מטות למה נאמר שבאים למלחמה אחר שנגמרה המלחמה

[אחד יחיד]

ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה (לא, כא)

לכאורה, הלשון הנכונה היא "אנשי הצבא הבאים מן המלחמה", ולא "למלחמה" (שהרי מדובר כאן לאחר שהסתיימה המלחמה וחזרו ממנה).

ומיישבים על פי דברי חובת הלבבות, בשער חמישי ("שער ייחוד המעשה"), שם מסופר כך –

"ואמרו על חסיד, שפגע [=פגש] אנשים שבים ממלחמת אויבים ושללו שלל, אחרי מלחמה חזקה.

אמר להם: שבתם מן המלחמה הקטנה, שוללים שלל, התעתדו למלחמה הגדולה.

אמרו לו, ומה היא המלחמה הגדולה?

אמר להם, מלחמת היצר וחייליו".

כלומר, המלחמה הפנימית היא האמיתית הקשה יותר, ואדרבה, דווקא אחרי מלחמה חיצונית מוצלחת, המלחמה הפנימית אף קשה יותר, בגלל גאוות הניצחון ושיכרון הכוח שהאדם נקלע אליהם, ויש להיערך אליה יותר.

ואם כן, זהו גם הרמז בפסוק כאן, המכנה את האנשים כ"באים למלחמה", ולא רק כ"חוזרים מן המלחמה"; כי המלחמה האמיתית מתחילה, לאחר שאדם שב מן המלחמה החיצונית.

(מובא במעיינה של תורה בשם "שער בת רבים" בשם "ייטב לב" - לימוד יומי)

 

[חיים ארוכים]

והאמת כפי הנראה היא
כי משה לא מסר לישראל פרשת טומאה וטהרה עד אחר המלחמה, וכיון דמסר להם רק אחר המלחמה אי אפשר לטמאותם למפרע דהפרשה נחדשה רק אחרי כן,
ולזה אמר להם הבאים אל המלחמה דהפרשה היתה קיימת מקודם - ונמסרה למשה קודם המלחמה, ורק משה לא גילה לישראל עד אחר המלחמה.