פסח, חודש ניסן למה ז' ימים בפסח (1 צופה)

[מבקש-האמת]

כל שנה אני שוב מתקשה באותה שאלה
למה יש שבע ימים בפסח
מישהו פעם הסביר לי משהו על פי הסוד אבל לא מגיע הבנתי עד שמה
האם יש למישהו יש הסבר ע"פ הפשט

 

[צעיר שבכהונה]

כל שנה אני שוב מתקשה באותה שאלה
למה יש שבע ימים בפסח
מישהו פעם הסביר לי משהו על פי הסוד אבל לא מגיע הבנתי עד שמה
האם יש למישהו יש הסבר ע"פ הפשט

לחץ כדי לכווץ...

היציאה הושלמה בקריעת ים סוף ביום השביעי, ומאותה סיבה היום השביעי חג.

 

[מבקש-האמת]

נכון אבל למה כל הימים באמצע אמורים להיות חג, צריך להיות שרק יום הראשון ויום השביעי יהיו יום טוב וכל האמצע לא יהיה כלום
והגם שהיציאה הושלמה בשביעי זה לא סיבה להפוף למועד הימים של האמצע כשהם כשלעצמם לא קרה בהם כלום

 

[אברך מעמיק]

לכאורה כל השבעה ימים היו מהלך אחד של יציאה ממצרים, וכל משך הזמן היה חלק מההימלטות, ובכל פסיעה נתרחקו מן המצריים עד שהגיעו אל מקום הנס - ים סוף. ובמקום זה הושלמה יציאתם והסתלקותם מרשות מצרים, בזה שנשמד צבא המצרים. ולכן הכל זה נחשב לרצף אחד שעיקרו ביום הראשון וסופו ביום האחרון.

 

[צעיר שבכהונה]

נכון אבל למה כל הימים באמצע אמורים להיות חג, צריך להיות שרק יום הראשון ויום השביעי יהיו יום טוב וכל האמצע לא יהיה כלום
והגם שהיציאה הושלמה בשביעי זה לא סיבה להפוף למועד הימים של האמצע כשהם כשלעצמם לא קרה בהם כלום

לחץ כדי לכווץ...

אם היום השביעי זה סוף היציאה, זה אומר שעד אז לא הושלמה היציאה.
דהיינו - היציאה הייתה ז' ימים.

 

[צדק ומשפט]

כל שנה אני שוב מתקשה באותה שאלה
למה יש שבע ימים בפסח
מישהו פעם הסביר לי משהו על פי הסוד אבל לא מגיע הבנתי עד שמה
האם יש למישהו יש הסבר ע"פ הפשט

לחץ כדי לכווץ...

כך כתב האבן עזרא על הפסוק

שבעת ימים. טעם מצות תאכלו זכר לאכילתם בצאתם ממצרים. כי לא צוה שיאכלו מצות רק הנאכלים עם הפסח לפני חצות לילה. רק שבעת ימים צוה לאכול מצות להיות זכר לאשר קרה לכם בצאתכם ממצרים. כי שם כתוב כי לא חמץ. ואילו היו מניחים המצריים שיתמהמו מעט היו מחמיצין עיסתם. והשבעת ימים בצאתם מצות אכלו עד שטבע פרעה ביום השביעי. כי הענן היה מוליכם יומם ולילה ולא היו מתעכבים בחנותם עכוב דב. וככה כתוב על הפסח. שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני.

לחץ כדי לכווץ...

 

[נראה לפשוט]

למה יש בשבוע שבעה ימים?
ושבעה שנים ושמיטה?
כל השביעין חביבין!
[וזה מתבאר עפ"י הסוד שזה שבעת הספירות והשלושה העליונות הם לא בעוה"ז]

 

[יצחק מירושלים]

כל שנה אני שוב מתקשה באותה שאלה
למה יש שבע ימים בפסח
מישהו פעם הסביר לי משהו על פי הסוד אבל לא מגיע הבנתי עד שמה
האם יש למישהו יש הסבר ע"פ הפשט

לחץ כדי לכווץ...

שמונה כידוע במהר"ל זה מעל הטבע
ושבע זה בתוך הטבע
ואנו באים להראות שהשגחת ה' היא לא רק מחוץ לטבע אלא גם בתוך הטבע

 

[נדיב לב]

המהר"ל (בספר גבורות השם פרק לט) עושה הקבלה עפ"י המדרש בין שבעה ימי בראשית לשבעת הימים בפסח. בכל ימי השבוע הבריאה התפתחה ונוצרה, אבל רק בשבת הגיע לידי גמר. גם בשבעת ימי הפסח, עם ישראל, עבר תהליך גמילה מהחומר, ובקריעת ים סוף, ביום השביעי, קנו מעלה נפרדת. בשורה תחתונה, כל יום מתוך השבע, שותף בתהליך.

