהדייעט ולא משגיחות על שמצטערות מזה בשביל הנאתם מהנוי (וע"ע מש"כ מזה בתשו' להלן סי' ס"ו). אבל היתר זה הוא מצער המניעה מדברים מתוקים שהצער הוא רק ממניעת הנאה שנחשב הנאה כנגד הנאה ובוחרת בהנאת הנוי שגדולה לה ביותר, אבל אם בהדייעט מצטערת ברעבון אף שהוא באופן שאין לחוש להתחלות מרעבון כזה (עיין שבת דף ל"ג ע"א) דאיכא צער ממש בעצם לא מצד תאוה, הוא כצער דחובל בגופו ממש שכתבתי שם שאסור להרוחת ממון ולשאר הנאות. ולכן היה נוטה לאסור להרעיב עצמן בשביל נוי ויופי.
מבואר בדבריו שמחלק בין סתם צער לתאוות יין וכדו' שאז יש את סברת כת''ר לבין צער אמיתי של רעבון שאז רק אם יגרם לה צער אמיתי יותר גדול מותר משא''כ כשרק רוצה להתייפות אפי' שמעדיפה לצוםבשביל זה אסור וכן בנידו''ד

לחץ כדי לכווץ...

מאוד מעניין במיוחד שזה האגרות משה ...
הרי היום אנשים מצערים עצמם בהרבה דברים
וכי אסור לדבריו גם לסחוב כבד וכו'
ולענינו אולי יש לחלק שפה זה רק ממשיך את הצום ומעדיף את זה על פני ללכת לחזור
ושוב מי שאכן מעוניין יכול לאכול לפני ....

 

[אין עוד]

שמעתי על האדמו"ר האהבת ישראל מויזניץ שאמר בחג השבועות אינו אוהב להתפלל כדי שיוכל ללכת לישון, לכן העדיף לישון קימעא ולאחמ"כ יתפלל.
אולי גם לעניינינו מדרך חסידות עדיף לאכול קודם.

 

[הצעיר שבחבורה]

קשה לי טובא על מנהג העולם להתפלל מעריב לפני שאוכלים בצאת הצום דלפום ריהטא הוא איסור דאו' מאשר חטא על הנפש כמבואר בב''ק

לחץ כדי לכווץ...

דומני שאסור לכתחילה לאכול קודם תפילת מעריב

אך אני תמה על מנהג העולם לצום בימים מסויימים בשנה, שלפום ריהטא הוא איסור דאו' מאשר חטא על הנפש כמבואר בב"ק
ושמא סומכים על כך שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה, וצ"ע לדינא.

 

[שבחת]

דומני שאסור לכתחילה לאכול קודם תפילת מעריב

אך אני תמה על מנהג העולם לצום בימים מסויימים בשנה, שלפום ריהטא הוא איסור דאו' מאשר חטא על הנפש כמבואר בב"ק
ושמא סומכים על כך שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה, וצ"ע לדינא.

לחץ כדי לכווץ...

איזה איסור יש לאכול פירות ופת פחות מכביצה וגם יכול להשים שעון מעורר לשומר ומותר לכתחלה

 

[והב בסופה]

זה כנראה משום טורח ציבור לחזור ולהתפלל מאוחר
ובפרט שלפי ההלכה אין שום היתר לאכול סעודת קבע לפני ק''ש של ערבית, ואם התחיל פוסק לדעת רוה''ר.

 

[שבחת]

זה כנראה משום טורח ציבור לחזור ולהתפלל מאוחר
ובפרט שלפי ההלכה אין שום היתר לאכול סעודת קבע לפני ק''ש של ערבית, ואם התחיל פוסק לדעת רוה''ר.

לחץ כדי לכווץ...

