פנחס למה מעשה פנחס נחשב כצדקה (1 צופה)

[אחד יחיד]

בספר תהלים, בתיאור מעשה פנחס, נאמר (מזמור קו, פס' ל-לא) "ויעמוד פנחס ויפלל, ותעצר המגפה, ותחשב לו לצדקה"; כלומר, המעשה שעשה פנחס (הריגת זמרי ועצירת המגפה בעקבות כך) נחשב לו ל"צדקה".

ולשון זו צריכה ביאור, מה עניין ה"צדקה" לכאן.

בעניין זה ידוע בשם הגר"א, בדרך חידוד, ההסבר הבא:

כידוע, בני ישראל תרמו מכספם במדבר "מחצית השקל". והנה, המילה "מחצית" בנויה כך שבמרכז ישנה האות צד"י, והאותיות הסמוכות לצד"י משני צדדיה הן האותיות "חי" (חי"ת מימין ויו"ד משמאל, יחד "חי"), והאותיות הרחוקות ממנה, בקצות המילה, הן האותיות "מת" (מ"ם בתחילה ותי"ו בסוף, יחד "מת"). ובכך יש רמז, שהנתינה, הצדקה (המסומלת באות צד"י), מקרבת את החיים (ולכן האותיות ח"י סמוכות לה) ומרחיקה את המיתה (ולכן האותיות "מת" רחוקות ממנה). וכך אכן נאמר במפורש (משלי י, ב), "וצדקה – תציל ממוות".

לעומת זאת, במילה "חמתי" (כאן בפסוק בפרשת פנחס – "חמתי מעל בני ישראל"), אנו רואים סדר הפוך: דווקא האותיות "חי" רחוקות וממוקמות בקצוות המילה, ואילו האותיות "מת", דווקא הן הקרובות וממוקמות באמצע המילה; ואכן, החימה שהתעוררה נגד עם ישראל בגלל מעשיהם וזנותם עם בנות מואב (כמתואר בפרשה הקודמת), הביאה למגפת מיתה, וכך נהפך מצב החיים שהיו בו לאחר תרומת מחצית השקל.

[ובקיצור, המילה "חמתי" מבטאת מבחינת סדר האותיות את ההיפך מ"מחצית". ובכך יש לבטא, שבני ישראל שהיו במצב "מחצית", שבו אותיות ה"חי" הן האותיות הקרובות והאותיות "מת" רחוקות, עברו בעקבות חטאם למצב הפוך, שבו האותיות "מת" הן הקרובות והאותיות "חי" רחוקות ("חמתי")].

פנחס, במעשהו, הפסיק מצב זה; וכך הוא "השיב את חמתי" – הוא השיב, החזיר, את האותיות "חמתי" לסדרן הראוי ולמצב הקודם, שבו ישראל היו במצב של "מחצית" – קירוב החיים והרחקת המיתה.

וממילא, לכך רומז הפסוק בתהלים באומרו "ויעמוד פנחס ויפלל, ותעצר המגפה, ותחשב לו לצדקה"– מעשהו של פנחס, פעל את אותה פעולה כפי שעושה הצדקה – מקרבת את החיים ומרחיקה את המיתה. (לימוד יומי)