בלק למה בלעם לא קילל את אתונו (1 צופה)

[געגועים]

ויך את האתון. ולא קלל אותה, לפי שהיה דעתו לקלל את ישראל, ואין שני קללות ביום אחד, דכתיב לא אוסיף לקלל. אי נמי מפני שלא הגיע הרגע של הזעם. [בעל הטורים]

ולמה הכה אתונו ולא קללה, לפי שהיה בדעתו לקלל ישראל, ולא היה רשאי לקלל ב' קללות ביום אחד, ודוגמת גיחזי החיה את הכלב [1] במשענת אלישע, וכששם על פני הנער אין קול ואין עונה. [פי' רבינו אפרים]

לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי וגו', וקשה למה לא קלל אותה. וי"ל דאז לא היה יכול עוד לקלל את ישראל, כמו שמצינו גבי אלישע ששלח את גחזי עם מקלו להחיות את הנער והחיה בו את הכלב עשה המקל שליחותו ולא היה יכול אח"כ להחיות גם את הנער. (מרבי). ד"א שבלעם היה יודע לכוין את שעת כעס של הקב"ה ולא היתה אז אותה שעה. [פענח רזא]​

---

[1] בהגהות הגר"ח קנייבסקי זצ"ל: בתוספתא לתרגום מ"ב ד אי' שהחיה אריה. עכ"ל.

וזה לשון התרגום: וגיחזי עבר קדמיהון ואשכח אריא מיתא באורחא ושוי עלוהי ית חטרא בדיל לנסויי ביה ואחיא וההוא אריא חיא, אמר בלביה דהוא דמי לרבוניה, ולא ידע דהוה על חטרא דיי' חקיק שמא קדישא דאתמסר ליה מן אליה נבייא, ומשום דעבר על מלי רביה ולא עבד כד פקדיה, אזל ושוי חטרא על אפי רביא ולית קל ולית דמצית.

ובילקוט מעם לועז: ואומר בתרגום שגיחזי מצא בדרך אריה מת, ושם המשענת עליו וחיה, וכיון שעבר על דברי רבו לא הועיל במעשהו ולא החיה הילד. ויש גירסא אחרת במדרש (ספר קדמון מתימן) שמצא כלב מת והחיהו במשענת ועמד הכלב ונשכו, וכיון שבא אל הבית והניח המשענת על פני הנער ואין קול ואין קשב כיון שנפגם קדושת המשענת, וכיון שציער את אלישע שאמר לו לא הקיץ הנער לפיכך נצטרע.​