א. טוב שהבאת כי שם מבואר דדוקא ראוי להוראה יכול לחלוק, והיינו ראוי לשבת בסנהדרין, כמובא שם כגון שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא, ועי' קידושין מט: ורש"י שם דלא היה כמותם בתורה. ואף שגדולי הדור שלנו אינם בגדר סנהדרין, אבל עם כל הכבוד לאברך שמידי פעם שואלים אותו בדיני טל ומטר או בקידוש לבנה, אינו בר פלוגתא בזה.
ב. ההקשר פשוט מאוד. כנראה שצריך ללמוד מחדש את סוגיית מהו גדול בתורה.
הפער בין גדולי הדור ובין אברך מן השורה, בא לידי ביטוי בכמה תחומים שמכפילים את הפער לבלתי ניתן לגישור והם :
הכישרון, הן בישרות הן במהירות הן בהעמקה והן בזיכרון, וכשתכפיל את זה בהתמדה, מדות טובות, פרישות, נקיות יראת שמים ושאר קניני התורה
תגיע לפער שבלתי ניתן לגישור.
ובשפה פשוטה יותר : הפער בין אברך מן השורה לגדול הדור, הוא הרבה יותר גדול מהפער בין אותו אברך לבנו בן השנתיים, שחושב שאביו טועה שמורה לו ללכת לישון בזמן או לא לאכול מדי הרבה ממתקים, גם אם הוא בטוח שהוא מבין יותר טוב ממנו.