- הודעות
- 9,579
- תודות
- 17,465
- נקודות
- 1,280
יש מחלוקת תנאים ידועה (מובאת בגמ' בפסחים דף סח ע"ב וכן במסכת ביצה דף טו ע"ב), כיצד יש לנהוג ביום טוב:
לפי ר' אליעזר, אדם יכול ביו"ט לנהוג באחת משתי דרכים – או שינהג בצורה של "לה' ", דהיינו, יעביר את היום בתורה ובתפילה וכד', או בצורה של "לכם", דהיינו, יתענג באכילה ושתיה וכדומה. ואילו לפי רבי יהושע, יש לחלק את יום טוב ולשלב בין הדברים: "חלקהו, חציו לה' וחציו לכם", דהיינו, יש לשלב בין תורה ותפילה וכו' מצד אחד, לבין סעודות, אכילה ושתיה וכו' מצד שני.
[ושורש המחלוקת נעוץ בסתירת פסוקים לגבי יום טוב: בפרשת ראה (דברים טז, ח) אומרת התורה על יום טוב שהוא "לה' אלוקיך", דהיינו, יש להקדישו ללימוד ותפילה, ואילו בפרשת פנחס נאמר על יום טוב “תהיה לכם“, ומזה משמע שיו"ט נועד לאכילה וצרכי הגוף וכו'; ונחלקו התנאים כיצד ליישב סתירה זו – לפי רבי אליעזר, אדם יכול לבחור כיצד לעשות יום טוב, ואם רוצה יכול להעבירו ב"לה' אלוקיך", לימוד ותפילה בלבד, ואם רוצה יכול להעבירו ב"לכם"; ואילו לר' יהושע, יש לשלב בין שניהם – "חלקהו, חציו לה' וחציו לכם". ומחלוקת זו מובאת במס' פסחים דף סח ע"ב ומס' ביצה דף טו ע"ב].
ונמצא על כל פנים, שלפי הדעה הראשונה (רבי אליעזר), יכול אדם להעביר את כל יום טוב בצורה של "לה'", ללא סעודות וכו'.
אך ממשיכה שם הגמרא, שכל זה ביו"ט רגיל, ואילו בחג השבועות, שם מודה גם רבי אליעזר שלא ניתן להעביר את כולו בדרך של "לה'", אלא נדרש גם "לכם" (ובלשון הגמרא, "הכול מודים בעצרת, דבעינן נמי לכם").
ומדוע בשבועות מודה גם רבי אליעזר שנדרש גם "לכם"? מוסיפה הגמ' ומסבירה – כי בחג השבועות ניתנה התורה (כלשון הגמרא: “הכול מודים בעצרת, דבעינן נמי לכם. מאי טעמא? יום שניתנה בו תורה הוא”).
והדברים לכאורה מפליאים ואינם מובנים: וכי משום שניתנה תורה בשבועות, זוהי סיבה להנהיג בו “לכם”, צורכי גוף? הרי אדרבה, הסברה לכאורה מורה להיפך, שדווקא מאחר שניתנה בו תורה, יש להקדישו לה', יותר מאשר שאר החגים?
רש”י במקום מרגיש בקושי, ומיישב כך:
“דבעינן נמי לכם – שישמח בו במאכל ומשתה, להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל, שניתנה תורה בו”.
ופירוש הדברים כך הוא: האכילה ושתיה בחג השבועות נועדו לבטא, שהיחס של עם ישראל לתורה הוא יחס של שמחה ורצון, ולא יחס של כפייה ולית ברירה. ולכן בחג השבועות, שהוא חג מתן תורה, יש עניין מיוחד באכילה ושתיה; כאשר אדם אוכל ושותה, הוא מבטא בכך שהוא שמח בתורה ורוצה בה, ואינו מקיים אותה מתוך הכרח בלבד.
