בסך הכל כל הוויכוח הוא על השבוע שאחרי החגים.
אצלינו סדר לימוד זה 4 שעות בבוקר, ועוד שני סדרים ,אחד של שלוש שעות, ועוד אחד של שעתיים.יש גם תפילות שזה מאמץ לא קטן.עוד שעתיים ביום. כך שזה אחת עשרה שעות כל יום של מאמץ.שלא לדבר על ימים נוראים שזה מאמץ עליון...ככה עד זיקנה ושיבה,
לעומת אחינו שלומדים באוניברסיטה שם יש כשלושים וארבע שבועות לימוד בשנה. כל שעת לימוד זה 45 דקות.ועוד כהנה וכהנה.ואחרי כמה שנים כבר לא צריך ללמוד...
אז מה בעצם הבעייה שלנו? מישהו נראה יושב בבית קפה? כולם נראים עסוקים ולא בטלים
אני גם לא מבין בכלל את כל ההשוואה לעובדים.
כשאתה מחכה בתורות ענק בעירייה/ בנק/ שאר משרדי ממשלה, ופעמים רבות גם בעסקים פרטיים, זה לא כי העובדים שם מנצלים כל דקה, זה כי הם יודעים טוב מאוד (לא פחות מלומדי תורה) לשתות קפה, והם יודעים טוב מאוד לפטפט וכו', ובלי לדבר על בעלי הסמארטפונים שאפשר בהחלט ללמוד מהם דוגמא לניצול הזמן מיוחד במינו, כל שניה פנויה הם שקועים בו, ולך תנתק אותו מהם אח"כ.
כמה פעמים חיכית לקופאי בחנות כל שהיא כי הוא רק היה צריך להגיב משהו בסמארטפון, או כי הוא היה צריך להגיד משהו 'דחוף' לעמיתו.
אלא מאי עצמאיים אכן מנצלים את הזמן היטב, וכן נשותינו יראות השמים בעלות מוסר העבודה.
ואת זה תפגשו לא פחות גם בכולל, מי שמרגיש שהתורה היא עסק שלו עצמו ואוהב אותה, והוא ירא שמים, אכן מנצל כל רגע ורגע!
כמה אנשים פגשתם שבשולחן שבת וחגים, באוטובוסים או אפילו על חוף הים מנצלים כל רגע לצורך העבודה?
ומי לא פגש אברכים שלומדים ומדברים בלימוד בכל שעה ופינה!
יעידו על כך קול הלשון וקוי השיעורים הרבים שזוכים לשעות שמע אין ספור!
ומי שלא שייך לזה, לא יעזרו שום איומים, הוא ינצל כל אפשרות להתחמק מהעבודה המרוחקת ממנו!
ניצול הזמן לא נמדד רק בכמה שעות נטו אברך יושב ולומד בכולל, הוא נמדד בשיח בשולחן שבת, בשיח באוטובוס עם הילדים, בספר מהדורת כיס שהולך איתו לכל מקום ועוד כהנה וכהנה.
והדרך לזה היא רק להתחבר לתורה ולהרגיש שהיא העסק האישי שלו לא פחות מבעל עסק עצמאי.
