"וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה" (יב, כט)
אחד הדברים הייחודיים ליציאת מצרים הוא שהתורה מציינת את הרגע המדוייק שבו היא התרחשה: התחלת הגאולה הייתה "בחצי הלילה", ואילו היציאה ממצרים בפועל הייתה "בחצי היום" (כדברי הכתוב "ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' וכו'").
ויש לבאר את משמעות העובדה שיציאת מצרים היתה דוקא בשני זמנים אלו - "חצי הלילה" ו"חצי היום" - בעבודתו הרוחנית של האדם:
"חצי הלילה" ו"חצי היום" הם שני הפכים - "חצי הלילה" הוא הרגע החשוך ביותר ביממה, ואילו "חצי היום" הוא הרגע המואר ביותר. וכך גם בעבודת האדם: "חצי הלילה" מסמל מצב שבו היהודי שקוע עד צוואר בחשכת העולם הגשמי והחומרי, ואילו "חצי היום" מסמל מצב שבו היהודי מוקף כל כולו באור של קדושה, בתורה ובמצוות.
ולכן התרחשה הגאולה דווקא בשני זמנים אלו, כדי ללמדנו:
גם מי שמצבו הוא בבחינת "חצי הלילה" והוא שקוע בגשמיות ובחומריות - אל לו להתייאש ולחשוב שאפסה תקוותו, אלא יש בכוחו "לצאת ממצרים", להתרומם מתוך מיצר החומריות ולעלות בדרך המובילה לקבלת התורה.
ולאידך גיסא, גם מי שמצבו הרוחני זוהר ומאיר, בבחינת "חצי היום" - גם הוא אינו יכול לפטור את עצמו מחובת ה"יציאה ממצרים": עליו לחוש שגם מצבו הנוכחי נחשב כ"מצרים" (מיצר והגבלה) ביחס לדרגות הגבוהות עד אין-סוף שאליהם יש לשאוף ולהתקדם, ולכן עליו "לצאת" ממצב זה ולהתעלות לדרגה נעלית עוד יותר, בבחינת "ילכו מחיל אל חיל".
אחד הדברים הייחודיים ליציאת מצרים הוא שהתורה מציינת את הרגע המדוייק שבו היא התרחשה: התחלת הגאולה הייתה "בחצי הלילה", ואילו היציאה ממצרים בפועל הייתה "בחצי היום" (כדברי הכתוב "ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' וכו'").
ויש לבאר את משמעות העובדה שיציאת מצרים היתה דוקא בשני זמנים אלו - "חצי הלילה" ו"חצי היום" - בעבודתו הרוחנית של האדם:
"חצי הלילה" ו"חצי היום" הם שני הפכים - "חצי הלילה" הוא הרגע החשוך ביותר ביממה, ואילו "חצי היום" הוא הרגע המואר ביותר. וכך גם בעבודת האדם: "חצי הלילה" מסמל מצב שבו היהודי שקוע עד צוואר בחשכת העולם הגשמי והחומרי, ואילו "חצי היום" מסמל מצב שבו היהודי מוקף כל כולו באור של קדושה, בתורה ובמצוות.
ולכן התרחשה הגאולה דווקא בשני זמנים אלו, כדי ללמדנו:
גם מי שמצבו הוא בבחינת "חצי הלילה" והוא שקוע בגשמיות ובחומריות - אל לו להתייאש ולחשוב שאפסה תקוותו, אלא יש בכוחו "לצאת ממצרים", להתרומם מתוך מיצר החומריות ולעלות בדרך המובילה לקבלת התורה.
ולאידך גיסא, גם מי שמצבו הרוחני זוהר ומאיר, בבחינת "חצי היום" - גם הוא אינו יכול לפטור את עצמו מחובת ה"יציאה ממצרים": עליו לחוש שגם מצבו הנוכחי נחשב כ"מצרים" (מיצר והגבלה) ביחס לדרגות הגבוהות עד אין-סוף שאליהם יש לשאוף ולהתקדם, ולכן עליו "לצאת" ממצב זה ולהתעלות לדרגה נעלית עוד יותר, בבחינת "ילכו מחיל אל חיל".
(הרבי מליובאוויטש, התוועדויות תשד"מ ח"ג עמ' 1410 ואילך, עמ' 1437 ואילך)