[ונראה שזהו גם העניין של סעודת בר מצווה, שטרחו המחברים למצוא את מקורה וטעמה: בר מצווה היא קבלת תורה ועול מלכות שמים פרטית, וגם כאן, הסעודה נועדה לבטא שהיחס שלנו לקבלת תורה פרטית זו הוא יחס של שמחה ורצון ולא מתוך הכרח בלבד]. (לימוד יומי)
לפי ר' אליעזר, אדם יכול ביו"ט לנהוג באחת משתי דרכים – או שינהג בצורה של "לה' ", דהיינו, יעביר את היום בתורה ובתפילה וכד', או בצורה של "לכם", דהיינו, יתענג באכילה ושתיה וכדומה. ואילו לפי רבי יהושע, יש לחלק את יום טוב ולשלב בין הדברים: "חלקהו, חציו לה' וחציו לכם", דהיינו, יש לשלב בין תורה ותפילה וכו' מצד אחד, לבין סעודות, אכילה ושתיה וכו' מצד שני.
[ושורש המחלוקת נעוץ בסתירת פסוקים לגבי יום טוב: בפרשת ראה (דברים טז, ח) אומרת התורה על יום טוב שהוא "לה' אלוקיך", דהיינו, יש להקדישו ללימוד ותפילה, ואילו בפרשת פנחס נאמר על יום טוב “תהיה לכם“, ומזה משמע שיו"ט נועד לאכילה וצרכי הגוף וכו'; ונחלקו התנאים כיצד ליישב סתירה זו – לפי רבי אליעזר, אדם יכול לבחור כיצד לעשות יום טוב, ואם רוצה יכול להעבירו ב"לה' אלוקיך", לימוד ותפילה בלבד, ואם רוצה יכול להעבירו ב"לכם"; ואילו לר' יהושע, יש לשלב בין שניהם – "חלקהו, חציו לה' וחציו לכם". ומחלוקת זו מובאת במס' פסחים דף סח ע"ב ומס' ביצה דף טו ע"ב].
ונמצא על כל פנים, שלפי הדעה הראשונה (רבי אליעזר), יכול אדם להעביר את כל יום טוב בצורה של "לה'", ללא סעודות וכו'.
אך ממשיכה שם הגמרא, שכל זה ביו"ט רגיל, ואילו בחג השבועות, שם מודה גם רבי אליעזר שלא ניתן להעביר את כולו בדרך של "לה'", אלא נדרש גם "לכם" (ובלשון הגמרא, "הכול מודים בעצרת, דבעינן נמי לכם").
ומדוע בשבועות מודה גם רבי אליעזר שנדרש גם "לכם"? מוסיפה הגמ' ומסבירה – כי בחג השבועות ניתנה התורה (כלשון הגמרא: “הכול מודים בעצרת, דבעינן נמי לכם. מאי טעמא? יום שניתנה בו תורה הוא”).
והדברים לכאורה מפליאים ואינם מובנים: וכי משום שניתנה תורה בשבועות, זוהי סיבה להנהיג בו “לכם”, צורכי גוף? הרי אדרבה, הסברה לכאורה מורה להיפך, שדווקא מאחר שניתנה בו תורה, יש להקדישו לה', יותר מאשר שאר החגים?
רש”י במקום מרגיש בקושי, ומיישב כך:
“דבעינן נמי לכם – שישמח בו במאכל ומשתה, להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל, שניתנה תורה בו”.
ופירוש הדברים כך הוא: האכילה ושתיה בחג השבועות נועדו לבטא, שהיחס של עם ישראל לתורה הוא יחס של שמחה ורצון, ולא יחס של כפייה ולית ברירה. ולכן בחג השבועות, שהוא חג מתן תורה, יש עניין מיוחד באכילה ושתיה; כאשר אדם אוכל ושותה, הוא מבטא בכך שהוא שמח בתורה ורוצה בה, ואינו מקיים אותה מתוך הכרח בלבד.
[ונראה שזהו גם העניין של סעודת בר מצווה, שטרחו המחברים למצוא את מקורה וטעמה: בר מצווה היא קבלת תורה ועול מלכות שמים פרטית, וגם כאן, הסעודה נועדה לבטא שהיחס שלנו לקבלת תורה פרטית זו הוא יחס של שמחה ורצון ולא מתוך הכרח בלבד]. (לימוד יומי)
