בבלי למה לי קרא סברא - כח הסברא (3 צופים)

והב בסופה · יום שלישי בשעה 01:09

בהרבה מקומות בש''ס מובא 'למה לי קרא סברא'
כלומר, מצינו שכוח של סברא הוא יותר מפסוק, וד''ז גופיה מובן בסברא, כמובן.
אמנם יל''ע בגדר ד''ז
דמצינו בברכות לה., שדין ברכת הנהנין נלמד מסברא שאסור לאדם להינות מן העוה''ז בלא ברכה (ובזה גופיה צל''ע מה עומק הסברא בזה, אך אין כאן מקומו) ואעפ''כ דין ברכות הנהנין הוא דרבנן כמ''ש הרמב''ם והחינוך ושאר מוני המצוות, וכן דעת רוב ככל הפוסקים.
והפשט הפשוט הוא שאין כח ל'סברא' לחדש מצוות אלא רק להשאיר מצב קיים, כמו שהמויא מחבירו עליו הראיה שהוא סברא (עי' ב''ק מו, ובמפרשים שם)

מחכה · יום שלישי בשעה 01:20

והב בסופה אמר:
למה לי קרא סברא'
כלומר, מצינו שכוח של סברא הוא יותר מפסוק, וד''ז גופיה מובן בסברא, כמובן.

אי''ז שכח הסברא חזק מכח הקרא כמובן וגם פשוט, אלא שבאם יש סברא, לא היה נאמר הפסוק.

בלקו''ש מובא היסוד לדעה שמצוות חינוך היא דרבנן כיון שמדאורייתא דבר הפשוט שאב יחנך את בנו, זה צריך להיות מובן בשכל אנושי עוד קודם שניתנה תורה והתורה רצתה שנחנך בגלל שזה הבסיס לקיום האנושי.
עד''ז שאר דברים המובנים בסברא.

ובעומק יותר: בתחילת בריה''ע הקב''ה קבע את גבולות הגזרה של השכל , הוא החליט מ יהיה מובן בשכל ומה לא. לאחמ''כ חלק המצוות ניתנו כ'חוקים' שאינם מובנים. והחלק המצוות המובנות יש פרטים שאינם מובנים, אבל כל מה שכמובן מסברא התוה''ק מצפה שנפעיל את ההגיון

אוהב ספר · יום שלישי בשעה 17:56

מחכה אמר:
אי''ז שכח הסברא חזק מכח הקרא כמובן וגם פשוט, אלא שבאם יש סברא, לא היה נאמר הפסוק.

אבל קושייתו, שאם דבר הנלמד מסברא אינו דאו' כמו בברכות הנהנין, אז אולי לכן צריך קרא לעשותו דאו' הגם דהוא סברא

צריך ביאור · יום שלישי בשעה 18:03

והב בסופה אמר:
בהרבה מקומות בש''ס מובא 'למה לי קרא סברא'
כלומר, מצינו שכוח של סברא הוא יותר מפסוק, וד''ז גופיה מובן בסברא, כמובן.
אמנם יל''ע בגדר ד''ז
דמצינו בברכות לה., שדין ברכת הנהנין נלמד מסברא שאסור לאדם להינות מן העוה''ז בלא ברכה (ובזה גופיה צל''ע מה עומק הסברא בזה, אך אין כאן מקומו) ואעפ''כ דין ברכות הנהנין הוא דרבנן כמ''ש הרמב''ם והחינוך ושאר מוני המצוות, וכן דעת רוב ככל הפוסקים.
והפשט הפשוט הוא שאין כח ל'סברא' לחדש מצוות אלא רק להשאיר מצב קיים, כמו שהמויא מחבירו עליו הראיה שהוא סברא (עי' ב''ק מו, ובמפרשים שם)

יעויין בהקדמה של הגאון ר' יוסף שרייבר לאחד מספריו (איני זוכר כרגע איזה ספר) שביאר את כוחה של הסברא

מחכה · יום שלישי בשעה 18:07

https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=48811

אוהב ספר אמר:
לעשותו דאו'

יש מקום לומר שהנלמד מסברא הוא כדאו'

יאשע בער · יום שלישי בשעה 23:34

ציטוט של הפני יהושע : "גמ' אלא סברא אסור לו לאדם כו' משמע מלשון כל הפוסקים דלפום הך מסקנא דהכא כל ברכת הנהנין הן מדרבנן לבר מברכת המזון לחוד ולרשב"א ברכת ז' מינין דלאחריו נמי מדאורייתא אבל בשאר ברכות מודה ולענ"ד לכאורה יש לתמוה דהא בכל הש"ס משמע דמידי דאתיא מסברא הוי מדאורייתא ואדרבה מקשה הש"ס הא למה לי קרא סברא הוא ובאמת מלשון התוס' אין הכרע דאפשר דמה שכתבו וקרא דנסיב לעיל היינו אסמכתא בעלמא אפשר דנתכוונו לזה הענין עצמו דכיון דסברא הוא תו לא איצטריך קרא. מיהו נראה לענ"ד דאפילו את"ל דסברא זו הוי נמי מדאורייתא אפ"ה אתי שפיר הא דקיי"ל דספק ברכות להקל משום דלא שייך להחמיר דכיון דאסור לברך ברכה שאינה צריכה מש"ה ממילא אזלה לה הך סברא ומהאי טעמא גופא נמי א"ש דבעל קרי על המזון אינו מברך לפניו דכיון דלא מחייב אלא מסברא והוא מונע עצמו משום כבוד השם אינו שייך הך סברא. ועוד דעל המזון מברך מיהו לאחריו אם כן אינו נהנה מן העולם הזה בלא ברכה כנ"ל ועדיין צ"ע ועיין בק"א:

נראה לפשוט · יום שלישי בשעה 23:37

זכורני שיש רע"א בחולין שבדורינו ראוי להשקיע בסברא על חשבון הידיעות מכיון שא"א שניהם, ובעל סברא יגיע למה שכתוב מכח הסברא. וצריך לחפש האכן יש כזה גרע"א.

יאשע בער · יום שלישי בשעה 23:41

עוד יש בזה בשו"ת בית אפרים (אבה"ע סי' נח):
וכן דעת כל הפוסקים דברכות דרבנן. ואיך לא הרגישו בל' הש"ס דקאמר סברא הוא כו' אך מ"מ הדין בזה עם הפ"י דעל הרוב לשון זה סברא הוא הוא מלתא דאורייתא וכדאמרינן בריש הזורק אשכחן הוצאה הכנסה מנלן סברא הוא מכדי מרשות לרשות היא מה לי אפוקי מה לי עיולי כו' ובתוס' שם כתבו דבזריקה נמי איכא סברא כו' ואי לא הוי במשכן לא הוה עלה מסברא דמלאכה גרועה היא ועיין בתוס' ריש שבת ד"ה פשט בעה"ב כו' ובתוס' בשבועות דף כ"ב ד"ה אב"א קרא כתבו ותימא כיון דאיכא סברא קרא ל"ל דהכי פריך בכתובות ל"ל קרא סברא היא איהו אסרה ויש לחלק דיש דברים דאין הסברא פשוטה כ"כ וצריך הפסוק להשמיענו הסברא עכ"ל והוא ע"ד שכתבו בהזורק כמש"ל.
ועכ"פ דבר ברור הוא דמה דאמרינן סברא הוא דאורייתא וכל הש"ס מלא מסברת התנאים והאמוראים וסומכים על זה בדאורייתא בין להקל ובין להחמיר וכן אשכחן חזקה אין אשה מעיזה וחזקה אין אדם פורע ת"ז כו' שהם מצד הסברא ומהני אף להוציא מחזקת א"א ומחזקה ממון ומ"מ א"ש הא דאמרינן סברא הוא אסור שיהנה כו' הוא סברא שאינה פשוטה כ"כ שנאמר שהוא ד"ת רק דרבנן דתיקון זה מחמת הסברא וכמש"ל בשם התוספות דלפעמים צריך קרא להשמיענו הסברא וכה"ג כתבו התוס' בכתובות דף ט' לענין רוב ברצון שאינו רוב גמור רק מדרבנן וכן חזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו שאינו מועיל רק לחייב שבועה דרבנן וה"נ דהוי סברא דאסור שיהנה סברת חכמים הוא.
ויותר נלענ"ד דבמקום שעיקר הדבר מבואר בתורה אלא שיפול ספק בענין אז יש לילך אחר הסברא מדאורייתא וכגון הך דכתובות דגלי קרא דנאמן האב לאוסרה וא"כ יש לספק אם נאמן ג"כ לחזור ולהתירה בכה"ג אמרינן סברא הוא וכן בהך דהכנסה דחזינן דהתורה אסרה מרשות לרשות בהוצאה ויש לספק בהכנסה ובזה אמרינן סברא הוא וכן כל כיוצא בזה. אבל במקום שהענין מחודש לגמרי ולולי הסברא לא הי' מקום לספק שיהי' זה מה"ת וחכמים החזיקו הענין מצד סברתם וכגון ברכה שלפניו שלולי הסברא שאין להנות מהעה"ז בלא ברכה לא היה מקום לספק שיצטרך ברכה לפניו דהק"ו אינו ק"ו גמור כמש"ל ולכן כשהחזיקו החכמים הסברא זהו שנקרא מדברי סופרים, והרבה דברים שתקנו חכמינו ז"ל שהם מצד סברא כגון נר חנוכה וכיוצא שחייבה סברתם שראוי לעשות זכר לנר בהדלקה וכן שאר תקנות חז"ל ודאי שדרכיהם דרכי נועם מצד הסברא הישרה ומ"מ אינן ד"ת רק דברי סופרים לבד.

והב בסופה · יום שלישי בשעה 23:44

עוד יש לציין שמה שנלמד מסברא הוא שאסור להנות מן העולם הזה בלא ברכה
אבל את עצם הברכות והנוסח וכו' הוא לא מסברא
ויש לעיין החילוק

יאשע בער · יום שלישי בשעה 23:45

והב בסופה אמר:
והנוסח

מאיפה לומדים את הנוסח? לא מסברא? הרי זה דרבנן, ורבנן ודאי למדו את זה מסברא.

אוהב ספר · יום שלישי בשעה 23:46

מחכה אמר:
יש מקום לומר שהנלמד מסברא הוא כדאו'

אכן, כ''ה בפשטות
אבל היתה הקושיא מברכות הנהנין דהוו דרבנן
ובפנ''י שצוטט לעיל נראה דהוא באמת מדאו'

והב בסופה אמר:
עוד יש לציין שמה שנלמד מסברא הוא שאסור להנות מן העולם הזה בלא ברכה

אבל לא מצינו כלל שיהיה עיקר הדין לשבח על אוכל מדאורייתא

והב בסופה · יום שלישי בשעה 23:49

אוהב ספר אמר:
אבל לא מצינו כלל שיהיה עיקר הדין לשבח על אוכל מדאורייתא

סברא שאסור ליהנות מן העוה''ז בלא ברכה

אוהב ספר · יום שלישי בשעה 23:50

והב בסופה אמר:
סברא שאסור ליהנות מן העוה''ז בלא ברכה

אז מדוע אין דין מדאו' לברך?

ליחדא שמיה · יום רביעי בשעה 00:02

מצ"ב.

אוהב ספר · יום רביעי בשעה 00:20

והב בסופה אמר:
והפשט הפשוט הוא שאין כח ל'סברא' לחדש מצוות אלא רק להשאיר מצב קיים, כמו שהמויא מחבירו עליו הראיה שהוא סברא (עי' ב''ק מו, ובמפרשים שם)

כ''כ בצל''ח,
ועי' כאן עוד תירוצים-

ברכות הנהנין – ויקישיבה

www.yeshiva.org.il

אחד יחיד · יום רביעי בשעה 10:43

בלת"ק (בעיון).
יש לציין את דברי הגר"ח מבריסק, שמי שעדיין לא למד את כל הש"ס אסור לו לומר סברא.

יאשע בער · יום רביעי בשעה 23:42

אחד יחיד אמר:
בלת"ק (בעיון).
יש לציין את דברי הגר"ח מבריסק, שמי שעדיין לא למד את כל הש"ס אסור לו לומר סברא.

כמדומה שהם דברי החזו"א.

בבלי למה לי קרא סברא - כח הסברא (3 צופים)

משתמש רגיל

משתמש ותיק

משתמש מוביל

משתמש רגיל

משתמש ותיק

משתמש רגיל

משתמש רגיל

משתמש רגיל

משתמש רגיל

משתמש רגיל

משתמש מוביל

משתמש רגיל

משתמש מוביל

משתמש חדש

קבצים מצורפים

משתמש מוביל

משתמש מוביל

משתמש רגיל

הודעות מומלצות

משתמשים שצופים באשכול הזה

נושאים דומים