כמה אתה אדם שמחמיא 'באמת' לסובבים אותך?

  • הרבה

  • קצת

  • בכלל לא


תוצאות ניתנות לצפייה רק לאחר ההצבעה.

אימתי

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
הודעות
843
תודות
3,023
נקודות
246
תוכן מומלץ
2
למה קשה לנו להחמיא? יש איזה תת מודע באדם שמונע ממנו להחמיא - הוא מרגיש שהוא יפסיד מזה?
זה יכול להיות מול האשה, אפי' בחינוך ילדים וגם מול החברותא והחברים.
מה האדם מרגיש שהוא יפסיד מזה?
אפשר גם להעלות סיבות נוספות להימנעות ממחמאות. - וכמובן המדובר הוא מחמאות אמיתיות - נהניתי מאוד מהאוכל שהכנת, מעריך את מה שעשית, אתה ילד כ''כ חרוץ, אתה ילד שאני אוהב, - ובבחורים זה רק פוחת והולך -
ככל שהקשר פחות ישיר כמו חברותות וחברים אז גם מקומה של המחמאה הישירה פחות מתאים... אבל שייך שם לדון על השדר של הערכה או תחרות?

נ.ב. לא דיברתי על פירגונים בפורום שזה סוג שונה לגמרי וסוגיא זו כבודה במקומה מונח. נא להתייחס אליה רק אם זה נצרך לדיון...

- הסקר אנונימי...
 
נערך לאחרונה:
בלבלת בין שתי נושאים.
היעדר המחמאה לסביבה הקרובה -
זה יכול להיות מול האשה, אפי' בחינוך ילדים וגם מול החברותא והחברים.
בא מחסרון ידיעה, אף אחד לא מרגיש בתחרות עם אשתו (מקווה...) או עם ילדיו, פשוט חוסר תשומת לב למזון של הנפש.

ולגבי הסביבה הרחוקה, אכן טבע האדם שמחמיא שמרגיש שנתן מעצמו את הדבר היקר לו מכל, )לפעמים הדבר החסר לו מכל...)
הוא לא רוצה להרגיש מנוצל או פרייאר, מה אני יתייחס אליו כמו אמא שלו והוא כך וכך?
 
בלבלת בין שתי נושאים.
לא בלבלתי. הצפתי את שני הנושאים... :)
ולגבי הסביבה הרחוקה, אכן טבע האדם שמחמיא שמרגיש שנתן מעצמו את הדבר היקר לו מכל, )לפעמים הדבר החסר לו מכל...)
הוא לא רוצה להרגיש מנוצל או פרייאר, מה אני יתייחס אליו כמו אמא שלו והוא כך וכך?
אולי תרחיב לטובת כולם
 
אמר לי פעם איש חינוך, מדוע לאחר פטירת אדם - לפתע כל הסובבים אותו מעריכים אותו מעלים על נס את מפעלותיו וכדו' וזה אמיתי הם באמת מעריכים אותו. הוא מותיב לה והוא מפרק לה. בעיקרון כל אדם יכול להעירך כל אדם אלא מה? יש את האגו האישי שלא נותן לפרגן בגלל שהאדם מרגיש שאם הוא יפרגן לשני זה אומר שהוא מעליו וברגע שהאדם כבר לא מתמודד איתו הרגש הזה נחסר ולכך מתגלה הרגש הפשוט והטבעי להעריך ולפרגן כל הנהגה או מעשה טוב....
 

אמר לי פעם איש חינוך, מדוע לאחר פטירת אדם - לפתע כל הסובבים אותו מעריכים אותו מעלים על נס את מפעלותיו וכדו' וזה אמיתי הם באמת מעריכים אותו. הוא מותיב לה והוא מפרק לה. בעיקרון כל אדם יכול להעירך כל אדם אלא מה? יש את האגו האישי שלא נותן לפרגן בגלל שהאדם מרגיש שאם הוא יפרגן לשני זה אומר שהוא מעליו וברגע שהאדם כבר לא מתמודד איתו הרגש הזה נחסר ולכך מתגלה הרגש הפשוט והטבעי להעריך ולפרגן כל הנהגה או מעשה טוב....
חזק ביותר!
הה"ד - אחרי מות קדושים אמור....
 

לפעמים הדבר החסר לו מכל...)
אולי תרחיב לטובת כולם
התכוונתי לכך שמי שחסר לו יחס חם ואוהב, הרבה יותר קשה לו לתת את זה. כי הוא מרגיש שהוא נותן את הדבר שהכי חסר לו, ומי מסכים לתת דבר כזה יקר? ז"א שהוא מרגיש פרייאר ומנוצל.
 
יש כאן כמה וכמה נושאים, הקושי לתת מחמאות, יכול לנבוע בפשטות, כי כשאני מחמיא אני מבליט את מעלותיו של האחר, ויש בנו לפעמים נטייה שכשאנו פוגשים מעלה אצל מישהו, אנו בטעות מפרשים את זה שאני לא, וכמו שקורה לנו בקנאה שההצלחה של השני מעוררת אצלי את הרצון שלי להצליח ומתוך הפרשנות שלנו שאני פחות, מתחילה המצוקה, שהרצון לצמיחה תוקף את האדם, לתת מחמאה יש בזה עוד קושי, של לחשוף את עצמי ואת רגשותי, עצם זה שאני חשוף בפני מישהו על משהו שקשור אליו, מעמידה אותי באיזשהו חוסר אונים, שיפוטיות, [הסיבה שאנו מפרשים את זה שאני לא, זה כי זה מפגיש אותנו עם משהו מוחשי, עם פער, ותלוי מאד בתשתיות של ערך עצמי] יש גם קושי לקבל מחמאות, הן בגלל פחד ממחויבות, ובעיקר בגלל החשיפה שבזה, לכן למרבה האבסורד אנשים בעלי ערך עצמי נמוך, ממש מתכווצים מקבלת מחמאה, לא רק בגלל שזה לא מוכר, אלא החשיפה היא הקושי,
 
אני טיפוס בקרתי מאוד (גם כלפי עצמי) ולכן ממעט מטבעי להחמיא אלא אם כן אני רואה דבר שראוי לכך - אמנם כמובן אני לא מלאך ואני רוצה שיחמיאו לי גם אם זה לא הכי מגיע... ולכן אני משתדל להחמיא יותר בשפע וברווח לכל הסובבים אותי (ועדיין הצבעתי ''קצת'' כי ההשתדלות עוד בתהליך...)
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