בהרבה מקומות בש''ס מובא 'למה לי קרא סברא'
כלומר, מצינו שכוח של סברא הוא יותר מפסוק, וד''ז גופיה מובן בסברא, כמובן.
אמנם יל''ע בגדר ד''ז
דמצינו בברכות לה., שדין ברכת הנהנין נלמד מסברא שאסור לאדם להינות מן העוה''ז בלא ברכה (ובזה גופיה צל''ע מה עומק הסברא בזה, אך אין כאן מקומו) ואעפ''כ דין ברכות הנהנין הוא דרבנן כמ''ש הרמב''ם והחינוך ושאר מוני המצוות, וכן דעת רוב ככל הפוסקים.
והפשט הפשוט הוא שאין כח ל'סברא' לחדש מצוות אלא רק להשאיר מצב קיים, כמו שהמויא מחבירו עליו הראיה שהוא סברא (עי' ב''ק מו, ובמפרשים שם)
כלומר, מצינו שכוח של סברא הוא יותר מפסוק, וד''ז גופיה מובן בסברא, כמובן.
אמנם יל''ע בגדר ד''ז
דמצינו בברכות לה., שדין ברכת הנהנין נלמד מסברא שאסור לאדם להינות מן העוה''ז בלא ברכה (ובזה גופיה צל''ע מה עומק הסברא בזה, אך אין כאן מקומו) ואעפ''כ דין ברכות הנהנין הוא דרבנן כמ''ש הרמב''ם והחינוך ושאר מוני המצוות, וכן דעת רוב ככל הפוסקים.
והפשט הפשוט הוא שאין כח ל'סברא' לחדש מצוות אלא רק להשאיר מצב קיים, כמו שהמויא מחבירו עליו הראיה שהוא סברא (עי' ב''ק מו, ובמפרשים שם)