וזה לשונו: ולא יראה לך שאור שבעת ימים, כנגד שבעה ימים שבין גאולה לקריעת ים סוף כשם שבתחלה היו שבעה ימי בראשית, וכשם שהשבת מתקיים אחד לשבעה ימים כך יהיו אלו שבעה ימים מתקיימים שנאמר ושמרת החקה הזאת למועדה ע"כ. וביאור מדרש זה כשם שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו לשבעה ימים וצוה הקדוש ברוך הוא לזכור את השבת, וזה כי השבת הוא השלמת הבריאה והכל פונה אל ההשלמה שהוא עיקר, ולפיכך כל ששת ימי מעשה פונים אל השבת שהוא השלמת הבריאה, ויש לזכור יום השבת בשביל זה כל ימי השבוע כדי שיהיה הכל פונה אל השלמת הבריאה, וכן יציאת מצרים הוא השלמת סדר העולם כמו שיתבאר. שידוע כי בעולם הזה העיקר הוא האדם ובישראל בחר מכל האומות, וישראל הושלמו כאשר יצאו ממצרים ואז היו לעם, ונמצא יציאת מצרים כמו שבת, כי שבת השלמת הבריאה ויציאת מצרים השלמת תולדות העולם, כי אחר שנשלמה הבריאה היו תולדות העולם מתחילין לצאת אל השלימות, וכל אומות זו אחר זו היו יוצאים עד שבעים אומות וכן עמון ומואב ואדום, אבל ישראל יצאו באחרונה לכל האומות, וזה דמיון הבריאה שהאדם נברא באחרונה לכך אמרו על ישראל אתם קרוים אדם כו', ואז כאשר יצאו ישראל היה עומד העולם שלא יצאו עוד שום אומה אל הפעל. ומזה תראה כי האומרים כי השם יתברך הרחיק את ישראל אחר שחטאו זה טעות, שכמו שאין לבריאה שנוי מה שנברא עליו, ובבריאת ישראל עצמה נמצא בהם רושם המעלה על כל האומות מצד הבריאה, ודבר שהוא בבריאה אין שנוי לו כלל כי על מעשה אלהים אין להוסיף ואין לגרוע. ולפיכך כמו שנזכר יום השבת כל השבוע מהטעם שאמרנו למעלה כי הכל הוא פונה אל השלמה, כך יציאת מצרים יהיה נזכר לעולם, כי היציאה שהוא השלמת הכל עומדת לעולם ולעולמי עולמים כמו שיתבאר, ודבר זה נכון בלי ספק. נמצא כי ימי הפסח כמו השבת לגמרי, רק שהשבת השלמת הבריאה, וימי הפסח השלמת סדר העולם בתולדותיו. וכבר ידעת שאמרו חכמים (שבת קנ"ו ע"א) בעת שהאדם נולד לפי אותה שעה ואותו מזל נמשכים כל עניני האדם, וה"נ כאשר יצאו ישראל ממצרים היו כאלו נולדו באותה שעה, כל הקורות שהגיע להם מה שנתן להם התורה וענני כבוד אחר היציאה הם נמשכים שהכל נמשך אחר ההתחלה, ולפיכך יציאת מצרים נזכר לעולם שהכל נמשך אחר זה ודי בזה למבין. ולפיכך כמו השבת שהוא אחד לשבעה ימים כן ימי חג המצות שבעה ימים, כי נחשב קריעת ים סוף גמר היציאה, כי כאשר הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים יצאו מענין החמרי כי מצרים נקראו חמורים, והיו ישראל גוברים עליהם כאשר התבאר למעלה. ורצה השם יתברך להשלים דבר זה לבקוע ים סוף ונבקעו כל המים שבעולם, שהמים כמו שהתבאר למעלה בפרק י"ד ובפרק י"ח הם חמרים שאין בהם צורה וכאשר בקע ים סוף ויצאו בחרבה יצאו ישראל מענין החמרי לגמרי עד שקנו ישראל אז מעלה נבדלת, שכל יציאת מצרים לא היה רק דבר זה שיצאו ממצרים החומר הגרוע והפחות, ועדיין לא יצאו לגמרי עד יום השביעי שהיה קריעת ים סוף והיה קריעת ים סוף לישראל לא במקרה אלא בעצם שהמים שהם נוטים אל החומר כמו שנתבאר הם מתיחסים אל מצרים, ולפיכך היציאה נחשב עד קריעת ים סוף:

וראה עוד מה שכתב (שם פרק לז) וז"ל: והיה היום הזה לכם לזכרון וחגותם וגו'. אף על גב שיום היציאה הוא יום אחד צוה לעשות שבעה ימים ימי פסח, כי התחלת היציאה היה ביום ראשון, ותכלית היציאה היה ביום שביעי, שעברו הים ביום שביעי ואז נגאלו מן מצרים כאשר עברו הים, לכך צוה וחגותם חג לה' שבעת ימים וגו'. ואין המצוה לאכול מצות כל ז' ימים אלא שלא לאכול חמץ, כי מאחר שהמצה מורה על החירות ולפיכך יש לאכול מצה בליל ט"ו, אבל מה שהיתה היציאה נמשכת עד היום השביעי שאז עברו ים סוף, דבר זה נמשך מן יציאה הראשונה שהיתה בליל חמשה עשר, ולכך אין מצוה לאכול מצה בשאר ימים, אבל אסור לאכול חמץ דסוף סוף היה תמיד יציאה לחירות עד יום השביעי. ואין להקשות כיון שנתן הטעם למצה מפני שלא הספיק בצקת אבותינו להחמיץ עד שגאלם, וזה ביום היה שהרי ביום יצאו ישראל ממצרים כדכ' (במדבר ל"ג) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ולא בלילה, וא"כ למה מחויבים לאכול מצה בלילה. שאין זה קושיא כי המצרים היו ממהרים לשלחם, ומה שהיו ממהרים לשלחם זה היה בלילה דוקא רק ביום יצאו, ולפיכך אכילת מצה על שם כי בחפזון יצאת ממצרים ראוי לאכול בלילה ולא ביום. וכל דבר שתולה בנס היה בלילה ולא ביום, לפי שהלילה מיוחד לנסים ונפלאות מה שעשה במצרים, וכן קריעת ים סוף בלילה היה, וכל זה מפני כי מכות בכורות היה הפסד גמור למצרים וכל שכן קריעת ים סוף, והלילה מתיחס אל ההפסד ולכך היתה מכת בכורות וכן קריעת ים סוף בלילה דוקא, וכן שחיטת הפסח אחר חצות, שהיום מתחיל לערוב: