בהר למה צריך קרא שבתי ערי חומה אינו למנין עולם (3 צופים)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר בעיר אשר לו חומה לצמיתות לקונה אותו לדורותיו לא יצא ביובל (כה ל)

פירש רש"י, דקרא זה אתא לומר דאף אם פגע בו יובל בתוך שנתו ג"כ אינו יוצא ביובל. והקשה בהגהות מצפה איתן ערכין לא. דא"כ למה צריך קרא בערכין יח: דשנה האמורה בבתי ערי חומה היא שנה מעת לעת ולא שנה של מנין עולם מדכתיב "שנתו", תיפו"ל דאם הוא שנה של מנין עולם א"כ לעולם בראש השנה מתחילה שנה חדשה, ואם נמכר בשנה שקודם היובל א"כ מיד כשיבוא היובל יהיה זו השנה השניה, ואיך שייך שפגע בו יובל בתוך שנתו, ועל כרחך הוי שנתו שלו ובנמכר בשנה שלפני היובל עדיין הוא בתוך שנתו.

ובשו"ת ברית יעקב לרבי ברוך מרדכי ליבשיץ זצ"ל יו"ד סי' ע"ד כתב ליישב, דנפק"מ בזה שאינו יוצא ביובל, לענין מוכר בשנת היובל עצמה, דאילו היה הדין שיוצא ביובל, א"כ במוכר בשנת היובל עצמה הרי היא מכורה ויוצאה, או שאינה מכורה כל עיקר, כמבואר בערכין כט: לגבי מוכר שדה אחוזה שהוא יוצא ביובל. ובזה קמ"ל דאינו יוצא ביובל, ממילא יהיה מכורה ויוצאה או שאינה יוצאה כלל. אך לכאורה תירוץ זה ניחא דוקא למ"ד מכורה ויוצאה, אבל למ"ד אינה מכורה כל עיקר, קשה קצת לאוקמי קרא ד"לא יצא ביובל" לומר שהוא מכור, דמשמע דס"ד שהיה מכור ויוצא ביובל, ולא שאינו מכור כל עיקר. ויציאה ביובל לא שייך.

ובמצפה איתן שם כתב ליישב למ"ד דיובל אינו משמט עד יוהכ"פ, א"כ נפק"מ במוכר לו בין ראש השנה של יובל עד יוהכ"פ. אך עדיין קשה למ"ד יובל מתחילתו משמט.

ונראה לומר, דגם אם הולכים אחרי שנה של מנין עולם, מ"מ במוכר שעה אחת קודם ראש השנה אינו נחלט, דבעינן עכ"פ שיהיו שלשים יום בשנה שחשובים שנה, כמבואר בראש השנה ט: שהנוטע פחות משלשים יום קודם שביעית לא עלתה לו שנה, והכא נמי אינו נחשב שנה בפחות מל' יום, והיו נותנים לו עוד שנה שלימה, ושפיר נפק"מ דאם שנה הבאה היא יובל ומכר פחות משלשים יום קודם, אינו יוצא ביובל. אמנם עי"ש דפלוגתא היא בזה, ואיכא למ"ד דיום אחד בשנה חשוב שנה. ומ"מ נפק"מ במוכר לו שיחול ברגע האחרון של השנה, דבזה אין כאן אפילו יום אחד ולא נחלט עד לשנה הבאה, ומ"מ היה שייך שיובל יוציאו.

עוד כתבו ליישב בברית יעקב שם ובנזר הקודש ערכין לא: דגם אם הולכים אחרי שנה של מנין עולם, נפקא מינה אם התנה על מנת שלא יחלט הבית בסוף השנה, דהוי ליה מתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון ותנאו קיים ואינו נחלט בסוף השנה, ואתא קרא לאשמועינן שאינו יוצא ביובל.

עוד יש לדון, דהנה ללוים איכא גאולה גם בבתי ערי חומה וגם יוצא להם ביובל, אכן לדעת רבי בערכין לג: דין זה הוא דוקא בלוי עצמו ובערי הלוים, אך ישראל שירש אבי אמו לוי אין לו גאולה בבתי ערי חומה. ומעתה יש לומר לדעת רבי, שאם מכר הלוי את שדהו ועברה שנה ועדיין לא נחלט, ואח"כ ירשו בן בתו הישראל, אינו נחלט יותר, דהא כבר עברה שנה משעת המכירה ולא נחלט, א"כ שוב לא יחלט לעולם, דדוקא שנה שלאחר המכירה חולטת, אך מ"מ ביובל אינו יוצא, דעתה אינו שייך ללוי, וא"כ בכה"ג משכחת לה בתי ערי חומה שנמכר קודם היובל ומ"מ אינו נחלט בעבור שנה. אכן יש לדון בזה, דלכאורה יותר מסתבר שלאחר שתכלה שנה מאז שירש הישראל, יחלט הבית למוכר, וצ"ע בזה.​

 

[אוהב ספר]

וא"כ בכה"ג משכחת לה בתי ערי חומה שנמכר קודם היובל ומ"מ אינו נחלט בעבור שנה

לחץ כדי לכווץ...

איך זה מיישב את עיקר השאלה?

 

[אוהב ספר]

דבעינן עכ"פ שיהיו שלשים יום בשנה שחשובים שנה, כמבואר בראש השנה ט: שהנוטע פחות משלשים יום קודם שביעית לא עלתה לו שנה,

לחץ כדי לכווץ...

קצ''ע הדימוי דהלא שם מה שצריך שנה הוא שייחשב כאילו זרעו בשנה הקודמת ולא בשביעית, וכאן מה שייך כן