געגועים
תנ"ך ופרשת שבוע - אוצר החידות
חבר צוות
מנהל תוכן
מנהל פורום
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
- הודעות
- 2,660
- תודות
- 6,949
- נקודות
- 640
כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי.
בש"ך על התורה (מובא בפני דוד): כבדות הפה בא לו כמו שאמר המדרש (שמו"ר א כו) שלקח משה כתרו של פרעה כשהיה קטן והשליכו לארץ, ורצה פרעה להורגו, עד שאמרו לו כי בלא דעת עשה, אמר היאך נדע, אמרו יביאו קערה שיש בה זהב וגחלת, אם יטול הזהב דעת יש בו ויהרג, ואם יטול הגחלת אין בו דעת והוא פטור מהריגה, בא ליטול הזהב, בא המלאך והטה ידו ונטל הגחלת והכניסה לתוך פיו. ומה שנכווה פיו ולא נכוית ידו כשנטל הגחלת, שמעתי, לפי שכשראתה אותו בת פרעה והביאה מינקת מן המצריות והיו משימין הדד בפיו והיה שומט הדד והיו חולבין לתוך פיו, לזה באה הגחלת לטהר אותו החלב טמא שנפל לתוך פיו, ואולי שנכווה פיו ולשונו, ולזה אמר כבד פה וכבד לשון. עכ"ל.
כבד פה וכבד ס"ת הדד, כי כבד ר"ת בגי' חלב, כבד פה וכבד לשון אנכי ר"ת כפו לא - נכוית.
ויתכן שנוסף גם הוא סיבת הדד הטמא מלבד החלב הטמא, כבד פה וכבד לשון ס"ת בגי' הדד טמא.
ואולי זה מה שאמר משה רבינו במתק וצחות לשונו שלח נא ביד תשלח, ומבאר בדעת זקנים כלומר אם אתה חפץ בשליחותי שלח נא כתב שאוליך בידי כדי שיהיה לי לפה ולמליץ כי לא איש דברים אנכי, עכ"ל, ולהנ"ל מרמז שרק את היד שלי אפשר לשלוח עם מכתב כי לא נכוית.
ואולי זה הסיבה למה המפסיק ממשנתו מאכילין אותו גחלי רתמים, כיון שמשה סבל על פיו מהגחלים כדי לזכות לתורה, כל שכן המפסיק ממשנתו ראוי לו להיכוות בפיו מגחלים.
בש"ך על התורה (מובא בפני דוד): כבדות הפה בא לו כמו שאמר המדרש (שמו"ר א כו) שלקח משה כתרו של פרעה כשהיה קטן והשליכו לארץ, ורצה פרעה להורגו, עד שאמרו לו כי בלא דעת עשה, אמר היאך נדע, אמרו יביאו קערה שיש בה זהב וגחלת, אם יטול הזהב דעת יש בו ויהרג, ואם יטול הגחלת אין בו דעת והוא פטור מהריגה, בא ליטול הזהב, בא המלאך והטה ידו ונטל הגחלת והכניסה לתוך פיו. ומה שנכווה פיו ולא נכוית ידו כשנטל הגחלת, שמעתי, לפי שכשראתה אותו בת פרעה והביאה מינקת מן המצריות והיו משימין הדד בפיו והיה שומט הדד והיו חולבין לתוך פיו, לזה באה הגחלת לטהר אותו החלב טמא שנפל לתוך פיו, ואולי שנכווה פיו ולשונו, ולזה אמר כבד פה וכבד לשון. עכ"ל.
כבד פה וכבד ס"ת הדד, כי כבד ר"ת בגי' חלב, כבד פה וכבד לשון אנכי ר"ת כפו לא - נכוית.
ויתכן שנוסף גם הוא סיבת הדד הטמא מלבד החלב הטמא, כבד פה וכבד לשון ס"ת בגי' הדד טמא.
ואולי זה מה שאמר משה רבינו במתק וצחות לשונו שלח נא ביד תשלח, ומבאר בדעת זקנים כלומר אם אתה חפץ בשליחותי שלח נא כתב שאוליך בידי כדי שיהיה לי לפה ולמליץ כי לא איש דברים אנכי, עכ"ל, ולהנ"ל מרמז שרק את היד שלי אפשר לשלוח עם מכתב כי לא נכוית.
ואולי זה הסיבה למה המפסיק ממשנתו מאכילין אותו גחלי רתמים, כיון שמשה סבל על פיו מהגחלים כדי לזכות לתורה, כל שכן המפסיק ממשנתו ראוי לו להיכוות בפיו מגחלים.