איזה היתר יש לעבור על איסור דאו' משום טירחא דציבורא גם מה זה לחזור ולהתפלל במקום שיתפלל רבע שעה מוקדם יותר יתפלל יותר מאוחר ואם משום אלו שהולכים להתפלל מנחה -מעריב יכול להתפלל שחרית-מנחה וגם יכולים להביא אוכל בצום ולאכול לפני מעריב

 

[והב בסופה]

איזה היתר יש לעבור על איסור דאו' משום טירחא דציבורא גם מה זה לחזור ולהתפלל במקום שיתפלל רבע שעה מוקדם יותר יתפלל יותר מאוחר ואם משום אלו שהולכים להתפלל מנחה -מעריב יכול להתפלל שחרית-מנחה וגם יכולים להביא אוכל בצום ולאכול לפני מעריב

לחץ כדי לכווץ...

לא הבנתי כלום.
פשוט שלצער עצמו זה איסור, אבל זה לא איסור הלכתי מובהק מוגדר כ'איסור דאורייתא', וכאן פשוט אין ברירה.
לפי שיטתך, אסור לחז''ל בכלל לגזור צומות כי הם מכשילים אותנו באיסור דאורייתא. וכ''ש בזמננו שהצומות אינן חיוב גמור מדברי סופרים, אלא תלוי ברצון הצבור (לגבי ט''ב זה מח' ראשונים כידוע, אם הוא חיוב או לא)

 

[יהודי וזהו]

הרב @שבחת הגמרא בבא קמא שהבאת עוסקת בדעה שאסור לאדם לחבול בעצמו והגמרא מדמה את המצער את עצמו מן היין שנקרא 'חוטא'
אולם אין איסור החבלה נלמד מלא יוסיף פן יוסיף ואין זה איסור עצמאי אלא 'חט' בדיוק כמו לגבי נדר שאדם מקיים שנפסק שאסור לנדור אף על מנת לקיים
וחט זה אינו עוון לא תעשה שחלים עליו שאר הכללים וכפי שכתבו שם תוספות
אלא שציער עצמו מן היין - לכאורה משמע דבנזיר טהור נמי קאמר דנקרא חוטא בפרק מי שאמר הריני נזיר מגלח (נזיר דף יט.) קסבר רבי אליעזר הקפר נזיר טהור חוטא והיינו טעמא דכתיב קרא בנזיר טמא מפני ששנה בחטא וכן בפ"ק דנדרים (דף י.) ותימה דבפ"ק דנזיר (דף ג.) פריך נזירות מילתא דעבירה ואמרינן ליה נאה ומשני אפי' לרבי אליעזר הקפר דאמר נזיר חוטא הוא ה"מ טמא דאיידי דבעי מיסתר דלמא אתי למעבר על נזירותיה אבל נזיר טהור לאו חוטא קרי ליה
ואור"ת דהא דקאמר דלא הוי חוטא היינו שמצוה גדולה מן העבירה דמצוה לידור כדאמר (ריש סוטה) הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין ומכל מקום קצת יש חטא מידי דהוי אמתענה תענית חלום בשבת שקורעין גזר דינו ונפרעין ממנו תענית של שבת מאי תקנתיה ליתיב תענית לתעניתא שהמצוה גדולה מן העבירה וה"ק בנזיר אפי' ר' אליעזר דאמר נזיר חוטא ה"מ נזיר טמא שהוא עיקר חוטא אבל נזיר טהור לא חשיב רבי אליעזר כ"כ חוטא.
ולא מצינו מכן באף דין מדיני התורה אלא שאין זה דין אלא איסור וחט אחר

ולכן יש ללמד זכות על מנהג העולם להתפלל מעריב קודם בתועלת הגדולה שיש בהקדמה ומהי התועלת באסיפת העם להתפלל ופוק חזי מה שאמרו בתפילת השחר אבל ציבור הואיל והתפללו התפללו ועוד שהרבה מהפוסקים הבינו בדברי הגמרא בברכות שאמרו אדם בא מן השדה בערב וכו' שאסור לאכול ולשתות כלל קודם מעריב.