ערב פסח, עשו ממתין בכליון עיניים אולי יצחק אביו ימות והוא יוכל להרוג את יעקב אחיו סוף כל סוף. (הרי יצחק נולד בפסח, והקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום).
יעקב שומע זאת, אורז את מטלטליו ויוצא לדרך,
בזכות "קפיצת הדרך" הוא מגיע לחרן עוד באותו היום.
אבל אז הוא נזכר: "עברתי על הר המוריה ולא התפללתי?" מיד קפצה לו הדרך חזרה לשם.
ערבית מבעוד יום?
"ויפגע במקום" - יעקב מתפלל תפילת ערבית בהר המוריה.
לאחר מכן הקב"ה גורם לשמש לשקוע מוקדם מהצפוי, כדי שיעקב יישאר לישון שם.
רגע, אם השמש שקעה רק אחרי שיעקב התפלל ערבית, הוא סובר כמו ר' יהודה,
שאפשר להתפלל כבר מפלג המנחה?
מסביר ר' יונתן אייבשיץ דבר נפלא:
הרי מדובר היה בערב פסח, ובערב יום טוב גם לפי חכמים אפשר להתפלל ערבית ולקבל את קדושת החג מבעוד יום.
בוקר טוב, ממריאים!
יעקב אבינו קם לבוקרו של חג הפסח ורוצה להמשיך בצעידה לחרן.
אבל ישנה בעיה קשה: יום טוב היום! הלכתית, מותר ללכת רק "תחום שבת" של אלפיים אמה לכל כיוון. איך הוא יוכל להגיע עד חרן?
חושב יעקב ומוצא פתרון גאוני: "אין תחומין למעלה מעשרה" כל ההגבלה חלה רק על מי שהולך על הקרקע בגובה של עשרה טפחים.
יעקב אומר שם קדוש, מתרומם באוויר למעלה מעשרה טפחים וכך הולך (או יותר נכון... עף!) עד לחרן.
והנה מחשבה "למעשה": מה יהיה הדין, בקרוב, במכונית מעופפת מעל עשרה טפחים?
יעקב שומע זאת, אורז את מטלטליו ויוצא לדרך,
בזכות "קפיצת הדרך" הוא מגיע לחרן עוד באותו היום.
אבל אז הוא נזכר: "עברתי על הר המוריה ולא התפללתי?" מיד קפצה לו הדרך חזרה לשם.
ערבית מבעוד יום?
"ויפגע במקום" - יעקב מתפלל תפילת ערבית בהר המוריה.
לאחר מכן הקב"ה גורם לשמש לשקוע מוקדם מהצפוי, כדי שיעקב יישאר לישון שם.
רגע, אם השמש שקעה רק אחרי שיעקב התפלל ערבית, הוא סובר כמו ר' יהודה,
שאפשר להתפלל כבר מפלג המנחה?
מסביר ר' יונתן אייבשיץ דבר נפלא:
הרי מדובר היה בערב פסח, ובערב יום טוב גם לפי חכמים אפשר להתפלל ערבית ולקבל את קדושת החג מבעוד יום.
בוקר טוב, ממריאים!
יעקב אבינו קם לבוקרו של חג הפסח ורוצה להמשיך בצעידה לחרן.
אבל ישנה בעיה קשה: יום טוב היום! הלכתית, מותר ללכת רק "תחום שבת" של אלפיים אמה לכל כיוון. איך הוא יוכל להגיע עד חרן?
חושב יעקב ומוצא פתרון גאוני: "אין תחומין למעלה מעשרה" כל ההגבלה חלה רק על מי שהולך על הקרקע בגובה של עשרה טפחים.
יעקב אומר שם קדוש, מתרומם באוויר למעלה מעשרה טפחים וכך הולך (או יותר נכון... עף!) עד לחרן.
והנה מחשבה "למעשה": מה יהיה הדין, בקרוב, במכונית מעופפת מעל עשרה טפחים?
