השאלה היא, מה הסברא היסודית בכתותי מכתת.
כמדומה, שכתותי מכתת אין משמעו שהוא כמאן דליתיה, אלא שכל חלקיו מפוררים ואינם מצטרפים זה, ולכן בדברים שצריך בהם שיעור כמו לולב ד' טפחים, שופר טפח וכדו', אין זה מועיל לחשיבות שיעור.
אבל באכילה, כיון שאפילו אכל גרגיר גרגר לבדו, כל שאכלן בכדי אכילת פרס מצטרפין, לא שייך לפטור משום "כתותי מכתת".
ראיתי שנחלקו בזה, דבריי הם כדרך ב' דלהלן.
מעתיק מקובץ יסודות וחקירות:
במהותו נחלקו האחרונים לשלוש דעות (דנו בזה קהילות יעקב סוכה יט ומפענח צפונות א, יז):
א) נחשב שהוא פחות מכשיעור, כאילו אורכו של הלולב פחות משלושה טפחים (קהילות יעקב שם (ד"ה ומ"מ) בדעת הרעק"א).
ב) נחשב שיש בו כשיעור אלא שהוא מפורר, כאילו הלולב מפורר לפירורים (קהילות יעקב שם (ד"ה ועיקר) בדעת תפארת ירושלים, מאירי סוכה יט:).
ג) כיוון שמצווה לשורפו אומרים כל העומד לשרוף כשרוף דמי, ולכן נחשב שהדבר אינו, כאילו הלולב אינו קיים כלל (המידות לחקר ההלכה יט, כ בביאור רש"י חולין פט: בתחילתו, והוסיף שדברי רש"י הם רק לרבי שמעון שסובר את דין כל העומד. ביאור הגר"א אה"ע קכד, ב בדעת רבי שמעון).
ונפק"מ (בין שני הצדדים הראשונים) לשני מקרים:
א) דבר שצריך שיעור אך לא צריך שיהיה שלם, דהיינו שהוא כשר גם אם הוא מפורר לפירורים – אם כתותי נחשב פחות מכשיעור א"כ הוא פסול, ואם נחשב מפורר הוא כשר (תפארת ירושלים (מודפס בסוף המשניות) תחילת פסחים: דבר שכשר כשהוא מפורר – לא שייך בו כתותי מכתת. והביאו הקהילות יעקב שם ד"ה והנה בספר תפארת ירושלים).
ב) דבר שצריך שיהיה שלם אך לא צריך שיעור, כגון לגבי טומאה שצריך שיגע בכל החפץ יחד ולא רק במקצתו – אם כתותי נחשב פחות מכשיעור א"כ הוא טמא, ואם נחשב מפורר הוא טהור (קהילות יעקב שם ד"ה וי"ל)
ובהמשך שם כתב:
לקולא לא נאמר כתותי מכתת, אלא רק לחומרא. ולכן לא נאמר כתותי להתיר את איסור בל יראה, אך נאמר כתותי לפסול את הלולב (שו"ת תורה לשמה תד ד"ה על. ומעין זה כתב המידות לחקר ההלכה יט, ה שאומרים כתותי רק במצוות אך לא בעבירות).
נמצא, שבנידוננו הוא לקולא ולא אומרים בזה כתותי מכתת.
